"כרופא, מעולם לא ראיתי מצב כזה": בתי החולים קורסים תחת העומס

לצד התקדמות מבצע החיסונים המוצלח, שבמסגרתו כבר חוסנו לפחות במנת חיסון אחת כ-2.5 מיליון ישראלים, תחלואת הקורונה בישראל מסרבת לדעוך. השבוע נרשם מספר שיא של מאומתים ביום אחד - יותר מעשרת אלפים בני אדם. זאת למרות הסגר, לאחר תקופה ממושכת שבה בתי החולים נמתחים עד הקצה בטיפול בשצף החולים הבלתי פוסק, לצד התמודדות עם משבר תקציבי עמוק.

מספר המאושפזים במצב קשה במחלקות הקורונה בבתי החולים גם הוא גבוה מאוד, ועומד על 1,114 בני אדם, מתוכם 347 במצב קריטי, ו-277 מונשמים. לאורך כמעט שנה מתמודדים הצוותים עם תנועה כמעט בלתי פוסקת במחלקות הקורונה, בהן נדרש הצוות לסייע באופן הדוק לחולי הקורונה, ולהקדיש תשומות רבות לחולים במצב קשה הדורשים השגחה צמודה.

  

למרות שמומחים העוסקים בתחזיות תחלואת הקורונה מזהים סימנים ראשונים לבלימה בעליית התחלואה, פרופ' דרור מבורך, מנהל מחלקות הקורונה בבית החולים הדסה עין כרם, מנהל "ברומטר" משלו. מדי יום, הוא צופה בחולים המגיעים למחלקות הקורונה, ומודד את "הדופק" של התחלואה כפי שהיא משתקפת בבית החולים. מבורך עדיין לא רואה את האור בקצה המנהרה.

"הבוקר היו 127 חולים בהדסה, לאחר ירידה של עשרה חולים, אבל יכול להיות שזה 'תיקון קוסמטי'. פתחנו במקביל 12 מיטות טיפול חדשות, שאלוהים יודע מאיפה נשיג צוות שיעבוד שם", הוא אומר. "זה דורש 24 אחיות לאיוש קבוע, וזה אומר ללקט אחיות ממחלקות שונות בבתי החולים - לא בדיוק האחיות של טיפול נמרץ. אנחנו עובדים עם מה שיש, ונשבץ לפחות אחות אחת מנוסה בכל משמרת".

מבורך צופה גם בזנב הארוך של הקורונה, שאיננה מסתכמת בחלק מהפעמים בתחלואה קצרה וחולפת, אלא מותירה את המחלימים בבתי החולים לתהליך ארוך. "יש לנו עוד חולים בפנימיות שהם במצב פוסט קורונה - כלומר, הבדיקה שלהם שלילית, אבל הם עדיין לא החלימו. יש חולים שכבר לא חיוביים לקורונה, ועדיין צריכים טיפול נמרץ, ואחרים שנזקקים לגמילה מהנשמה - תהליך שיכול לקחת גם שישה שבועות", הוא מספר. "בגל הזה אנחנו רואים שהמצב של חלק מהמטופלים מתדרדר מהר יותר, אבל לא ברור למה זה - האם יש המחלה מתפתחת אצלם מהר, או שמגיעים לבית החולים לאט.

איך הצוותים מחזיקים מעמד בתקופה הזו?
"יש עדיין אצל הצוותים הרגשת שליחות. היא נותנת אנרגיות מיוחדות, ואז אתה מתעלם קצת מהצרכים האישיים, מהעומס האישי הגדול. אבל יש גם עייפות, וכולם בונים על זה שהחיסון יוריד את העומס. אם לא היה עכשיו חיסון באופק, אנשים היו מתפרקים. הצוותים בבתי החולים גם מתייאשים מהניהול של המדינה; חוסר האכיפה, חוסר האכפתיות של חלק מהציבור שמקיים חתונות ומסיבות ולא מבין מה הוא עושה, מהפרצה בנתב"ג".

""המחלה הנבזית הזו פוגעת בריאות בצורה דרמטית. לפעמים, אנשים קורסים בבת אחת"

פרופ' צבי שמעוני, המנהל הרפואי של בית החולים לניאדו בנתניה, קולט מדי יום חולים מרחבי הארץ. המחלקה שלו, לדבריו, עמוסה עד הקצה עם כ-50 חולות וחולים ו-13 מונשמים. "שלשום בלילה, יילדנו אישה בת 27 במצב חירום. בשבוע האחרון, טיפלנו בשלוש יולדות במצב קשה. היינו צריכים לקבל החלטה מיידית: ליילד ולהנשים אותן. הריאות שלהן היו לבנות לגמרי".

לדברי שמעוני, חלק מהחולים משתהים בבית ולא ששים להגיע לבתי החולים. הם מושכים עוד קצת ועוד קצת, עד שהם מגיעים למחלקות כשמצבם בכי רע. "המחלה הנבזית הזו פוגעת בריאות בצורה דרמטית. לפעמים, אנשים קורסים בבת אחת. אתה רואה אדם מסמס בטלפון, ובתוך חצי שעה הוא מובל למנשם", הוא אומר. "50 חולי קורונה שבתוכם גם עוד ארבעה עם פוטנציאל הנשמה, זה קשה מאוד. אנחנו לא רואים הטבה, זה רק הולך ומתעצם".

שמעוני מסמן מזל אחד: אין תחלואת השפעת השנה בבית החולים, ולכן המחלקות הפנימיות עמוסות פחות. ואמנם, תחלואת הקורונה קשה הרבה יותר לתפעול. "המחלקות הפנימיות לא סופגות את מה שהן סופגות בחורף רגיל, שהוא בדרך כלל מהומה שלא תתואר. אני רופא 40 שנה, וכל חורף הוא קשה. אבל שפעת היא מחלה שמתחילה ונגמרת בדיוק כמו שהיא מתחילה.

"כאן, יש אירוע דרמטי מתגלגל שאתה לא רואה את סופו. אתה חושב רגע אחד שאתה לקראת סגירה, ואז מגיע לך הבום הזה. שפעת עלולה לפגוע באוכלוסייה צעירה, אבל לא עד כדי כך, ולא להסב כזה נזק לריאות. כאן, ממוצע גילאי המונשמים הוא בין 50 ל-70. הם נחשבים אנשים צעירים ביחס לשפעת. התמותה, כמובן, היא רבה הרבה יותר משפעת. כרופא, מעולם לא ראיתי מצב כזה".

בתוך כך, בית החולים לא מצליח לקלוט את כל החולים המגיעים לשטחו, ונאלץ לפנותם למרכזים רפואיים אחרים. "יש חולים שאנחנו מנסים לשכנע לעבור לבתי החולים בגלל היעדר מקום. אנשים מנסים להפעיל עלינו פרוטקציה כאילו מדובר במשכנתאות, אבל אנחנו פשוט מחוסרי מקום לחלוטין. אנחנו לא יכולים להמציא מקום, ושולחים מכאן חולים שפשוט אין לנו איפה לשים אותם", אומר שמעוני. "סגרנו מחלה המטולוגית - היום היא משמשת כמיון נשימתי, וסגרנו את המחלקה הסיעודית וחלק מפנימית א' - כ-20 מיטות. ביטלנו פעילות אלקטיבית, כולם בבית החולים נותנים כתף".

איך זה משפיע על הצוותים?
"עיקר הבעיה שלנו היא הצוותים. יש שחיקה נוראית. אין חופשות, אתה מבוקר עד לילה חי את המצב, אנשים נכנסים לבידוד ומאומתים וחווים משברים. מנהל מחלקת הטיפול נמרץ חלה בקורונה ובמשך שבועיים שהה בבית, רק היום הוא חזר. יורדים לנו אנשים ממצבת כוח האדם, וגם אנחנו רק בני אדם. אנשים מבלים 7 שעות בתוך מתחם הקורונה, שעות יותר ממה שקובעים הכללים. מזעיקים אותם בסופי שבוע כי הקולגות נכנסים לבידוד. אנחנו מנסים לעודד את הצוותים, אבל זה קשה".

המאושפזים במחלקות הרגילות משלמים מחיר כבד

קצב ההתחסנות לא מצליח להדביק את קצב זרימת החולים למחלקות הקורונה. בבית החולים הרצוג, למשל, שוחררו ביום אחד 18 חולי קורונה, ויום למחרת נערך בית החולים לקליטתם של לפחות 20 חולים חדשים. ד"ר קובי חביב, המנהל הרפואי של בית החולים, הדגיש שהעומס כבד, ושבית החולים מגייס רופאות, אחים וכוח אדם נוסף מכלל מחלקות בית החולים כדי לסייע בטיפול בחולי הקורונה.

על כך, משלמים מחיר כבד המאושפזים במחלקות הפנימיות הרגילות. בשל מסגרת כוח האדם המוגבל בבתי החולים וצרכי מחלקות הקורונה, כוח האדם בפנימיות הופך דל יותר, ונאלץ לטפל בחולים רבים יותר. בכל בתיה"ח בארץ, גם יחד, יש פחות מ- 4,000 מיטות אשפוז במחלקות הפנימיות. בשל הפקעת חלקן לאשפוז חולי הקורונה, נותרו בישראל פחות מ-2,500 מיטות אשפוז לחולים השגרתיים במחלקות הפנימיות (חולי סוכרת שהתדרדר מצבם, חולים עם בעיות בכלי דם או תחלואה באיברים פנימיים, אונקולוגים, לב, נוירולוגים, חולים עם זיהומים ומחלות מדבקות אחרות, שאינן קורונה ועוד).

פרופ' אבישי אליס, יו"ר האיגוד לרפואה פנימית, מכנה את המצב הנוכחי "מלחמת התשה אין סופית". הצמצום הדרמטי במספר מיטות האשפוז בפנימיות, מאיץ את השחרורים מהמחלקות, ויוצר מעמסה פיזית ונפשית אדירה על הצוותים הרפואיים, לדבריו.

"בין 40 ל-50% מהמחלקות הפנימיות, הפכו למחלקות קורונה" אומר אליס. "מי שמטפל בחולי קורונה, זה בראש ובראשונה המחלקות הפנימיות. לא 'צוותי רפואה', אלא פנימיות. זה אומר שכמות המחלקות הפנימיות שנותרה כדי לטפל בחולים הרגילים, קטנה בכמחצית. יש גם פחות צוות; יש חולים, בידודים, צוות סיעודי וכוחות עזר שהועברו למחלקות הקורונה.

"יש כאן פגיעה על פגיעה: פחות מיטות ופחות צוות, וכמות גדולה של חולים. גם אם אין שפעת, התפוסה במחלקות האלו עודנה אדירה. למערכת אין רזרבות, והיא עובדת כל הזמן על הקצה שלה. הכל נמצא על הקצה. זה שאין שפעת, זו שמחת עניים. הכל על הקשקש. המחלקות באופן קבוע על תפוסה של יותר מ-100%, אבל עכשיו מתווספת לזה בעיה של צמצום במספר המיטות ובכוח האדם.

"כרגע למעשה, אין לזה כמעט פתרון. אתה לא תייצר מיטות ורופאים מהיום למחר. אתה צריך לפתור את הדברים בתוך הקיים. למשל, לנסות ולהפסיק למינימום את כל הפעילות שאיננה קורונה ואיננה הכרחית. למשל, עדיין בחלק מבתי החולים נעשים ניתוחים שאינם מחויבים. למשל, ניתוחי טחורים ובקע. זאת, בתוספת לבדיקות במכוני גסטרו. צריך להפנות את כוח האדם הרפואי והסיעודי לתפקוד מחלקות הקורונה".

אנחנו נשלם מחיר בזירות רפואיות אחרות.
"נכון, אבל אנחנו עכשיו בקטסטרופה. בקטסטרופה אתה מחליט מה חשוב מאוד, ומה פחות חשוב. זה הפתרון לשבועיים הקרובים - לרכז מאמץ איפה שאפשר. אנשים מתים מהקורונה. המקרה שהיה בסוף השבוע באיכילוב ופורסם, הוא רק דוגמה. אני בטוח שיש עוד לא מעט מקרים דומים, ואם לא, אז עוד יקרו מקרים כאלו".

אליס מדגיש שמשבר הקרורונה עוד עלול לחזור, ושהמדינה חייבת לקחת אחריות. "אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מתארגנים ומסיקים מסקנות לפעם הבאה. הפעם הבאה תבוא, זאת רק שאלה של זמן, ואנחנו לא לומדים שום דבר. אנחנו לא מצליחים להפנים את העובדה שהמחלקות הפנימיות הן העומק האסטרטגי שיש למערכת הבריאות, כדי להתקיים. כשלא מכינים ומציידים אותם, לא נותנים להם מרווח פעולה לעבוד, הם כל הזמן ב-100% אבל הם לא יכולים לעלות משום עוד ועוד. בתקציב הבא, לא יכולים לקחת את התקנים שנוספו בזמן הקורונה במסגרת הקופסה התקציבית. באוצר אמרו לי, ואני מאמין להם: לא תהיה קופסה תקציבית, התקציב הזה לא יהיה. הולכים לקחת את זה, וזאת תהיה איוולת".

בתי החולים למשרד האוצר: ברביעי נעבור לעבודה במתכונת חירום בלבד

בתוך כך, בבתי החולים מצויים במשבר תקציבי מתמשך, ותולים את האשמה במשרד האוצר - המתעלם לדבריהם מהמצוקה, בזמן שהמחלקות מתוחות עד הקצה בטיפול בכוח אדם, ובתי החולים אינם יכולים להשקיע תשומות בניהול משבר תקציבי מקביל, המקשה על יכולתם להעניק שירות מיטבי למטופלים.

7 בתי החולים הציבוריים-עצמאיים (הדסה, שערי צדק, לניאדו, מענייני הידועה ושלושת בתי החולים בנצרת - האנגלי, הצרפתי והמשפחה הקדושה) דורשים ממשרד האוצר שיוויון מלא בתקצוב פר מיטה בין בתי החולים הממשלתיים ובתי החולים בבעלות הקופות לבינם. העלות המוערכת, לטענתם, היא 1.2 מיליארד שקלים, שיוזרמו לבתי החולים באופן מיידי.

השבוע הקימו מנהלי בתי החולים הציבוריים מאהל מחאה מול משרד האוצר והכריזו כי ללא פתרון למשבר, ביום רביעי יעברו בתי החולים לעבודה במתכונת חירום בלבד, כאשר ניתוחים אלקטיביים ומרפאות חוץ יבוטלו. לטענת מנהלי בתי החולים, לאחר שנשאו במרבית העומס בשל סמיכותם לאוכלוסיות בהן התחלואה היא הגבוהה ביותר (החברה החרדית והערבית), כעת הם נשארו מדוללי תקציב.

לבתי חולים הציבוריים אין מנגנון התחשבנות (קאפ) בין בתי החולים לקופות חולים, ולכן קופות החולים יכולות לדרוש מהם הנחות משמעותיות מאוד עבור פרוצדורות רפואיות, או 'לייבשם' מעבודה ולהפנות את החולים לבתי חולים ממשלתיים ואלו של קופת החולים כללית.

משרד הבריאות פועל לדבריהם ב"כובע כפול", כשהוא משמש רגולטור של המערכת ובעלים של מחצית ממנה. לכן, כעת, בתי החולים הממשלתיים מקבלים מהאוצר "השלמת הכנסה" לכיסוי גירעונותיהם, לאחר שבמהלך המשבר ניתן מענה לתמיכה בבתי החולים של קופות החולים, בעוד שהם נותרו ללא מענה - למרות שגררו משבר שהחל עוד בטרם תקופת הקורונה, ואילו הקורונה דחפה אותם מ"שפת התהום אל התהום".

לדברי מנהלי בתי החולים, האוצר פוצץ היום את המשא ומתן מולם, ולכן ממחר יעברו בתי החולים לעבודה במתכונת חלקית, ויחלו בעיצומים. מנהלי בתי החולים הציבוריים מתכוונים להישאר באוהל המחאה עד להשגת הסכם חתום עם משרד האוצר ואומרים: "נציגי האוצר מסרבים לדון איתנו בהסדר קבוע לתקצוב בתי החולים ושולחים אותנו לקושש תרומות כדי לממן את פעילות בתי החולים בעיצומו המשבר הרפואי החמור ביותר מקום המדינה. אנו קוראים לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האוצר ישראל כ"ץ להתערב באופן מיידי במשבר לפי קריסתם המוחלטת של בתי החולים הציבוריים".

תגובת משרד האוצר: "צר לנו כי בתי החולים בוחרים לפעול בצורה שאינה הגונה או מקצועית, המסכנת את בריאות תושבי ישראל. משרד האוצר קיים בימים האחרונים מספר ישיבות עם בתי החולים הציבוריים והציע פתרונות למצוקות המידיות עמן הם מתמודדים. מנהלי בתי החולים הציבוריים בחרו שלא לקבל את ההצעות ולהמשיך בדרישות לשינויים מבניים, שאינם ניתנים לביצוע בתקופת ממשלת מעבר וללא תקציב מדינה מאושר. אם לא די בכך, הציעו מנהלי בתי החולים הציבוריים דרישות בלתי סבירות דוגמת עצירת הבנייה באיכילוב ולקיחת תקציבים מבתי החולים אחרים במטרה לסייע להם. אנחנו קוראים לבתי החולים לפעול באחריות בעת הזו, לשוב ולדון במטרה למצוא מענה לצרכים המיידים של בתי החולים לאור משבר הקורונה".