בחברה החרדית גילו את מגבלות העוני וההיבדלות

הציבור החרדי בישראל מתחלק לשלוש ואז מתחלק שוב. בין החרדים המודרניים, לזרמים המיינסטרים לקבוצות הקיצוניות נעשה קשה יותר ויותר עבור התקשורת, הפוליטיקאים ושאר המתפרנסים מתיוגים וקטלוגים להניח את האצבע על הבעיה האמתית. מי מהחרדים מקשיב לתקנות, ומי לא? מי הם המפגינים שמתעמתים עם השוטרים, וכשמתקשרים לרב קנייבסקי, לאן מגיעים? כמעט אפשר לשמוע עורך חדשות מתוסכל קורא "שמישהו ישיג לי את האחראי על החרדים".

אבל בזמן שמתנהל הדיון בנוגע לאחראי על המצב והטלת האשמה ההדדית בין המגזרים ובינם לבין עצמם נמשכת, משהו מהותי בשיח החרדי משתנה.

לראשונה מדברים נציגי הציבור החרדי בגלוי על רמת החיים הירודה באוכלוסייה החרדית, על הצפיפות הרבה ועל היעדר נגישות טכנולוגית. פתאום רואים את ראש עיריית אלעד, מרואיין מבוקש בכלי התקשורת השונים, עולה לשידור בתחנות הרדיו והטלוויזיה ומספר על הצפיפות הנוראה בה חיים חרדים בישראל. "אנחנו משפחות ברוכות ילדים הגרות בדירות צפופות" אמר לקרן נויבך ב"כאן חדשות" באוקטובר האחרון, "מאות ילדים נמצאים בכל בניין באפס מעשה". ראש עיריית בני ברק סיפר לישראל היום על ההבדל המהותי בין החברה החרדית לכל השאר. "דין ילד בתל אביב הוא לא דין ילד מבני ברק", אמר, "המשפחות צפופות, הילדים צפופים". גם ח"כ מקלב הודה כי אצל הציבור החרדי "הבתים לא גדולים" והגדיל לעשות ח"כ משה גפני, כשזעק מעל בימת מליאת הכנסת "אנחנו לא אשמים, אתם שהכנסתם אותנו לגור בצפיפות כזו - אתם אשמים".

גם הנגישות של החרדים לטכנולוגיה היא פתאום נושא פתוח שעוסקים בו. "אין לנו טלוויזיות, אין לנו אינטרנט" אמר ראש עיריית אלעד וגם ראש העיר בני ברק סיפר כי בחינוך החרדי "אין זום, אין למידה מרחוק". הלימודים במוסדות החינוך החרדיים הסגורים מתנהלים מרחוק באמצעות הטלפון, ונראה כי כבר ברור לכולם שזה לא מספיק.

ניסיונותיה של ההנהגה החרדית לספק תירוצים בנוגע להפרת תקנות והתפשטות תחלואה מביאה בדרך אגב להצפת סוגיות כלכליות מהותיות, כגון שיעור העוני בחברה החרדית (42% מהמשפחות החרדיות חיות מתחת לקו העוני), הצפיפות הרבה בה מתאפיינים יישובים חרדיים (העיר הצפופה ביותר בישראל היא עיר חרדית - בני ברק) והניתוק של האוכלוסייה החרדית מרשת האינטרנט, (רק לכמחצית מהאוכלוסייה החרדית הבוגרת יש גישה לרשת).

דאגתה של ההנהגה החרדית לחינוך הילדים ולפנאי של הצעירים ("בציבור החרדי האלטרנטיבה למסגרת היא הרחוב" הסביר ח"כ מקלב לכאן חדשות) באה על רקע עלייה חדשה בשימושי האינטרנט בריכוזים החרדיים בתקופת הקורונה, כפי שדיווח משרד התקשורת. נראה כי חרדים רבים מבינים את המצב החדש ומנסים למצוא פתרונות באופן עצמאי. מספר יוזמות מקומיות אף מקיימות לימודים מרחוק באמצעות טאבלטים. אך בעוד הנגישות הטכנולוגית היא עניין קל לביצוע, הצפיפות והעוני המאפיינים את החברה החרדית בישראל הם בעיות שורשיות וקשות יותר לתיקון. שיפור איכות החיים דורש רכישת השכלה גבוהה לשם מיצוי אפשרויות התעסוקה, וזה כבר פרויקט לטווח ארוך.

רמת החיים הירודה באוכלוסייה החרדית בישראל היא בחירה מודעת, שהיתה מוצדקת עד כה בטיעונים של התמקדות בלימוד התורה והסתפקות במועט. הקורונה, עם זאת, מעמידה את המסתפקים במועט במצבים קשים במיוחד. עכשיו, כשזו בעיה, אולי הגיעה העת לדון בפתרון. מי יודע, אולי הצטדקויותיהם של מנהיגי הציבור החרדי בנוגע להפרות הקורונה עוד יגרמו לציבור עצמו לפקפק ביעילות חיי הדחק והניתוק ויביאו להשתלבות בחברה הישראלית, בשוק התעסוקה ובסופו של דבר גם לשדרוג אפשרויות הדיור. אחרי הכל כבר אמרו חכמים, דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם.

הכותבת היא חוקרת מדיניות ציבורית בחברה החרדית בישראל