הנחיית רשות המסים פוגעת ברווחת העובדים

כאשר מעסיק עורך לעובדיו אירוע גיבוש, הוא רואה לנגד עיניו את תועלותיו שלו: גיבוש צוות העובדים, יצירת נאמנות למקום העבודה והזדהות עמו ויצירת סביבת עבודה מגובשת, תומכת ויעילה. מנגד, העובדים נהנים מאירוע הגיבוש החווייתי המשלב במסגרתו, על-פי רוב, פעילויות משותפות מהנות.

על-מנת לקבוע האם יש לראות באותו אירוע כהטבה החייבת במס בידי העובדים, או שמדובר בהוצאה של המעסיק לטובתו שלו (ואז העובד אינו חייב במס) - יש לבחון את מבחן "הנהנה העיקרי": ככל שהתועלות הגלומות באירוע הגיבוש הן יותר לטובת המעסיק מאשר לטובת העובד, ההוצאה תותר למעסיק ללא חיוב העובד במס.

מבחן "הנהנה העיקרי" נקבע בפסיקה לפני שנים, כאשר מדי תקופה, לאור הדינמיות וההתפתחות של חיי העבודה, "נמתחים" גבולותיו ומותאמים על-ידי בתי המשפט לעת הנבחנת.

ברור כי מה שהיה אולי נכון בעבר, לא מתאים למציאות בת-זמננו. התייחסות החברה בכלל והמשפט בפרט למקום העבודה השתנתה פלאים עם השנים, כאשר מקום העבודה אינו נתפס עוד כפרט שולי בחייו של העובד, אלא ישנה קבלה והבנה לכך שמקום עבודתו של אדם מהווה חלק ניכר מיומו ומפועלו, בו הוא מבלה שעות רבות בכל יום, ולכן הדרישה לסביבת עבודה נוחה, מגובשת ונעימה עבור העובדים היא הכרחית. פעילויות גיבוש לעובדים אינן מהוות נופש, אלא הן צורך חיוני לעובדים, והרבה יותר מכך - למעסיקים.

והנה אף רשות המסים מצאה לנכון להוציא לאחרונה הנחיה מעודכנת בנושא "זקיפת שווי הטבה בגין ימי גיבוש לעובדים".

הציפייה הברורה הייתה שזו תכלול הוראות התואמות את המציאות העכשווית של חיי העבודה, אך לצערנו, מצאנו הנחיה הכוללת דווקא תנאים נוקשים, שחלקם אינם הולמים את עמדת הפסיקה המחייבת בעניין אירועי גיבוש לעובדים.

כך למשל, במקום לקבוע מאפיינים של מקרים שבהם ניתן לראות בפעילות גיבוש כפעילות שבה טובת המעסיק גוברת על טובת העובד, קובעת ההנחיה רשימה סגורה של תנאים מצטברים, אשר רק בהתקיימם באופן מלא ניתן יהיה לראות באירוע גיבוש ככזה שבו טובת המעסיק גוברת.

כלומר, ההנחיה שוללת כמעט לחלוטין את האפשרות של מפקחי השומה להפעיל את שיקול-דעתם ביחס למקרה הנדון בפניהם באופן שאינו מתיישב עם הפרשנות התכליתית המתבקשת בהקשרם של יחסי עבודה במציאות הנוכחית ובהתאם לפסיקה, ואף בניגוד למתחייב בפרשנות הנחיות מינהליות.

אף הביטוח הלאומי עושה שימוש בהנחיה, וזאת על אף שהעמדה המשתקפת ממנה סותרת פסיקה בעולם דיני העבודה בהקשר של אירועים לעובדים. לדוגמה, נקבע בהנחיה כי על פעילות הגיבוש להיערך בישראל. תנאי זה לא הופיע בפסיקה, ואף אין לו הצדקה כלשהי, שכן פעמים רבות עריכת אירוע גיבוש בחו"ל זולה יותר למעסיק מאשר עריכתו בארץ.

בנוסף, במסגרת ההנחיה קבעה רשות המסים כי הפעילות חייבת לכלול הרצאה מקצועית או פעילות העשרה. תנאי זה מנוגד לפסיקה הקיימת, במסגרתה נקבע לא אחת כי יש להבחין בין פעילות של השתלמות לבין פעילות גיבוש שאף היא נעשית לנוחות המעסיק.

נדמה כי הנחיית רשות המסים מנסה לשנות את הדין הקיים ו"לגבור" על התקדימים הקיימים. לטעמנו, ראוי כי רשות המסים תוציא הנחיה מתוקנת ומעודכנת הקובעת מאפיינים בלבד ומאפשרת גמישות רבה יותר למפקחיה ולמפקחי הביטוח הלאומי לבחון את הדברים ביחס לכל מקרה ומקרה בנפרד. המצב הקיים ועמדת רשות המסים מביאים להגדלת העלויות של אירועי הגיבוש, ובעקיפין - לפגיעה ברווחת העובדים במקום עבודתם.

הכותבת היא שותפה בכירה במשרד שקל ושות'