להרחיק את ענקיות הטכנולוגיה משוק הרעיונות

ההתייחסות המקובלת, בארץ ובעולם, לצעדים של ענקיות הטכנולוגיה להגבלת חשבונות המשתמש של הנשיא היוצא דונלד טראמפ והרשתות של תומכיו הייתה שאלו צעדים בכיוון הנכון, שהם מעטים מדי ומאוחרים מדי. זאת טעות. הדבר האחרון שאנחנו רוצים הוא שענקיות הטכנולוגיה, שמונעות על ידי המודל העסקי שלהן, יקבלו החלטות בעניין שוק הרעיונות החופשי. למעשה, הן מקבלות החלטות כאלו כבר שנים, באמצעות האלגוריתמים שלהן, והתוצאה של ההחלטות האלו היא מצב העניינים הנוכחי.

היכולת לברר את המציאות, להבין אותה ולקבל החלטות היא תשתית חיונית בדמוקרטיות מערביות ליברליות. השנים האחרונות מלמדות שהתשתית הזאת נמצאת תחת מתקפה, נמצאת במשבר עמוק ואין גורם שיודע להצביע על הכיוון ליציאה ממנו. מצד שני, ברור גם שנדרשת עשייה. לא היה צריך את השבועיים האחרונים כדי להבין שמנגנון השוק הפרוע, שיצרו הרשתות, לא פועל. הבעיה היא שאין לנו עדיין מנגנון טוב יותר לבירור המציאות ולדיון בשאלות פוליטיות וערכיות מהרעיון של ויכוח המבוסס על מגוון רחב של דעות.

מייצרות ריבונות משל עצמן

אם נדרשת הגבלה, השאלה היא מי צריך לעסוק בכך? יותר פשוט להגיד מי לא. הטכנולוגיה לא תפתור את הבעיות שהיא הייתה גורם מרכזי ביצירתן. הענקיות, שהביאו המון טוב לעולם, הפכו להיות מעצמות גלובליות מבלי שהעולם התמודד ברצינות עם התפתחות זאת. הן מייצרות ריבונות משל עצמן ומגבילות את הריבונות של המדינות. התפתחות זו הגיעה השנה לשיא חדש והובילה לצעדי נגד, שנועדו להגביל את כוחן. אבל הצעדים האלו הם בדיוק הדברים שנעשו מעט מדי ומאוחר מדי.

האנלוגיה שהפכה פופולרית, להשוות את הרשתות החברתיות לגופי מדיה שמפעילים שיקולי עריכה, היא שגויה. מצידן של הרשתות, זהו בעיקר ניסיון פתטי להתמודד עם מגמות רגולציה מאיימות. בגלל העוצמה שצברו, הענקיות דומות יותר למדינות ואפילו למעצמות. אבל, הן לא פיתחו את המנגנונים הנכונים להתמודדות עם סוגיות ערכיות כדוגמת הסוגייה המורכבת כל כך של חופש הביטוי. אלו מנגנונים שמצריכים איזונים עדינים בין אינטרסים ולקיחת סיכונים משמעותיים. הענקיות כבר הוכיחו שיש להן אינטרסים חשובים יותר משוק הרעיונות.

מה שקרה בגבעת הקפיטול הוא חמור בכל קנה-מידה. אבל משברים הם מאפיין מובהק של דמוקרטיות ולמרות שבריריותן הן מכשיר רב-עוצמה ומוכח להתמודדות עם משברים כאלו. המשבר הנוכחי רחב יותר מטראמפ ולתלות בו את כל האשמה תהיה טעות. טראמפ הוא מייצגה של תקופה באותה מידה שבה הוא תורם לעיצובה. בדרכו המעוותת ובחושיו המחודדים הוא חשף גם לא מעט ליקויים בפעולתם של הממסדים השונים. האשליה שהפסדו בבחירות וחסימתו ברשתות החברתיות תפתור את המשבר שאיתו מתמודדות הדמוקרטיות המערביות הליברליות - היא שגויה ומסוכנת.

שני כיווני הפעולה הנכונים יותר הם באמצעות המנגנונים הקיימים בתוך המדינות ובין המדינות. מעמדן הנוכחי של ענקיות הטכנולוגיה נובע, בין השאר, מחוסר רצונן של המדינות החזקות להתעמת עם הטכנולוגיה המשבשת. המדינות עצמן צריכות להתעשת ולהסדיר את פעולת הענקיות ובעיקר את הרשתות החברתיות כסוגיה מובהקת של ריבונות. זאת, באמצעות שילוב נבון של הידברות ורגולציה. ארצות הברית צריכה להוביל בכך והפעולה של הענקיות בימים האחרונים מלמדת שהן מבינות את ההתפתחות הזאת ונערכות למולה.

אבל, אופיין של הענקיות הוא גלובלי, ולכן הכיוון השני להסדרה צריך להיות במסגרת שיקום הסדר העולמי הליברלי, שעליו דיבר ג'ו ביידן במערכת הבחירות. הסדר הזה היה מבוסס במשך שנים רבות על ההבנה שיש נורמות שהן מעל למדינות עצמן ושיש ערך בשיתופי-פעולה חוצי מדינות. ארצות הברית הובילה בעבר את הגוש הדמוקרטי-ליברלי במאבק על הסדר העולמי, אך המנהיגות הזאת התערערה כבר בתקופתו של ברק אובמה ונזנחה כליל בתקופתו של טראמפ. עתה, במסגרת שיקומו של הסדר הזה, נכון להסדיר גם את מקומן של ענקיות הטכנולוגיה כסוגיה מובהקת של שיתוף-פעולה בינלאומי. 

הכותב הוא סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי וראש תוכנית ליפקין-שחק: ביטחון לאומי ודמוקרטיה בעידן של פוסט-אמת ופייק ניוז