ויכוחים בין השר לאגף התקציבים תמיד היו – הפעם השר עבר את הגבול

לא צריך להיות כלכלן או עובד משרד האוצר לשעבר כדי להבין את פשר הדם הרע שיצא לאחרונה אל הציבור בפרשת יחסי שר האוצר ישראל כ"ץ והמנכ"לית והממונה על התקציבים לשעבר.

זהו חלק מסוגיה שכיחה למדי שנמצאת בכל מערכת יחסים בתוך ארגון: כמה "קדושות" הן הוראות הבוס וכמה מותר לחלוק עליו מבלי לפגוע במעמדו ובסמכותו? כמו בכל מערכת יחסים בין בני אנוש - הדבר תלוי בשני הצדדים. לפני שנים רבות, כשסיימתי קורס קצינים, שמתי לב שכמה מחברי לקורס "איבדו את הצפון" מרגע שהפכו קצינים - הם נהגו בכפופים להם בגסות ובאדנות באופן בלתי סביר.

אגף התקציבים, שבו ביליתי 16 שנה מחיי (ומילאתי בו את כל התפקידים) הינו מעין מפעל לקבלת החלטות בסוגיות של כלכלה ציבורית. כלכלה ציבורית שונה מכלכלה עסקית בכך שלא כל העלויות והתועלות ניתנות לכימות קל ופשוט. כתוצאה מכך, נדרש שיקול דעת מקצועי ואובייקטיבי בהערכת הפרמטרים האיכותיים, שמן הסתם קובעים בסופו של דבר את ההמלצה הסופית לגבי הסוגיה שעל הפרק. כאשר נכנסים לתוך תהליך הבחינה המקצועית שיקולים זרים המלווים ביצרים אישיים, כשברקע מתקיימים יחסים אישיים של חוסר אימון הגובלים בהקנטות ובתיעוב אישי - אין כל סיכוי שתהיה עבודת צוות סבירה ואין כל סיכוי שתתקבלנה החלטות נכונות - והדבר מתקיים, כאמור, בכל ארגון, בכל תחום ובכל מדינה.

יחס של כבוד הדדי בין בני אדם איננו נלמד באוניברסיטה. בנושאים קשים ובאתגרים מורכבים לא ניתן להגיע לתוצאות סבירות כשהעומד בראש הפירמידה מתהדר בכל דיון בסמכותו הפורמלית ומתיז סביבו סילונים של זעם בקולי קולות. אם אתה צאר או שר - אתה לא בהכרח צודק ולא בהכרח האיש הכי חכם המשתתף בדיון. הצורך להזכיר שוב ושוב את הסמכות הוא תעודת עניות למי שעושה זאת, כאילו אין בידיו טיעונים של ממש לשכנע בעמדתו.

הוויכוחים עם שר האוצר הם אחד המאפיינים הבולטים ביחסים

בימים הטובים של אגף התקציבים עובדיו היו "סיירת מטכ"ל" של השירות הציבורי לא רק משום שהשכילו להיות מקצוענים, אלא משום שהשכילו לעבוד היטב עם הדרג המיניסטריאלי: שר האוצר, נגיד בנק ישראל ראש הממשלה ואחרים שהכירו את כלכלני האגף - והעריכו אותם, גם כשהם הביעו עמדות לא מקובלות.

הוויכוחים עם שר אוצר הם אחד המאפיינים הבולטים ביחסים בין הממונה על התקציבים לשר האוצר. כותב שורות אלה "נלחם" מול שר אוצר מסוים, באופן ענייני וידידותי, על הצורך לבטל את הסובסידיה הממשלתית על לחם. שר האוצר רצה בכל מאודו להימנע ממהלך לא פופולרי זה, אך בסופו של דבר שוכנע ויישם את ההמלצה. שר אוצר אחר קיבל את ההמלצה של האגף שלא לתמוך בגורם מסוים שהיה מזוהה פוליטית עימו, אך לא עמד בתנאי הזכאות הפורמליים.

היחסים בין השר כ"ץ והמנכ"לית לשעבר קרן טרנר והממונה על התקציבים לשעבר שאול מרידור יותר משיהיו סיפור אפל בדברי הימים של האוצר, הם יהיו דוגמה שלילית למשילות כוחנית של שרים שפועלים לא רק בגסות רוח, בחוסר תרבות, בחוסר הוגנות והגינות כלפי עובדים, אלא גם בניגוד לחוק ופוגעים במסורת המפוארת של הסקטור הציבורי בישראל.

הכותב הוא הממונה על התקציבים באוצר לשעבר וכיום יועץ כלכלי