בנק ישראל הזכיר בשנה האחרונה את הילד ההולנדי ששם אצבע בסכר במאמציו לעצור את התחזקות שער החליפין של השקל. המטבע הישראלי רק הלך והתחזק בזמן שהיקף רכישות הדולרים של בנק ישראל שבר את שיא כל הזמנים.
אלא שהשקל ממשיך במסעו צפונה וכבר מחזיק בתואר המטבע החזק ביותר מול הדולר והאירו בשנים 2019-2020. נכון ששנת 2020 היא מקרה קיצוני. פעל כאן שילוב נדיר של גורמים שדחפו כולם לייסוף בשקל: לא רק ייצוא ההייטק, ההשקעות הישירות והעודף הקבוע שיש לישראל במאזן התשלומים - אלא גם הצטרפות ישראל למדד אגרות החוב הממשלתיות העולמי WGBI ועצירת היציאה של ישראלים לחו"ל בגלל הקורונה. חלק מהגורמים האלה לא יהיו כאן ב-2021 וחלקם צפוים לעבוד השנה בכיוון ההפוך: למשל כשמיליוני ישראלים מחוסנים ימהרו לנצל את האפשרות לטוס לחו"ל ולבזבז דולרים ברחובות ניו-יורק לונדון ודובאי.
כיצד היו נראים פני הדברים ללא רכישות הדולרים המסיביות של בנק ישראל? אפשר להניח שהשקל היה מתחזק הרבה יותר מהר ובחדות. כמו משרד הבריאות בקורונה, כך שואף גם הבנק המרכזי לשטח את העקומה ולקנות זמן עבור היצואנים הישראלים. אבל השאיפה הזו מעוררת מספר שאלות שאין עליהן תשובה ברורה. למשל, שאלת מחירו של הזמן שהבנק קונה בדולרים. כל עוד השקל מתחזק הבנק מפסיד "על הנייר" על תיק המט"ח שלו.
שאלה קשה אחרת היא האם מוצדק ונכון שבנק ישראל יסבסד את הייצוא הישראלי בהיקפים כה גדולים, ומה מותר הייצוא מענפי כלכלה אחרים. ואם כך, הרי שלאור העובדה שהייצוא הישראלי המשיך לצמוח במהלך המשבר הזה באופן מעורר השתאות - אולי הגיע הזמן שגם בנק ישראל ישחרר וייתן לייצואנים להסתדר לבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
