אחד ההישגים הגדולים של המאבק למען נשים בזנות הוא ניפוץ האשליה החברתית. גם אתם שמעתם על הסטודנטית שמממנת תואר במשפטים באמצעות מכירת גופה לזרים? או את האם החד-הורית שהתעשרה מאירוח גברים בדירה דיסקרטית? היום כולם כבר מבינים שמדובר בסיפורים שנועדו לטשטש את המציאות: זנות היא ניצול.
לפי נתוני משרד הרווחה 76% מהעוסקים בזנות מבקשים לצאת מהמעגל ההרסני הזה, אליו נכנסו פעמים רבות בגיל צעיר מאוד, בעקבות טראומות וכשלים משפחתיים וחברתיים. כעת, עם כניסתו לתוקף של החוק להפללת צרכני זנות, נותר לנו לעשות עוד מאמץ, להושיט יד ולהציל אלפי נשים וגברים. וזה לא יעבוד בלי עזרה.
כיום, 19 מסגרות השיקום לנשים בזנות פעילות, ובאף אחת מהן אין רשימת המתנה. כל אישה שצריכה סיוע יכולה לגשת לאחד המרכזים והיא תתקבל באהבה וחום, בלי שיפוטיות. חלק מהמסגרות האלו גם הורחבו לאחרונה משמעותית, אולם הפניות אליהן נשארו כשהיו. מרבית הנשים מגיעות למסגרות השיקום מהרחוב. מלבדן, יש עוד אלפי נשים שקופות בזנות - במכוני ליווי, בדירות אירוח ובמקומות דיסקרטיים אחרים. הן מבודדות חברתית, קשה לנו להגיע אליהן וקשה להן להגיע אלינו.
רבות מהנשים גם נרתעות מפנייה לרשויות הרווחה לקבלת עזרה. כ-65% מהנשים בזנות הן אימהות. עבור רבות מהן הזנות היא הדרך שלהן לפרנס את משפחתן. אחד הפחדים הלא מוצדקים שלהן הוא שיוציאו את ילדיהן מחזקתן. זה חסם משמעותי ומתסכל במיוחד, מפני שהוא לא מבוסס במציאות. משרד הרווחה לא מוציא מבתיהם ילדים שלא נשקפת להם סכנה ועיסוק בזנות הוא בהחלט לא עילה להרחקת ילד ממשפחתו אם לא נשקפת לו כל סכנה.
החסמים האלה מעצימים את הניצול שהנשים והגברים האלו חווים ומהדקים עוד יותר את חומות מעגל הניצול. הם מחזקים את האשליה כאילו הזנות היא המוצא היחידי עבור העוסקים בה ואין ברירה אלא להמשיך. מי שמרוויחים מכך הם כמובן הסרסורים והזנאים, מחוללי הניצול. החוק החדש אמור לסייע לטפל בגורמים המנצלים במישור הפלילי וכעת על כולנו להתגייס לסייע לעוסקים ולעוסקות בזנות להשתקם.
בשנה הקרובה נמשיך להשקיע משאבים רבים כדי להגיע לאותן נשים שקופות שאנחנו עדיין לא מכירים, לספר להן על זכויותיהן ולהבטיח להן שאנחנו פה בשבילן. המשימה הזאת תהיה מאתגרת בכל מקרה אך עם הירתמות של הציבור אנחנו יכולים לעמוד בה. הנשים הללו אינן מוקצות, הן זקוקות לסיוע. הגברים אינם "השפעה רעה". הושיטו להן יד, ללא שיפוטיות. ספרו להן שיש להן מוצא והן לא חייבות להמשיך לחיות בסבל. יש מי שמחכה להן בזרועות פתוחות, מבלי לבקש דבר בתמורה.
הכותב הוא ראש מטה מנהל סיוע לבתי המשפט ומנהל תחום פרויקטים מיוחדים במשרד העבודה והרווחה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.