מה נלמד ממשבר הקורונה לטובת שיפור המרחב העירוני?

הסגרים הנלווים למשבר הקורונה מעצימים את מצוקת המרחב העירוני, שבתוכו רובנו חיים. בזמן שרבים מתושבי המדינה מוגבלים בתנועה לעד ק"מ מביתם, המרחב הציבורי סביב הבית נותר כמעט המקום היחידי בו ניתן להתאוורר ולקיים מפגשים באוויר הפתוח תוך שמירה על הנחיות ריחוק פיזי.

אך ברוב הערים בישראל שטחים ציבוריים נרחבים מאוד מוקדשים לתשתיות רכב (כבישים, מקומות חניה), ואינם כוללים שטחים פתוחים ירוקים ומוצלים. מציאות זו מצמצמת באופן דרמטי את היכולת של רוב הציבור לשהות בחוץ בבטחה, לקיים פעילות ספורטיבית, להתאוורר ולנשום אויר צח או פשוט ליהנות מפיסת טבע ירוק בעיר.

לאלו נוסף הצמצום בהיקף שירותי התחבורה הציבורית בתקופת הסגר, שפוגע בעיקר ביכולת הניידות של מי שאין ביכולתם להחזיק רכב פרטי. אל ההפחתה בהיקף הפעילות מיתוסף החשש מהידבקות בתחבורה ציבורית, דבר שמעלה עוד יותר את התלות ברכב הפרטי לצורך ניידות, מחריף את הגודש בכבישים ואת זיהום האוויר והרעש הנלווים לו, ומעמיק את מצוקת המרחב העירוני.

אבל אפשר גם אחרת. ערים רבות בעולם ניצלו את סגר הקורונה כדי לייצר מציאות עירונית טובה יותר עבור תושביהן. פריז, לונדון, ברלין, אוקלנד ועוד כ 250 ערים בעולם מינפו את משבר הקורונה על מנת להפוך את הפירמידה: להציב את הולכי הרגל ורוכבי האופניים בראש הפירמידה, ואת הרכב בתחתית.

ערים אלו נקטו ביוזמת תכנון חדשנית המכונה "עירוניות טקטית". הגישה כוללת סל של פתרונות זמינים, זולים וגמישים להפיכת המרחב הציבורי לבטיחותי, נעים ומזמין יותר עבור הולכי רגל ואופניים, ומאפשרת התניידות המתאימה ביתר שאת למציאות של מגבלות מרחק וריחוק חברתי.

דוגמאות לפעולות של עירוניות טקטית שנקטו ברחבי העולם בחודשים האחרונים כוללות הסבת נתיבי תנועת רכב לשבילי אופניים, הפיכת רחובות למדרחובים, הגבלת מהירות נסיעה ל-20 קמ"ש ברחובות רבים במרכזי ערים ובשכונות מגורים או הסבת הכביש לאזורי משחק ופנאי בשעות מסוימות במהלך היום.

הניסיון המצטבר מהעולם מראה שהקצאת תשתיות להליכה ורכיבה מצליחה למשוך רוכבי אופניים והולכי רגל ומשפרת את המרחב העירוני עבור כלל הציבור. גם בישראל, לדוגמה, הפיכתו של רחוב לוינסקי בתל אביב יפו למדרחוב, נחל הצלחה מסחררת, הן בהיבט העירוני (מרחב ציבורי שוקק ומשגשג) והן בהיבט הכלכלי (עלייה בפדיון של הסוחרים ברחוב).

היפוך הפירמידה כחלק מאסטרטגית תכנון עירוני הופך דחוף אף יותר על רקע משבר האקלים וההיערכות אליו. מדינות רבות בעולם הפנימו את הצורך בהפחתת התלות ברכב הפרטי, עידוד רכבים חשמליים בערים ובתחבורה ציבורית, ובהרחבת תשתיות לאמצעי תנועה לא ממונעים כגון הליכה ורכיבה על אופניים. כחלק מההפנמה הזו קיימת גם הכרה בחשיבות ההשקעה בטבע עירוני (יותר הצללה, יותר מרחבים ציבוריים ירוקים) ובתכנון שאינו מתחשב רק ברכב פרטי, אלא גם בסביבה ובחברה.

משבר הקורונה ממחיש ומעצים את עומקה של מצוקת המרחב העירוני בישראל ובתוכה את בעיות התחבורה, ומחייב מענה מיידי בעודנו בתקופת הסגר השלישי. כצעד ראשון שניתן ליישום מהיום למחר בעזרת פתרונות וכלים זמינים ונגישים, אנו קוראים לאמץ את גישת העירוניות הטקטית, ובכך לשפר את הנגישות ואיכות השהות של כולנו במרחב הציבורי העירוני. צעדים אלו יכולים למצב את ישראל והרשויות שבה לצד המדינות בעולם שכבר החלו להבין את החשיבות ההולכת וגדלה להיפוך הפירמידה והסבת המרחב הציבורי חזרה להולכי ולהולכות הרגל. 

ד"ר קרני קריגל היא חוקרת, היחידה לחקר עוני, סביבה וחברה, אוניברסיטת בר-אילן. ד"ר אביגיל פרדמן היא מרצה לתכנון עירוני לקראת כלכלה דלת פחמן באוניברסיטת בן גוריון. שתיהן חברות בצוותי המומחים של המשבר