השמן, הרזה והמגזר השלישי הבלתי נראה בכלל

אנחנו מכירים כבר בעל פה את משנתו הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. משל "האיש השמן והרזה", משקף איך המגזר הפרטי בישראל סוחב על גבו הצנום את האיש השמן והעצל - המגזר הציבורי. אולם נגיף הקורונה משקף בצורה הטובה ביותר, תחת האלונקה תמיד הייתה שחקנית נוספת, בלתי נראית - החברה האזרחית. המגזר השלישי בישראל מהווה 16% מהתל"ג של מדינת ישראל ומחזור הפעילות בו מתקרב ל-100 מיליארד שקלים, מועסקים בו מעל 600,000 איש ומעל 750,000 מתנדבים. כל אלו, כאמור, מתייתרים בתפיסת ממשלת ישראל.

אחרי הניסיון הכואב של מלחמת לבנון השנייה, למדנו את החשיבות להיערכות לשעת חירום. לא מעט מהארגונים ידעו להכין תוכניות מגירה ליום דין כזה או אחר אולם אף אחד לא שיער את משך המגפה, והנגזרות שלה על הציבור שסבל יותר מכולם מבידוד חברתי וברובו המשיך לפעול ולתת שירות חיוני בלתי מתפשר לעוד ועוד אזרחים שנזקקו לסיוע.

במרץ 2020, בדיוק כמו עמיתנו למגזר העסקי, פנינו לסיוע ממשלת ישראל, הצגנו מסמך דרישות עם תנאים לתמיכה בארגונים. שנה לתוך המשבר, בתהליך זוחל, התפתחו מכשירי סיוע ייעודיים לעמותות. הוקמה קרן משותפת לממשלת ולקרנות פילנתרופיות והשבוע אף התבשרנו על קרן סיוע ייעודית של משרד האוצר. מתחילת המשבר נזרקו כל מיני סכומים לאוויר. התרגשנו, שמחנו, סיפרנו לנתמכים בעמותות. אולם הישראבלוף והשיקולים הפוליטיים של הבחירות הגיעו גם על חשבוננו. בפועל, נכון לכתיבת שורות אלו חולקו רק 16 מיליון שקלים.

תנאי הסף בקרנות הסיוע דרקוניים ומשקפים היטב כמה מנותקים מהפעילות של עמותות אלו שכתבו אותם. רף הכניסה להגשת בקשות בלתי אפשרי, עמותות קטנות לא נספרות; עמותה צריכה להציג פגיעה בהכנסות משל הייתה עסק פרטי; אין כפל מענקים למרות עלייה בביקוש וסרבול בירוקרטי שלא לצורך.

אנשי העמותות אינם עסקנים, הם טובעים בעבודת הקודש להם, אז הם פשוט הצביעו ברגליים. מרביתם לא ניגשו בכלל לקרנות הסיוע, התייאשו מראש. אולי משרדי הממשלה צריכים לקבוע את הקריטריונים ביחד איתנו? בחשיבה משותפת והתייעצות עם הארגונים? אני חייב להדגיש כאן נקודה חשובה. כשעסק נסגר, נפגע מטה לחמם של בעלי העסק והעובדים, כל עולמם קורס עליהם. כשעמותה נסגרת או מצמצת פעילות נפגעים האוכלוסיות הכי מוחלשות בחברה הישראלית - סכנה ממשית ודרמטית לנוער ונשים בסיכון, לקשישים, לנפגעי ונפגעות אלימות ותקיפות מיניות.

המגזר השלישי שקוף בעיני המנותקים מירושלים לא מהיום. אבל במהלך משבר הקורונה נחשף העיוורון אפילו ביתר שאת. תהליך ההפרטה של ה-20 שנה האחרונות התפוצץ לנו בפרצוף וההתנערות הממשלתית מהאחריות החברתית שלה, בלתי הגיונית, מבזה, מקוממת. שירותים חברתיים בסיסיים שבעבר היו גאוות מדינת ישראל, מתמוססים להם בתקציבי חסר ובתנאי תשלום הזויים של הממשלה, לעתים חצי שנה ויותר אחרי המועד המקורי לתשלום.

אני לא יודע אם אני מסכים אם המשל של השמן והרזה. מה שאני בטוח יודע זה שלא השמן ולא הרזה, לא אני וגם לא אתם, יכולים לישון טוב בלילה בזמן שיש סכנה ממשית לגיבורים האמיתיים של החברה האזרחית בישראל. והם פשוט בלתי נראים.

הכותב הוא מנכ"ל מנהיגות אזרחית, ארגון-הגג של העמותות והמגזר השלישי בישראל