הבעיה עם תת-הייצוג לנשים בפוליטיקה היא לא איך זה גורם לנו להיראות בעולם

מה משותף לרואנדה, קובה, טוניסיה, וייטנאם, סורינאם, עיראק ונמיביה? בכולן שיעור הנשים בפרלמנט גבוה משל הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ישראל. למעשה, על פי הדירוג של האיגוד הבין-פרלמנטרי (IPU), ישראל נמצאת במקום ה-83 הלא-מכובד במידת ייצוג הנשים בפוליטיקה. אם נשקלל את תוצאות הבחירות לכנסת ה-23, בהן נבחר מספר שיא של 30 נשים, נזנק למקום ה-73 - קצת אחרי אלג'יריה, כתף אל כתף עם טורקמניסטן. עם עוד טיפה מאמץ אולי נצליח להשתוות לאפגניסטן. במילה אחת: מביך.

הבעיה עם תת-הייצוג לנשים בפוליטיקה היא לא איך זה גורם לנו להיראות בעולם. הכשל המתמשך הזה מביא, בשורה התחתונה, לייצוג פחות טוב של אזרחי ישראל בכנסת, המוסד החשוב ביותר במבנה השלטוני שלנו. הסוגייה הראשונה היא ייצוגיות ישירה. אם נשים מהוות 50% מהאוכלוסייה (אנחנו קצת יותר מזה, אבל לא נתקטנן), למה אנחנו צריכות להסתפק ב-30% ייצוג בפרלמנט? איזו הצדקה יש לאפליה הזו?

הסוגייה השנייה שנפגעת היא השירות לאזרח. לנשים, כפי שמוכיחים עשרות מחקרים, כישורי ניהול מעולים, משלימים לאלו של גברים ופעמים רבות טובים מהם. מחקר ענק של מכון פטרסון לכלכלה בין לאומית, שבחן מעל 21 אלף חברות, מצא שככל שהיו יותר נשים בהנהלת החברה - היא הייתה רווחית יותר. ההוכחות נמצאות לא רק בעולם העסקי. הסתכלו על מדינות שהתמודדו היטב עם משבר הקורונה - רבות מהן מונהגות בידי נשים. כשאנחנו מדירים מגדר שלם מהפוליטיקה אנחנו מונעים מהאזרחים שירות טוב יותר ותמורה גבוהה יותר לכספי המסים שלהם.

ההתעלמות בישראל היא כפולה. ישנם מגזרים ומפלגות שבאופן מוצהר לא משלבים נשים בפוליטיקה, בנימוקים שונים. לצד אלו, ישנה האפליה העצמית, הפנמה של עשרות שנות אפליה ותפיסות תרבותיות מקטינות כלפי נשים, שלא מעמידות עצמן לבחירה. נשים מוכשרות ודעתניות רבות חוששות לקפוץ לביצה הפוליטית. סיבה אחת לכך היא התפיסה של קבלת החלטות כתחום "גברי", שנובעת חלקית ממחסור בדמויות נשיות חזקות בצמרת. כך, במעגל קסמים אכזרי, נוצרת מציאות שבה נשים מדירות עצמן מהזירות הכי קריטיות ומשפיעות. סיבה נוספת היא שנשים בעמדות כוח נאלצות להתמודד עם מתקפות שגברים סופגים רק לעתים נדירות, שנוגעות לחייהן האישיים, להופעתן, לאופיין ולמשפחתן.

חייבות לתמוך אחת בשנייה

יש הרבה מה לעשות כדי לשנות את המצב הזה. הרבה מוטל לחיקן של ממשלות ישראל וכמובן של הכנסת עצמה, אך לדעתי המפתח להצלחה מצוי קודם כל בידינו, הנשים. אנחנו צריכות לפקוח את עינינו ובעומדנו מאחורי הפרגוד, מול עשרות פתקי הרשימות השונות, לשאול את עצמנו איזו מהן באמת מייצגת אותנו? אם נתחייב, למשל, להצביע רק לרשימות שמבטיחות 50% ייצוג לנשים בשיטת הריץ'-רץ', לא נראה עוד מצב כמו בבחירות האחרונות, בהן בסך הכול שש נשים הוצבו בחמישיות הראשונות.

שנית, אנחנו חייבות לגלות יותר סולידריות. מעבר לחילוקי הדעות הפוליטיים הלגיטימיים, אנחנו צריכות לתמוך אחת בשנייה ולחזק כל אישה שמעמידה עצמה לבחירת הציבור. זו ההזדמנות שלנו גם להוות אלטרנטיבה לשיח הגברי הרעיל ולשמש דוגמה לפוליטיקה אחרת, נקייה יותר, עניינית יותר, נשית. הגיע הזמן שנתעורר ונבין שכשאנחנו לא מיוצגות - אנחנו נשארות מאחור. חשבו על מעמדן של נשים לפני 50 שנה לעומת היום, איזו דרך עשינו. זה לא קרה בזכות טוב לבם של גברים, אלא הודות לנשים חזקות ואמיצות שהעזו ופרצו מוסכמות. אנחנו לא חייבות ללכלך את ידינו בפוליטיקה, רק לתמוך באלו ששם בשבילנו. מה שלא נעשה בעצמנו, אף אחד לא יעשה בשבילנו.

הכותבת היא מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה