הכוח האמיתי שמניע את המהפכה של גיימסטופ

זה היה השבוע בו חבורת סוחרים יומיים חובבנים גרמו לשמנה ולסלתה של וול סטריט להצטייר כאווילים.

מ-25 עד 29 בינואר, צבא מאורגן למחצה של אנשים פרטיים שלחו את מניות גיימסטופ לזינוק של 500%, ואיתה מניות של חברות אחרות. בתוך שלושה ימים, רבות מהמניות הללו עלו בשיעור גבוה מזה שרוב המניות עולות על פני עשור. קרנות הגידור בצד השני של ההימור הזה הפסידו מיליארדים.

התנועה הזו היא השיא של כמעט חמישה עשורים של דמוקרטיזציה של השווקים שתחילתה עם לא אחר מאשר מייסד קבוצת Vanguard, ג'ק בוגל.

על אף ההתנשמות וההתנשפות הרבה לגבי המהפכה הפיננסית של השבוע, יחד עם זאת, משקיעים צריכים לראות בזה את השלב האחרון באבולוציה ארוכה - וזה לא צפוי להפריע לשווקים באופן כללי.

ועדיין, מדובר ברגע יוצא דופן. זה כאילו חבורה של בטטות כורסא שצופים במשחק של הלייקרס בטלוויזיה יורידו את הבירה והצ'יפס לשולחן ויתפרצו למגרש - ואז יחסמו את הזריקות של לברון ג'יימס ויטביעו ללא רחמים סל אחרי סל מעל ראשו של אנתוני דיוויס.

למשקיעים חובבנים תמיד היו יתרונות על פני המקצוענים: הם יכולים להשקיע לטווח הארוך ולהתעלם מהטווח הקצר, בגלל שאף אחד לא יפטר אותם על ביצועים גרועים ואין להם לקוחות שנותנים להם כסף (או לוקחים אותו מהם) ברגע הגרוע ביותר.

אבל כעת, סוחרים חובבנים גם הם מנצלים את יתרונותיהם. הם יכולים לתקשר באופן מידי, להתאגד באלפים - אולי במיליונים - ולקנות או למכור ללא תשלום עמלה.

אלפי החברים ב-WallStreetBets, פורום בלוח המודעות המקוון רדיט, הובילו את עדר הסוחרים החובבים שקנו מניות שקרנות הגידור ומשקיעים מוסדיים אחרים הימרו נגדן.

סוחרים כאלה, כשהם פועלים באופן מסיבי ובסינכרוניזציה, יכולים להטיס מניה או לרסק אותה אפילו אם כל אחד מהם מתחייב רק בדולרים בודדים. המקצוענים, לעומת זאת, מוגבלים מבחינה חוקית מלהתגודד כך, והעלויות שהם משלמים על מסחר גבוהות הרבה יותר.

הכנופיות החדשות האלה של סוחרים חובבים מזכירות עדרי חיות שלפעמים מתגודדים בטבע. אולי ראיתם סרטונים של להקות דגים השוחים יחד בים או להקות זרזירים מעופפות במבנה של ענן בשחקים.

העדרים האלה משנים כיוון תנועה באופן מתואם על מנת למצוא מזון או לחמוק מטורפים.

אבל זה פשטני לחשוב על תנועת הסחר הזו כמתקפה חזיתית על האליטות של וול סטריט בידי הריקי כהן מחדרה של עולם המסחר.

יש אמת מסוימת בסטריאוטיפ

הקריקטורה של הזן החדש הזה של סוחרים הנעים במהירות היא בחור בן 19 שגר בדירה של אמא שלו. תחת סגר עקב המגפה, משועמם, עם פחות אירועי ספורט להמר עליהם וצ'קים של כסף סיוע הצורבים חור בכיס, הוא מקבל את הקיק שלו מסחר במניות. לעתים קרובות, יקנה וימכור אופציות, שיכולות לייצר רווחים גדולים יותר מהר יותר.

יש אמת מסוימת בסטריאוטיפ. התרבות של WallStreetBets יכולה להיות גסה ואלימה, ומבקשת ריגוש לזמן קצר בלי התייחסות לסיכונים. אבל חלק ממנהיגיה מתוחכמים מאוד, ולא כל מי שנכנס לרכש מניות השבוע שייך לפורום ברדיט.

שון מטינגלי הוא מהנדס ייצור מעבדים בן 35 מפורטלנד, אורגון. הוא מעדיף תיק פשוט, מגוון של מניות מדד זולות שהוא כמעט ולא סוחר בהן.

ב-25 בינואר, מטינגלי שוטט ב-Bogleheads.org, אחד האתרים החביבים עליו, המטיף להשקעה לטווח ארוך. שם, נתקל מטינגלי בהתייחסות לתנודות הפרועות של מניית גיימסטופ.

על אף היותו משקיע זהיר, מטינגלי אוהב להקדיש כ-5% מהתיק שלו למה שהוא קורא "כסף משוגע". לאחר שביקר בעמוד של WallStreetBets, חשב: "וואו, זה נראה כיף. אני אקח סיכון ונראה מה יקרה".

הוא קנה "פחות מ-20" מניות של גיימסטופ עבור כ-110 דולר ב-26 בינואר. מטינגלי אמר שהיה "מאוד כיף" להחזיק במניות, שהגיעו השבוע עד סכום של 483 דולר למניה. אבל, הוא מוסיף, "זה גם היה כיף להיות חלק - בלי לצפות לכך - ממה שהולך ומצטייר כתנועה". (הוא אומר שהוא מכר ב-400 דולר למניה בבוקר של 29 ינואר וזה "הרגיש נהדר").

התנועה הזו היא הממזר המפלצתי של בוגל. היא הסיכום של 45 שנים של ירידה במחיר הכרוך בסחר במניות, שהתחיל כשמייסד Vanguard המנוח השיק את קרן המדד ההדדית ב-1975. קרנות מניות היו פעם כרוכות בעמלה של עד 8% ובהוצאות שנתיות המגיעות ל-2%; כיום ניתן לרכוש קרנות מדד בעמלה אפס ועם הוצאות שלא מגיעות על פני שנה שלמה ליותר מ-0.05%.

הסוחרים נמצאים בכיס - באפליקציות

לפני כמה עשורים, משקיעים קטנים היו צפויים לשלם עד 5% כדי לסחור במניה. סוחר מניות היה מישהו שעובד מ-9 עד 5 במשרד עם קירות גבס שהתקשר אלינו על כל פעולה ונגס לנו בכיס. כיום, הסוחר במניות נמצא בכיס, באפליקציות המאפשרות לסחור במניות ללא עמלה מתי שרק רוצים.

פורום WallStreetBets הוא השלב האולטימטיבי באבולוציה הזו. אלפי אנשים יכולים לצבור מסחר בקנה מידה קטן לכמויות עצומות של הון ולדרבן אחד את השני לטירוף קולקטיבי.

במה שמדעני מוח מכנים "היפרדות דינמית", פעולות מוחיות של אנשים שונים העושים את אותה פעולה משתלבות, ויורות אל המטרה תוך תיאום מושלם. במצבים כאלה, אומר מדען המוח אורי חסון מאוניברסיטת פרינסטון, "אני קובע איך אתה תתנהג ואתה קובע איך אני אתנהג. והתנהגות מתואמת על פני אנשים רבים מאוד יכולה ליצור דינמיקה שהיא גדולה מכל מה שיכלו לעשות בנפרד".

זה גם יכול לגרום לרגשות לפעול בתדר גבוה. למרות שקרנות גידור העוסקות במכירות שורט הן מרכיב קטן יחסית בכל סביבת העבודה הפיננסית והמנהלים שלהם הם לעתים קרובות שחקנים עצמאיים ולא חלק מהממסד, ההמונים ציירו אותם פעמים רבות כגוליית.

וכאשר ב-28 בינואר חברות סחר מקוון מובילות הגבילו הוראות קנייה לחלק מהמניות הלוהטות של החודש, אלפי סוחרים קטנים פנו אל הרשתות החברתיות ביחד וביטאו זעם, דרשו שיאשרו את הרכישות ודחקו זה בזה "להחזיק את השורה" ולא למכור את המניות.

אמנם הנרטיב של דוד מול גוליית תמיד היה מופרך, אבל הזעם הפופוליסטי נגד חברות הסחר שהגבילו את המסחר הוא אמיתי - וכמעט מיד השתקף בוושינגטון, שם קראו כמה חברי קונגרס לפתוח חקירות בנושא.

הרגע הזה בשוק מזכיר את 1999, אך גם את 1901

הרגע הזה בשוק, עם העלייה בספקולציה חברתית מונעת בידי טכנולוגיה, מהדהד את 1999 ואת תחילת שנת 2000, כשפרסומות טלוויזיה של חברות מסחר במניות הציגו אבא ואמא כסוחרים לבושים פיג'מה וטענו שנהגי משאיות גרר יכולים להרשות לעצמם לרכוש אי טרופי.

הוא גם מזכיר את 1901, אז משקיעים שהייתה להם גישה נרחבת לטלפון ולמברקים פעפעו בהתלהבות לגבי המאה החדשה בפתח. נפח המסחר בבורסה בניו יורק עלה פי שניים מהשנה הקודמת למספר חסר תקדים של 209 מיליון מניות. ב-24 באפריל באותה שנה, שני שלישי מכל מניות Union Pacific החליפו ידיים. על פני כל הבורסה של ניו יורק, התחלופה השנתית - מדד למהירות בה מניות נסחרות - הגיעה ל-319%, שיא שלא עברו עליו כמאה שנה.

באלפי חנויות המיועדות לכך, אנשים פרטיים הימרו האם מניות יעלו או יירדו, בלי שנאלצו לרכוש מניות כלל. החנויות האלה הסכימו לקבל הימורים קטנים של אפילו 5 או 10 דולר - על אף שהיו לא חוקיות במדינות רבות.

"הרצון להתעשר בלי לעבוד מקנן בליבם של גברים בכל שכבות הגיל", כתב העיתונאי והכלכלן הוראס ווייט בשנת 1909, "וודאי יימשך כל עוד הטבע האנושי יישאר כפי שהוא".

זה מחזיר אותנו לסוחרים היומיים של היום. מעבר לכמה מניות שהן הצעצועים החביבים עליהם, איך הם השפיעו על שוק המניות באופן כללי?

בקרן הנסחרת SPDR S&P Retail, המבקשת להיות בעלת חלקים שווים פחות או יותר בין 100 אחזקות שונות, גיימסטופ הגיעה ל-19.9% מכל הנכסים ב-27 בינואר. אבל קרנות קטנות ומיוחדות כאלה הן רק טיפות באוקיינוס המניות האמריקאי שיש בו כ-42 טריליון דולר.

נכון ל-31 בדצמבר, מניות בשורט משמעותי כמו AMC ובלאקברי, תאגיד iRobot ואחרות החביבות על הסוחרים היומיים הגיעו רק ל-0.13% ממדד S&P 500 ורק לבין 4% ל-5% מהמדדים המובילים של מניות קטנות, כך לפי Matarin Capital Management, בית השקעות מניו יורק.

עד 27 בינואר, המניות עם הכי הרבה שורטים עדיין היו אחראיות רק ל-0.17% ממדד S&P 500. הן הגיעו לשיעור כמעט כפול, 8.6%, במדד S&P 600 Small Cap ול-11% ממדד Russell Microcap. אבל משקיעים שהתיקים שלהם מגוונים דיים לא אמורים להרגיש השפעה משמעותית.

תנודתיות במדד S&P 500 בשנת 2021 עלתה מעט אבל עדיין נמצאת כמעט באמצע הטווח כפי שנרשם מאז 1928, כך לפי Distillate Capital Partners, בית השקעות משיקאגו. אפילו מדד S&P 600 למניות קטנות, הכולל את גיימסטופ וכמה מניות אחרות החביבות על הסוחרים היומיים, חוו תנודות פחות חדות בערך בשליש לעומת הממוצע שלהם על פני זמן ממושך.

כשמשקללים ביחד נתונים אלה, ניתן להסיק שלכנופיות הסוחרים לא הייתה השפעה משמעותית מעבר לעשרים או שלושים המניות בהן הם אוהבים לסחור יותר מאחרות.

תקלת המחשב שגרמה ל"שפל לרגע" ב-6 במאי 2010 הייתה מלחיצה למי שסחר ברגעים שהיא קרתה אבל הותירה משקיעים לטווח ארוך ללא פגע. באופן דומה, נראה שהתהפוכות השבוע האחרון ימשכו תשומת לב מצד משקיעים אך לא ישפיעו על תיקי ההשקעות שלהם.

כנופיות הסוחרים היומיים הן אולי סמל או תסמין להפרעה הפופוליסטית השוטפת את העולם בשנים האחרונות, אך לא סביר להניח שהם הסיבה לזה.