נפתח במילה טובה: מערכת הבריאות הישראלית, הישג יוצא דופן של הממשלות הסוציאל-דמוקרטיות של ישראל, עומדת יפה במבחן סיפוק חיסוני הקורונה לאזרחים - למרות שממשלת נתניהו עושה כמיטב יכולתה המוכחת לפגוע באזרחים, במיוחד המוחלשים. אמיר אוחנה, למשל, בחר לפגוע באוכלוסייה החלשה ביותר, הכלואים, והורה - בחוסר סמכות - למנוע ממנה חיסונים, מעמיד פנים שהמגפה מבחינה בין בני אדם במתקן סגור ומסכן גם את הכלואים וגם את הסוהרים.
בשבועות האחרונים אנחנו עדים - למרות ההצלחה שבשיעור המתחסנים - לשורה של תקלות. הבולטת שבהן היא היעדר תיאום, שכתוצאה ממנו מה שאמור להיות מאמץ שוויוני הופך לסוג של קומבינה ישראלית מוכרת. עובדי משרד ראש הממשלה, אנשי שב"כ ומוסד, מקבלים חיסונים למרות שלכאורה אינם זכאים להם בשל גילם ומצבם; צה"ל, שרשם שיאים חדשים של אי-תפקוד במהלך המגפה, מחסן את קציניו למרות, שוב, שאזרחים ותיקים זקוקים לחיסון יותר מהם. ועל כל נושא החיסון השני מרחף אי-ודאות. בקבוצות וואטסאפ, רצות ידיעות על ישובים שבהם יש חיסונים שטרם נוצלו - והתוצאה היא אזרחים צעירים שמקבלים אותם לפני קשישים, הן משום שהקשישים לא מודעים לזכויותיהם והן משום שהממשלה משדרת מסרים מעורפלים וסותרים ללא הרף.
דורשים שקיפות מוחלטת
בנייר מדיניות "הזכות לחיסון", שפרסמנו ב"זולת" לשוויון וזכויות אדם, יחד עם ארגון "רופאים לזכויות אדם", עמדנו על שורה של צעדים שהממשלה צריכה לנקוט כדי להביא לכך שהחיסונים יועילו לכלל האוכלוסייה. ספק אם ממשלת ישראל, שחוסר תפקודה הוגדר על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי השבוע כ"איום מרכזי על המדינה", מסוגלת לעמוד בהם; וכאן נכנס תפקידנו כאזרחים מודעים ופעילים.
אנחנו דורשים שורה של צעדים. ראשית, שקיפות מוחלטת - בעוד הממשלה בוחרת להאפיל את הפרוטוקולים שלה רבים איבדו כל אמון בממשלה בשל החלטותיה הפוליטיות במובהק בתחום הסגר - סגר כללי במקום סגר נקודתי על ישובים שנחשבים לתומכים בראש הממשלה. כדי להתגבר על המכשול שהציבה שרידותו של נתניהו בפנינו, אנחנו קוראים למסירת מידע על החיסונים לא על ידי ראש הממשלה או שר הבריאות, אלא על ידי ועדה עצמאית, א-פוליטית של מומחים רפואיים.
את נושא החיסונים יש לתווך לציבור באמצעות מידע נהיר, שיופנה לכל הקבוצות בו, בדגש על קבוצות מוחלשות (ערבים, חרדים, אתיופים ואחרים) כדי לחדור את החשד כלפי הממשלה. ראשית, יש לתגבר משמעותית את המוקדנים במשרד הבריאות (העובדה שהוא בקושי מתפקד, שנה אחרי תחילת המגפה, היא חרפה לאומית) - בדגש על דוברי ערבית, אמהרית ויידיש. מעבר לכך, יש לקיים שידורי רדיו בשפות הללו ולתלות מספר גדול של פשקווילים בערים החרדיות. אפליקציות לא יעשו את העבודה בקהל הזה.
קופות החולים עושות עבודה נהדרת, אבל בישראל יש אוכלוסייה גדולה של אנשים שאינם מבוטחים בהן - עובדים זרים ומבקשים מקלט. חלק ניכר מהעובדות הזרות מסייעות לקשישים. לממשלת נתניהו יש רקורד מוכר של אכזריות כלפי הקהילות הללו. חובתנו לוודא שהם מכירים את זכויותיהם, ושהמטפלות בקשישים יהפכו לקהילה שמקבלת חיסון - ולו מעצם העובדה שהן במגע עם אוכלוסייה שחשופה למגפה.
ממשלת נתניהו הפכה אותנו מקהילה לצבר אטומים, למצב שבו מי שיש לו כוח, כבוד או כסף מסוגל גם להשיג לעצמו חיסון על חשבון החלשים. אבל אנחנו יכולים גם לתקן את המצב. יכולים? לא. חייבים.
הכותבת היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.