הצמחת מנהיגות בדואית צעירה - המפתח לעתיד הנגב

כ-250 אלף בדואים חיים בנגב, מתוכם כשני שליש מתגוררים בתוך יישובי קבע אשר הוקמו על ידי המדינה והשאר בישובים בדואים בלתי מוכרים. אף שהמדינה הקימה את הישובים כצורך או מדיניות, היא יצרה מודל כלאיים אשר יש בו מאפיינים של עירוניות לצד שימור השבטיות. הבדואים עברו אמנם לגור ביישובים, אך שמרו על צביון שבטי שמתבטא בחיים בשכונות נפרדות לשבטים שונים. במהלך השנים התפתחה המגמה עד ליצירת מודל מרחב ציבורי שבטי בו כלל השירותים שנתנו על ידי הממסד באמצעות הרשות המקומית הפכו לנחלת השבט, החל מגן הילדים ועד בית הספר העל יסודי. יש לציין כי זה היה והינו המקרה הנפוץ אך כמובן ישנם מקרים או אחוז מסוים של יוצאים מן הכלל.

עד סוף שנות השבעים ותחילת השמונים השבטיות לא הייתה שחקן משמעותי במרחב הציבורי. את הסיבה לכך אפשר לתלות בגודל הקטן יחסית של האוכלוסייה הבדואית עד אז, העדר תחרות על משאבים, והזיכרון הטרי של השלטון הצבאי שהסתיים באמצע שנות הששים. מאז המצב השתנה. הפתיחות הכלכלית והעדר משאבי קרקע ברוב הישובים, חיזקו מאוד את השבטיות, באמצעות שימור עתודות הקרקע לאותה משפחה לשימוש עתידי.

מול המציאות המורכבת המאפיינת היום את החברה הבדואית ישנם אתגרים רבים. כאן אתמקד בשלושת האתגרים הראשיים העומדים לפתחנו: חינוך למנהיגות ומנהיגות בחינוך, השתלבות בין שבטית, ויצירת יתרון יחסי בנגב.

חינוך, מנהיגות והשתלבות

אין חולק על כך שחינוך הוא אחד המנופים לשינוי חברתי. מערכת החינוך בחברה הבדואית עומדת בפני כל האתגרים שמייצרת השבטיות, לטוב ולרע. במובן החיובי, תחרות שבטית חיובית מביאה להצטיינות, וכך אנו עדים למשל לריבוי של צעירים בדואים שפונים למקצועות הרפואה. יש משפחות שבהן כל בוגר שני הוא רופא או עוסק באחד ממקצועות הרפואה. עם זאת, זהו המיעוט כי העולם אינו בנוי על הרפואה לבדה, ותחומים אחרים לא התפתחו דיים. מערכת החינוך לא הצליחה להביא לפריצת דרך. על כן עומד בפני החברה הבדואית אחד האתגרים העיקריים לדעתי, והוא אתגר המנהיגות. מנהיגות במובנה הרחב, שתשפיע באופן רוחבי על כל אופניה, החל מהילד בגן הילדים ועד לאחרון הפרופסורים הבדואים שאחריהם מחזרים במערכת האקדמית בישראל ובעולם.

מנהיגות שאינה נשארת בתחום המסורתי שדבק בו הרבב השבטי, המוגבל לתחום הפוליטי המקומי או הארצי, אלא מנהיגות שמובילה שינויים נרחבים במערכת החינוך, ומשפיעה על מורים ומורות, מנהלים ומנהלות, אנשי מנהלה ואנשי מקצוע בכל פרופסיה חינוכית, תוך הבנת ההווי הישראלי. כך יושם דגש על האפשרויות שימנפו את החברה ויצרו מעגלי שינוי חיוביים ומדודים. מנהיגות חינוכית משמעותית תתמוך לא רק בחלשים אלא גם במצטיינים, תשים דגש על הכישורים ולא על הקשרים, תעבוד יחד עם ההנהגה ולא עם שם השבט.

המנהיגות תאפשר לצלוח ביחד את העולם המורכב על ידי לקיחת אחריות. לא עוד שתיקת השבט למען האחד, אלא האחד למען כולם. יש לשאוף ולפעול לחינוך מבוסס ערכים והקרבה, לצד תמיכה בטובי המוחות. לכך לא מספיקות כוונות טובות. יש צורך במעשים. אנו חייבים ליצור אקלים חינוכי מתאים להצמחת מנהיגות של מעשה, מנהיגות אחראית שתעסוק בטובת הכלל ולא רק בדאגה לקבוצה.

האתגר השני הוא השתלבות בין שבטית. תודעה על שבטית מתבססת על ההבנה שאנו שותפי גורל. אנו הבדואים נמצאים באותה סירה בים סוער, וכל חור בתחתיתה יביא לטביעת כולם. האינטרס האישי או השבטי צריך לפנות את מקומו לאינטרס הקולקטיבי, שבו כולם יוצאים נשכרים. אסור להפקיר אף קבוצה מאחור. ככל שיהיו מסגרות על שבטיות אזוריות אמיתיות, נגיע במהרה להישגים בכל התחומים ונוכל להשתלב במרחב מהר יותר.

האתגר השלישי הוא יצירת יתרון יחסי. החברה הבדואית נמצאת בשולי החברה בישראל. אך המאפיינים המעכבים של היום יכולים בקלות להפוך למנופי צמיחה. הבדואים אינם מעמסה אלא הזדמנות. החברה הבדואית, שהיא חברה צעירה מאוד (חציון בגיל 14 שנה), היא למעשה מאגר של הון אנושי עם פוטנציאל גדול. בהשקעה נכונה, ועל ידי מתן הכלים הנכונים לילדים בגיל החינוך, ההון האנושי של החברה הבדואית יצמיח בנגב חברה חזקה ופורייה.

שלשת האתגרים מחייבים השקעה לא רק בתשתיות אלא בעיקר באדם, בבדואי אשר רוצה שינוי אך לפעמים אינו יודע איך ולפעמים אינו מסוגל. המדינה צריכה להוביל את יצירת המכנה המשותף אשר יצמיח נגב חדש. הגיע הזמן לפעולות שנותנות מענה אזורי, מבלי להזניח את המאפיינים השבטיים הייחודיים. מנהיגות חינוכית וחינוך למנהיגות שלוקחת אחריות על הכלל, יצירת מודלים על שבטיים והשקעה בדור הצעיר - יובילו את הנגב לעתיד טוב יותר. 

הכותב הוא מנכ"ל ארגון "כוכבי המדבר" שעוסק בהצמחת מנהיגות בדואית צעירה