האם תורמי זרע אנונימיים צריכים להישאר כאלה גם לאחר מותם?

כשהיה יפתח בן 18, החליט יחד עם חבריו על אף התנגדות הוריו לתרום תרומות זרע. לאחר שירותו הצבאי, בגיל 23 עבר להתגורר ביפן, שם עבד במשך שנתיים וחצי עד שהחליט להירשם ללימודי משפטים וציפה לחזור ארצה. באחת מנסיעותיו ברחבי יפן, נהרג יפתח בתאונת דרכים קשה וטרגית. מספר שנים לאחר מותו, החליטה המשפחה לצאת במסע חיפוש אחר צאצאי בנם מתרומת הזרע.

לא ניתן להישאר אדישים לצערם העצום של ההורים שאבדו את בנם, בשר מבשרם ובהחלט ניתן להבין את הצורך העז שלהם למצוא כל דרך שיקשר לזכרו של בנם המת.

יחד עם זאת, לא ניתן שלא לחוש במקביל גם תחושת אי נוחות נוכח ניסיונות ההורים לאתר אחר "צאצאי" בנם. בשונה מקבוצות החיפוש בפייסבוק בהן ילדים שנולדו מתרומת זרע מחפשים את אחיהם שנולדו מאותו תורם, רצון ההורים לפגוש את "נכדיהם" מעורר שאלות מוסריות של ממש, שיש לתת עליהן את הדעת.

ראשית, סביר להניח שחלק מן הילדים נולדו לאימהות יחידניות שבחרו להרות באמצעות תרומת זרע אנונימית מתוך ידיעה ובחירה שהן יגדלו לבד את ילדיהן. האם יש הצדקה לכפות עליהן משפחה שהן לא בהכרח מעוניינות בה?

אולם לא רק אימהות יחידניות מביאות ילד לעולם באמצעות תרומת זרע. אפשרות זו מהווה פתרון לזוגות נשואים הסובלים מבעיות פריון. במצב שכזה, הבעל הינו אביו של הילד שנולד מתרומת זרע ומשפחותיהם של ההורים הן משפחותיהם של הילדים.

האם יהיה על משפחות אלה לחלוק את זמנן עם הילדים עם הורי התורם שנפטר? האם יש להורי התורם מעמד משפטי כלשהו לדרוש להיפגש עם הילדים?

ומה לגבי רצונו של המת

סוגיה מוסרית נוספת היא מה היה רצונו של התורם המת. לא ניתן להתעלם מכך, כי בכך שבבחירתו לתרום תרומת זרע אנונימית, התווה התורם את העדפתו הברורה. תום זרע אנונימי אינו מעוניין לחשוף את זהותו, אינו מעונין לדעת מיהם הילדים שנולדו כתוצאה משימוש במנת הזרע שלו ובוודאי שאינו רוצה להיקרא "אביהם". וכך מתעוררת השאלה, האם רצונם של הורי התורם המת בנכדים ממנו גוברת על זכותו של תורם הזרע לשמור על אנונימיות?

באוקטובר האחרון, הניחה ח"כ טלי פלוסקוב על שולחן הכנסת הצעת חוק המבקשת לעגן בחקיקה את נהלי בנקי הזרע בישראל ולפתור באמצעותה את הבעיות המהותיות והניהוליות שעלו בעניין מדו"ח מבקר המדינה ומפי גורמי הבריאות, האתיקה, המשפט וההלכה, וזאת באמצעות הקמת מאגר תורמים מרכזי והסדרת מנגנוני פיקוח על תרומת הזרע מרגע התרומה, דרך תהליך ההפריה, עד להולדה ואף לאחריה.

על-פי הצעת החוק כל אישה המעוניינת להרות מתרומת זרע, תפנה אל בנק הזרע על-מנת להתחיל בתהליך אנונימי תוך ידיעה ש"זהותו של תורם הזרע וזהותה של מי שהוזרעה מזרעו אסורים בגילוי. לא תימסר זהותו של התורם לילד שייוולד כתוצאה מפעולה זו ולכל אדם אחר".

החידוד המפורש בחוק אינו דבר של מה בכך. מטרתו לשמור על הנשים והזוגות שבחרו להביא לעולם ילדים באמצעות תהליך תרומת זרע ולאפשר להם לגדל את הילד שייוולד ללא חשש שהתורם או בני משפחתו ידפקו יום אחד על דלתם וידרשו להכיר את הילד או אפילו לדרוש לבלות עימו על-פי זמני שהות קבועים ומסודרים.

על כן למרות המקרה הטרגי המצער ורצונם הברור של הורי הנער לשמר את דמותו באמצעות צאצאיו זו השמירה על אנונימיות התורם, הנתרמות וילדיהם גוברת במקרה זה. 

הכותבת היא מומחית בדיני משפחה וגישור