האשליה של הדמוקרטיה בשלטון המקומי

הצורך בתגמול חברי מועצה הפך בשנים האחרונות לקונצנזוס. מחקר שביצע מרכז המחקר והמידע של הכנסת הצביע על כך שברבות מהמדינות המפותחות קיימים הסדרים למתן גמול על עבודתם של חברי מועצה, בישראל לעומת זאת, חברי מועצה פועלים בהתנדבות, ללא משרד בבניין העיריה או אפילו החזר הוצאות מינימלי. במקרה בו נבחרי ציבור פועלים כמתנדבים קיים חשש שתפקידם הציבורי יידחק לטובת צרכי הפרנסה, מצב זה, הוא הבסיס לחולשתה של מועצת העיר ובוודאי של חברי האופוזיציה במועצה, שאמורים לפקח על סמכויותיו הבלתי מוגבלות של ראש העיר.

חולשה זו עלולה להוות זרז לשחיתות, והיא משרטטת אשליה של דמוקרטיה. מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות ע"י חוקרים ומכוני מחקר מובילים בישראל, הצביעו על הצורך בהסדרת תגמול לחברי המועצות וחשיבות ולשמירת עקרון הדמוקרטיה בשלטון המקומי; כעת נדמה כי הדילמה היחידה שנותרה היא באיזה הקשר פוליטי ניתן יהיה לקדם מהלך חיוני זה.

בשנת 2017, כשחברי הכנסת דודי אמסלם ואחמד טיבי הגיעו לוועדת הפנים עם הצעת חוק שנועדה להסדיר את נושא הגמול, הם הופתעו לגלות שמי שמתנגד להצעת החוק הוא לא אחר ממרכז השלטון המקומי, הגוף שמאגד בתוכו את כל העיריות והמועצות המקומיות בישראל. לא פחות משישה נציגים הגיעו לדיון בוועדת הפנים בכדי לשכנע שהמצב הראוי הוא שחברי מועצה ימלאו את תפקידם בהתנדבות.

במכתב בהול ששלחו עשרות ראשי ערים אז לשר הפנים אריה דרעי ולשר האוצר משה כחלון, טענו כי "תשלום גמול חברי מועצה יהיה על חשבון תקציבי "חינוך ורווחה" וכי הגמול צפוי לגרור העלאת ארנונה והכבדת הנטל על התושבים. אך האמת היא שמדובר בטענה מניפולטיבית שנועדה להחליש את חברי המועצה הביקורתיים; כותבי המכתב לא ציינו שבאמצעות ביטול תקן בודד של סגן ראש רשות בשכר, ניתן לממן תגמול לכ-17 חברי מועצה.

הם לא הסבירו שגובה הארנונה נקבע ע"י משרד הפנים ואינו תלוי בהכנסות ובהוצאות של הרשויות המקומיות, שהסעיף התקציבי המיועד הוא אותו הסעיף שמממן את שכר ראש העיר והסגנים ושאין קשר לתקציבי רווחה וחינוך. ויתרה מכך, הם התעלמו מהעובדה שהכול עניין של קביעת סדר עדיפויות.

זו לא הייתה הפעם היחידה בה התנגד הממרכז לשלטון מקומי למהלכים שנועדו להגביר את השקיפות והביקורת על ראשי הערים. בדיוק לפני שנה מרכז השלטון המקומי הציג עמדה שיש לבטל את האפשרות להגיש בקשות חופש מידע של תושבים לרשויות המקומיות.

במהלך תקופת משבר הקורונה נחשפנו לכוחן וליכולותיהן המשמעותיות של הרשויות המקומיות. אך לצד חוזקת הדרג המקצועי, חברי המועצה - הדרג הדמוקרטי, שאמורים להוות הסמכות המפקחת העליונה ברשות - נותרו חלשים. החולשה אינה מתבטאת רק בהיעדרו של גמול. חברי המועצה אינם זכאים לייעוץ מקצועי או משפטי, זכותם לגישה למסמכי העירייה לעתים קרובות נרמסת ולרוב אף אינם זכאים למשרד בבניין העירייה.

חולשה זו מתעצמת בהשוואה לראש הרשות, אשר נהנה מכוח והשפעה נרחבים. ראש הרשות ממנה את המנכ"ל ואת כלל המנגנון המקצועי, שולט בחברות הכלכליות, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים בוחר ראש הרשות את סגניו, חברי המועצה היחידים מלבדו שמקבלים תשלום, וכך גם שולט בקואליציה ובמינויים של שומרי הסף - היועץ המשפטי, הגזבר ומבקר העירייה.

במודל דמוקרטי, מועצת העיר צריכה להוות משקל נגד לראש העיר. ראש העיר הוא הגוף הביצועי ואילו המועצה מהווה גוף מחוקק ומבקר. ובהשוואה לשלטון המרכזי - המועצה היא הכנסת; תפקידם של חברי המועצה ובפרט של האופוזיציה, הוא לבקר, להצביע על שגיאות או מחדלים של ראש הרשות ושל המנגנונים המשרתים אותו ולחשוף התנהלות לא תקינה ואף מושחתת. המועצה מנהלת ועדות בהן מתקבלות ההחלטות המגוונות ברשות ומבטאת את רצונותיהם המגוונים של התושבים. אולם במציאות, מועצות הרשויות המקומיות חסרות השפעה.

רשימת החותמים על המכתב שנשלח ב-2017 לדרעי ושר האוצר אז משה כחלון, חושפת את הסיבה האמיתית להתנגדות להצעת החוק. למרות שהמרכז לשלטון מקומי קיים על מנת לחזק את הרשויות המקומיות, למעשה הוא מהווה זרוע פעולה של ראשי הערים. לראשי הערים יש לרוב כוונות טובות: הם מעוניינים בתפקוד אפקטיבי ויעיל של העיר ובהפחת חסמים שעלולים להקשות על מתן השרות לתושב. אולם קיומה של אופוזיציה אפקטיבית ובמנגנוני איזונים ובלמים בשלטון המרכזי, דווקא תשפר את השירות לתושבים, על ידי שמירה על מנהל תקין ומקצועיות. לכן יש לשמר ולחזק את מעמדם של חברי המועצה ברשויות המקומיות, למול כוחם הרב של ראשי הרשויות.

במשך יותר מ- 70 שנה נכשלו כל הרעיונות והיוזמות לרפורמה מהותית בשלטון המקומי; הוא מתנהל כיום במבנה אנכרוניסטי שבסיסו המשפטי בימי המנדט הבריטי. דווקא בתקופה זו, בה נדמה כי ההכרה בחשיבותן של הרשויות המקומיות נמצאת בשיאה, חשוב לחזק את מעמד המועצות ומנגנוני הביקורת והפיקוח ברשויות המקומיות באופן שיבטיח התנהלות תקינה ושקופה ויאפשר לתושבים ליהנות משירותים הציבוריים באיכות גבוהה ומשלטון מקומי הקשוב לצרכיו. 

הכותבת היא לוביסטית ציבורית בלובי 99