הנתונים מראים: בחברה הערבית חוששים מהקורונה, אך גם מהחיסון

הקורונה היא המכה הנוספת שנחתה על האוכלוסייה הערבית בישראל, אשר סובלת וממשיכה לסבול מבעיות רבות, שבראשן עומדת האלימות ברחוב.

כפי שלמדנו ממחקרים שביצענו בחברה הערבית, נראה כי החשש מהידבקות ומהקורונה בכלל הוא גבוה יחסית. רוב האוכלוסייה חוששים מהמגפה ומהידבקות בה, אך לא עושים די בעניין. אומנם החברה ערבית היא חברה צעירה יחסית והצעירים דואגים ומפחדים פחות, אך עדיין עניין זה לא יכול להסביר היטב את התפשטות המגפה ואת מכלול התפיסות אודות חומרתה וסיבוכיה.

מודעות נמוכה, חוסר בגורם מקצועי ואופי המשפחה הערבית

ניתן להסביר את תופעת ההתפשטות באמצעות כמה צירים: ראשית, רמת מודעות נמוכה אשר נובעת מהעובדה שאין מספיק הסברה והנגשת מידע, על אף שהציבור צמא למידע מהימן ונכון. בהקשר זה ניתן לומר כי משרד הבריאות משקיע מאמצים רבים, אך אין זה מספיק.

ציר שני, העדר הנוכחות של גורם מקצועי ברשתות החברתיות שהיא הזירה המרכזית והמשפיעה ביותר בתוך החברה הערבית. נפער במדיום זה חלל גדול שנתפס על ידי אנשים בלתי מוסמכים אשר הפיצו גל של תפיסות מוטעות ותאוריות קונספירציה למיניהן אשר שטף את הציבור הערבי. מצב זה יצר מידה רבה של פקפוק בקיומה של מגפה ובסכנותיה, והביא למצב של בלבול וחוסר ודאות. רק להזכיר, שבתחילת המגפה כאשר הרשיות הנגישו את המידע הרלוונטי כגון: הנחיות משרד הבריאות, הסברה נכונה וממוקדת והעברת המידע בשפה הערבית. מהלך זה נפל על אוזן קשבת להנחיות וליישומן, ומנע במידה שמביעה את הרצון את התפשטות המגפה.

ציר שלישי אשר יוכל להסביר את ההתפשטות של המגפה לאחרונה הוא האופי החברתי והאינטראקציה החברתית הענפה בחברה הערבית. כידוע, המשפחה הערבית הגרעינית נמצאת בקשרים הדוקים על המשפחה המורחבת יותר. ובמקרים רבים קיימת צפיפות גבוהה במגורים אשר גם היא תרמה את חלקה בהתפשטות המגפה. שלא לדבר על חתונות ואירועים המוניים שהיו אבן הנגף בהתמודדות עם המחלה בשלביה השונים.

רמת חשש גבוהה מהחיסון בחברה הערבית

השפעות נוספות לקורונה נמצאות בתחום הכלכלי. החברה הערבית בצל משבר הקורונה נפגעה פגיעה קשה  וזאת מהסיבה הפשוטה שהפגיעות ממשבר כלכלי חברתי היא, לרוב, גבוהה בקרב אוכלוסיות המדורגות נמוך במדרג החברתי כלכלי. בהקשר זה נזכיר כי רוב הרשויות המקומיות הערביות (כ-80%) מדורגות באשכולות הנמוכים ביותר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אשכולות 1-3). בנוסף, בהיבט התעסוקתי ניתן לראות כי אחוזים גבוהים של ערבים עובדים בענפי כלכלה ותעסוקה שנסגרו עקב הסגרים במהלך המשבר (ענף ההסעדה, חינוך ומסחר), כך שהיכולת לעבוד מרחוק פחות רלוונטית מאשר בתחומים אחרים כמו הייטק או פקידות בשירות הציבורי.

בהמשך לנאמר לעיל, מתברר כי גם היציאה מהמגפה, פרויקט החיסון, נתקל באתגרים לא פשוטים. במחקרים שערכנו לאחרונה בנושא גילינו כי רמת החשש מהקורונה אצל הערבים היא גבוהה יותר (74%) לעומת רמת חשש בקרב יהודים (67%). אולם הנתון המפתיע ביותר הוא שהנכונות להתחסן בקרב האוכלוסייה הערבית היא נמוכה יותר (41%) מאשר הנכונות להתחסן בקרב היהודים (59%). מבין החסמים לביצוע החיסון בקרב האוכלוסייה הערבית, בלט במיוחד החשש מתופעות לוואי וסיבוכי החיסון, לצד התפיסה שהחיסון אינו יעיל. נימוקים אלה, אם הם מצביעים על משהו, הרי הם מצביעים על חוסר ידע ומודעות אודות חיוניות החיסונים ויעילותם בהדברת מגפות.

אין ספק כי משבר הקורונה מציב אתגר עליון בפני כלל הציבור, ערבים ויהודים כאחד, כאשר המטרה המשותפת היא להדביר את המגפה ולהציל חיי אדם. כל זה זקוק לחיזוק האמון ושיתוף הפעולה בין כלל האוכלוסייה והרשויות. דבר זה הוא אפשרי וניתן לראות בדוגמה הטובה שנותנים צוותי הרפואה והבריאות, יהודים כערבים, שנמצאים בחזית המאבק במגפה ומשרתים נאמנה את כלל הציבור. 

הכותב הוא מנכ"ל מכון "אפקאר" למחקרים ומרצה במכללה האקדמית בית ברל