האם ביידן יחזיר לקדמותם את השינויים הדרמטיים של טראמפ ומה יקרה אחרי הבחירות בישראל

כניסתו של ממשל ביידן מעלה חששות בקרב ישראלים רבים, בעיקר במחנה הימין, לצד תקוות במחנה הנגדי. כהונתו של טראמפ הביאה לשינויים מרחיקי לכת במזרח התיכון, אלא שאישיותו ומעשיו הבעייתיים הטילו צל גם על המהלכים המוצלחים מאוד ושוברי הקיפאון שעשה.

האם אפשר לנתק את מדיניות טראמפ במזרח התיכון משאר היבטי כהונתו, לרבות אירועי החודשיים שמאז הבחירות, ובעיקר ההתפרצות של אוהדיו לקונגרס? האם ניתן לשייך ולחבר את נסיגתו מההסכמים הבינלאומיים של משבר האקלים ליציאה מהסכם הגרעין עם איראן?

אלה גם אלה נבעו מאישיותו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ: פופוליזם לצד חשיבה מחוץ לקופסה, אגרסיביות והתבטאויות שנויות במחלוקת לצד ניתוץ קיבעונות מחשבתיים של קובעי מדיניות בוושינגטון. לכן, יש לטעמי לבחון כל אחד מהם בראי ההשפעות והתוצאות שיצר. ובתמונת המראה, ברק אובמה, שהיה נערץ בחלקים נרחבים בעולם, ומדיניותו פורצת הדרך בסוגיית האקלים ונושאים אחרים, נכשל כישלון חרוץ באזורינו, עם יוזמות הדמוקרטיזציה, אי היכולת למנוע את טבח העם הסורי והוויתור לאיראן בסוגיית הטרור והטילים תמורת דחייה זמנית של פרויקט הגרעין.

ההשפעות של מדיניות טראמפ על המזרח התיכון היו דרמטיות, ויימשכו לאורך זמן. ולדידה של מדינת ישראל, השינויים ארוכי הטווח הם באופן מובהק לטובה, עם הסתייגות לגבי הזירה הפלסטינית. הפלסטינים, ביחד עם השמאל הישראלי, טוענים כי טראמפ הרחיק את פתרון שתי המדינות ההכרחי להגעה לשלום, נתן לגיטימציה להתנחלויות ולדרישה הישראלית לבעלות על יו"ש והעלה את השגרירות לירושלים בלי שישראל שילמה על כך מחיר מדיני. מנגד, המדיניות האמריקאית הזו שברה את המבוי הסתום הממושך בסוגיה, וגרמה לפלסטינים להבין כי הקיפאון פועל לרעתם.

זו הסיבה המרכזית לכך שאבו מאזן החליט לקדם סוף סוף את הבחירות לפרלמנט ולנשיאות. ברחוב הפלסטיני גוברת ההתמרמרות, והתחושה היא כי הנהגת הרשות לא מצליחה להביא את אזרחיה לרמת חיים סבירה בשל מחדליה. לא מעט מהם היו שמחים לקבל את היתרונות הכלכליים שהציעה תוכנית המאה, אבל זו ירדה כעת מהפרק, זולת החלק של הסכמי השלום של ישראל עם מדינות המפרץ, מרוקו וסודאן.

ההסכמים הללו עשו שינוי גיאו-אסטרטגי עצום באזור, שמשמעויותיו הכלכליות, המדיניות והביטחוניות מרחיקות לכת, ובפועל שינו את המזרח התיכון לבלי הכר. ישראל ככלל חיזקה את מעמדה העולמי ואת הקלישאה שהדרך לליבה של וושינגטון עוברת בירושלים, ונתניהו סחט את הלימון הזה עד סופו.

במישור הכלכלי, הנה נתון: בתוך החודשיים האחרונים של 2021 נחתמו הסכמי יצוא ישראליים לאיחוד האמירויות בחריין ודרכן לסעודיה ומדינות אחרות בהיקף של מיליארד שקל.

מדובר בהסכמים ראשוניים בלבד, והביטוי השמיים הם הגבול אינו קלישאה במקרה הזה. האמירויות הצטרפו לברית מדינות איסטמד בהיבט האנרגטי עם ישראל, קפריסין מצרים ויוון, ברית אסטרטגית רבת משמעות.

ובהיבט הביטחוני, בנות ברית הדוקות ורשמיות של ישראל מחומשות בנשק חדיש (כן כן F 35 למשל) בחצר האחורית של איראן, עשרות קילומטרים ממנה, זה גיים צ'ייינג'ר - המשנה לגמרי את המצב האסטרטגי באזור. ובהיבט האיראני, המהלך של היציאה מהסכם הגרעין ערער את המשטר הטרוריסטי האיסלמי בטהראן, גרם לו להפסד הכנסות של מאות מיליארדי דולרים שחלק לא קטן מהם היה משמש לחיזוק ארגוני טרור כמו חיזבאללה ובד בבד נקט נגדה גם בצעד קיצון - כמו חיסולו של הארכי-טרוריסט קאסם סולימאני, מפקד משמרות המהפיכה.

מה יעשה ביידן? האם ישנה את התמונה? הנשיא החדש אמנם החזיר למגרש המדיני ולעמדות מפתח כמה וכמה מאנשי אובמה, ובהם כאלה שהיו מעורבים ישירות בהסכמי הגרעין כמו וונדי שרמן. גם שר החוץ טוני בלינקן היה בעמדה בכירה בממשל אובמה, אבל בשבועות האחרונים משדרים משם לישראל לא מעט אותות הרגעה. השבוע אמר בלינקן בסנאט כי ירושלים היא בירת ישראל, ואין שום כוונה להחזיר את השגרירות לתל אביב.

עוד אמר כי הממשל החדש מוכן לחזור למשא ומתן עם איראן על תוכנית הגרעין - בתנאי שטהרן תעמוד במחויבויותיה, והדגיש את המחויבות האמריקאית למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. הוא הבהיר כי הכוונה היא להשיג הסכם טוב יותר וחזק יותר, ולאחר היוועצות בידידינו באזור, ובהם ישראל וסעודיה. בעניין הפלסטיני אמר כי הממשל החדש מחויב לפתרון שתי המדינות אבל הדגיש - " זה עניין מאתגר למדי".

ובתרגום חופשי: האמריקאים מן הסתם יבטלו כמה וכמה מצעדי טראמפ, יחזירו בין השאר מימון סיוע לפלסטינים, השגרירות הפלסטינית בוושינגטון תיפתח מחדש, ויעשה מאמץ לחדש מגעים בדרגים שונים בין ישראל לפלסטינים. אלא שמהלך של ממש ימתין לתוצאות הבחירות בישראל, ולכינונה הלא ודאי של ממשלה חדשה. בד בבד גם הפלסטינים הכריזו על בחירות, ואם אלה יתקיימו, האמריקאים ימתינו להתבהרות התמונה, ולמהות הקשר בין הרשות לחמאס ברצועה.

מול איראן יתחדש המשא ומתן, גם בגלל האירופים הלוחצים לכך, ויש סיכוי כי יושג הסכם חדש. כאן תיבחן ההנהגה הישראלית ביכולתה להשפיע על הסכם כזה, ובעיקר במניעה ארוכת טווח יותר של העשרת אורניום, בעצירת הזרמת הכספים לטרור ובהגבלת פרויקט הטילים ארוכי הטווח.