האוכלוסייה הישראלית מרבה לצרוך בשר. למעשה, ישראל היא משיאניות ה-OECD בצריכת בשר לנפש. הדרך של מוצרי הבשר לצלחת עוברת בשרשרת ייצור ואספקה ארוכה. מגידול בעלי החיים ועד שחיטתם, ומשם לבתי הקירור והאריזה, ולנקודות השיווק. הצרכן הישראלי נותן את אמונו ברשויות הפיקוח הפועלות כדי לשמור על בטיחות המזון שהוא רוכש, אך ממצאים חדשים ומדאיגים של עמותת 'תנו לחיות לחיות', מצביעים על קושי ניכר בפיקוח על פרצה משמעותית ומדאיגה בתחום.
בעקבות נתוני משרד החקלאות שנמסרו ל"תנו לחיות לחיות" (בזכות בקשה לפי חוק חופש המידע), הערכות העמותה הן כי בשנים 2017-2019 היקף הכבשים והעיזים שנשחטו בישראל ב"שחיטה שחורה" מגיע עד כדי 75% מבעלי החיים בתעשייה זו. כלומר, מרבית הכבשים והעיזים שנצרכו בבתים בישראל כלל לא עברו תחת ידי הפיקוח לאורך שרשרת האספקה הארוכה, ונשחטו באופן בלתי חוקי.
פעילות בלתי חוקית בקנה מידה כזה אינה מתמצה רק באקט השחיטה, אלא מחייבת מערך שלם הכרוך בעבירות חמורות לכל אורכו - החל בסחר ובהובלה, דרך השחיטה ושיווק בשר לציבור ללא אישורים מתאימים או עם אישורים מזויפים, וכלה בטיפול לקוי בפסדים (פגרים שלא נועדו למאכל אדם ומיועדים להשמדה).
ענף הצאן בישראל מורכב מגידולי כבשים ועזים ומונה כמיליון בעלי חיים ("ראשי צאן") מדי שנה. אחוז ניכר מבעלי החיים בתעשייה מגיע מיבוא בספינות "המשלוחים החיים", שהולך וגדל בשנים האחרונות. אם בשנת 2017 הגיעו באניות לישראל כ-258 אלף בני צאן, בשנת 2020 מדובר בכ-334 אלף - עלייה של כ-30%.
כדי לוודא שאותם בעלי חיים נשחטים תחת פיקוח, חל איסור מוחלט על שחיטת בעלי חיים מחוץ לבתי מטבחיים, אלא בהיתר שחיטה מיוחד ותחת פיקוח וטרינרי. היתרים אלה ניתנים למטרות מוגדרות של שחיטה פולחנית, ובמצבים שנועדו למזער את סבלו של בעל החיים ולמנוע התפשטות מחלות, ומחייבים את המתתו הדחופה.
על-פי נתוני השירותים הווטרינריים, מספר בני הצאן שנשחטו בבתי מטבחיים בישראל בשנים האחרונות נע בין כ-240 לכ-290 אלף בשנה. היקף ההיתרים שהונפקו לשחיטה מחוץ לבתי מטבחיים הוא מזערי, ובשנים 2017-2020 עמד על 16 היתרים בלבד לשחיטה פולחנית, שכללו 1,015 בעלי חיים בסך-הכול.
לפי בדיקת "תנו לחיות לחיות" קיים פער כמותי עצום, שאינו ניתן לגישור, בין מספר בעלי החיים המוחזקים בתעשייה לבין אלה הנשחטים באופן מפוקח מדי שנה. בשנים 2017-2019 עמד היקף השחיטה המפוקחת על כ-25% בלבד מהתעשייה, כלומר היקף השחיטה השחורה עמד על כ-75%. בעמותה אומרים כי "מדובר בפער בלתי מתקבל על הדעת, הנוגע ליותר מ־2 מיליון בעלי חיים בשנים אלה בלבד, שלא ידוע היכן ואיך סיימו את חייהם".
לפי בדיקת העמותה, בולטת במיוחד העובדה שבעוד היבוא לישראל גדל, מספרם של בני הצאן הנשחטים בבתי המטבחיים מדי שנה מהווה לא רק מיעוט קטן מבין בעלי החיים בתעשייה, אלא אף נמוך ממספרם של בני הצאן שיובאו לארץ באותה שנה. זאת למרות שהרישום והניטור אודות תנועתם ושחיטתם אמור להיות קפדני.
מחלות מתפשטות
שחיטה שחורה מסכנת את בריאות הציבור: בעלי החיים המגודלים באופן פיראטי אינם מחוסנים, ולא מתבצעת בקרבם בקרת מחלות שבכוחן להתפשט במהירות, ולפגוע לא רק בבעלי החיים אלא גם בבני האדם. כך, למשל, במזרח ירושלים ובקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב אותרו בעבר מקרים של תחלואת ברוצלוזיס, בה נדבקו אזרחים שגידלו עדרים בחצר. זוהי מחלה שיכולה להסתכם בחום ממושך וחולשה כללית, אך יכולה גם להוביל לפגיעה באיברים פנימיים ולהביא לסיכון חיי החולה.
גם הליך השחיטה עצמו מציב בסיכון את הסביבה הקרובה ואת הצרכן. בעלי החיים הללו לא נשחטים בבית מטבחיים מסודר אלא בחצר אחורית או במשחטה מאולתרת, בתנאים סניטריים ירודים וללא כל פיקוח ראוי. יתר על כן, בשל היעדר הפיקוח הווטרינרי, נשחטים בעלי חיים שבמקרי פיקוח היו נשלחים להשמדה ונפסלים למאכל בשל מחלות שונות. שחיטה פיראטית מובילה לרוב גם להשלכה פיראטית של תוצרי הלוואי של השחיטה, היוצרים לא רק מפגע סביבתי, אלא גם סיכון להדבקה בברוצלזיוס ותולעים טפיליות ומחלות דוגמת אכינוקוקוס , שנפוצה בעיקר במדינות עולם שלישי, אך אותרה גם בישראל.
משק החי מייצר מדי שנה אלפי טונות של פסדים. כדי למגר תופעות של התפרצות מחלות ומגפות נדרשים המשקים לפעול כדין ולבצע טיפול בפסדים הנגועים, כך שיושמדו ויוטמנו לפי דין. די רק להיזכר במקרים בהם התגלו בלולי עופות מספר קטן של תרנגולות נגועות בשפעת העופות, והובילו לחיסול כללי של הלול או ברדיוס של 3 ק"מ ממקום ההתפרצות. במקרים שבהם מתבצעת שחיטה בלתי מפוקחת, מחלות יכולות להתפשט באין מפריע, ולסכן את הציבור.
לפי ד"ר חיליק מרום, יו"ר ארגון הרופאים הווטרינריים, "כדי ששחיטה תתבצע באופן שאיננו מסכן בני אדם, עליה להתבצע במקום שאושר לכך, נבדק ותוכנן. בתי המטבחיים, נוראיים ככל שיהיו במהותם, מתוכננים מבחינת התשתיות להיות ברי חיטוי וניקוי, ומפוקחים על-ידי וטרינרים. הכלים שבהם משתמשים עוברים פיקוח. בעל החיים עובר הערכה ובדיקה לפני שחיטתו, וכך גם הטבחה (גופת בעל החיים) נבדקת למחלות זיהומיות או להימצאות טפילים שעשויים לסכן או להדביק את בני האדם.
ד"ר חיליק מרום / צילום: וט-חולים
"בשר שחיטה שחורה אסור למכירה ושיווק. לכל אחד לאורך שרשרת הייצור יש אחריות. מי שמשנע את המזון הזה ובעל האטליז או הקמעונאי, כל אחד מהם הוא עבריין כמו מי שביצע את השחיטה, ומסתכן בחמש שנות מאסר. מי שמשלם את המחיר הוא מי שקנה, ומסתכן בזיהומים צולבים: סלמונלה, ברוצלה, ספגת המוח ועוד".
לפי מרום, התופעה נרחבת במיוחד בחברה הערבית ובפזורה הבדואית. "אנחנו רואים שם מחלות שנמצאות באחוזים נמוכים יותר בחברה הכללית, ואנחנו יודעים שמקורן בשחיטה פולחנית. מדובר, למשל, במחלות מעיים חמורות, מחלות זיהומיות שגורמות להפלות של עוברים או פגיעה בפוריות וברקמות עצב. אלה מחלות נוראיות, ויש אפס מודעות לנושא. משרד החקלאות צריך לעצור את זה ולומר: 'לא במשמרת שלי'. הפיקוח והבקרה לא מתנהלים בישראל, וזה מטריד".
מהי הדרך לטפל בזה?
"חינוך ויידוע הציבור, אכיפה של חוקים וענישה. כשאדם נתפס כשהוא מבצע שחיטה שחורה ומקבל קנס של 5,000 שקל בלבד משופט, זה משעשע אותו. אלה אנשים שבמודע מסכנים אותנו. בישראל יש מדי שנה מעל מיליון הרעלות מזון מדווחות. הרעלות שמקורן בבשר הן המסוכנות יותר. חובת משרד החקלאות למנוע זאת".
נזקי הפיראטיות
בנוסף לסיכונים הבריאותיים, שחיטה שחורה מעצימה את ההתעללות בבעלי חיים וגורמת לנזק סביבתי. בפנייה למשרד החקלאות, באמצעות עו"ד אמנון קרן מהקליניקה לצדק סביבתי והגנה על זכויות בעלי חיים, הדגישה עמותת תנו לחיות לחיות כי "יש לתת את הדעת לחומרה הנובעת מההתאכזרות כלפי בעלי החיים, בהובלה ובפעולות לפני ולאחר השחיטה, שמטבע הדברים מבוצעת באמצעים מאולתרים, ובידי מי שאין להם את הכישורים או המיומנות הדרושים לכך.
"הדברים עולים היטב גם ממקרים שונים שתועדו, ועומדים בניגוד לתכלית חוק צער בעלי חיים ולנוהל השירותים הווטרינריים בדבר מזעור צער בהמות במהלך ההובלה והשחיטה. לא ניתן אף להתעלם מהמפגעים הסביבתיים הנגרמים במסגרת פעילות פיראטית זו, הן בנוגע לזיהום הקרקע והמים והן בנוגע לטיפול בפסדים".
שחיטה שחורה אינה תופעה חדשה. דוחות מבקר המדינה עסקו בנושא בעבר. בשנת 2002 עלה כי היקף השחיטה השחורה של עגלים גדול מהיקף השחיטה המפוקחת, ונמתחה ביקורת על הסיכון להתפשטות מחלות של בעלי חיים. בשנת 2014 שב והתריע מבקר המדינה כי השירותים הווטרינריים אינם עוקבים כנדרש אחר הנושא, וכי אין באפשרותם לדעת אם בעלי חיים נשחטו על-פי היתרי ההעברה לבתי מטבחיים, חזרו למשק או נשחטו שחיטה שחורה. בתנו לחיות לחיות אומרים כי הנתונים מעידים על כך ש"למרות מאמצים שמשקיע משרד החקלאות לטיפול בנושא בהקשר של בני בקר, בכל הנוגע לבני צאן הדברים נמשכים כמעט באין מפריע".
ומה בנוגע לאכיפה? מהנתונים שהעביר משרד החקלאות לתנו לחיות לחיות עולה כי משנת 2017 ועד יוני 2020 נפתחו 265 תיקי חקירה בגין שחיטה ללא היתר, שהובילו להגשת 8 כתבי אישום בלבד. כן עלה כי 14 תיקי חקירה נסגרו, חלקם בעילה של חוסר ענין לציבור. בנוסף, לעמותה נמסר כי לא ניתן לבצע פילוח של העבירה שבגינה הוטלו קנסות לפי פקודת מחלות בעלי חיים, כיוון שזו חולשת על שורה ארוכה של עבירות. "בסופו של יום, העבריין יודע כי סיכוייו להיתפס נמוכים; וכי אם נתפס, סיכוייו להיענש, לא כל שכן מהר - קלושים", אומרים בעמותה.
בתנו לחיות לחיות מצביעים גם על חולשת הפיקוח לאור טיפול לקוי במקרה שהעבירה העמותה עצמה למשרד החקלאות. בחודש מאי אשתקד הוגשה תלונה בגין התעללות ושחיטה שחורה של כבש בחניון מסעדה בבני ברק, והגשת בשרו במסגרת הילולה שנערכה במקום. התלונה כללה את שמות המסעדה ושני החשודים המרכזיים, שרכשו ושחטו את הכבש בניגוד לדין לכאורה, וצורפו לה פרסומים בתקשורת הכוללים את שמות החשודים וצילומים ברורים המתעדים אותם בשעת המעשה.
ואולם, לפי העמותה, משרד החקלאות סגר את התלונה באמתלה ש"נעשו ניסיונות להשיג את שמות המשתתפים. לא צלח". תשובה זו התקבלה רק לאחר שבעה חודשים, ורק לאחר תזכורות חוזרות ונשנות, וללא הודעת סגירה רשמית.
בתנו לחיות לחיות אומרים כי מדובר במספר עצום של בעלי חיים שסובלים מהתעללות שלא כדין, ובשרם מופץ לשוק למרות שאינו ראוי למאכל. הדבר כרוך בחשש ממשי לבריאות הציבור ובמפגעים סביבתיים, ופוגע באמון הציבור בתפקודן של רשויות הפיקוח והאכיפה.
לדברי יעל ארקין, מנכ"לית העמותה, "אוזלת-היד של משרד החקלאות ושל יחידת הפיצו"ח שלה זועקת לשמיים שוב ושוב - וכך גם במקרה הזה. מרבית השחיטה של כבשים ועזים בישראל - פרקטיקה מזעזעת כשלעצמה, גם כשהיא מפוקחת - נעשית במחשכים ונעלמת מעין כל, בתנאים לא תנאים ובסבל שאי-אפשר לתאר. כל זאת תחת עינו של משרד החקלאות, שבאופן אבסורדי אמור לאכוף את תקנות חוק צער בעלי חיים.
"מי ייתן את הדין על סבלם של מאות אלפי בני צאן מדי שנה? תנו לחיות לחיות לא מתכוונת לשבת בחיבוק ידיים, ונפעל בכל האמצעים כנגד האחראים לנושא. ישראל לא מתקדמת בתחום זכויות בעלי החיים, אלא צועדת לאחור, וזה מצב שלא יכול להימשך".
יעל ארקין / צילום: רונן מחלב
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "בעיית השחיטה השחורה בישראל מוכרת למשרד. לצערנו זו דרך רווחת, בעיקר במגזר הערבי, כאשר רוב הצריכה היא פרטית או משפחתית, סביב אירועי חג או דת כאלה ואחרים. בנוסף, חלק מהמספרים המצוטטים הם צאן המועבר לשטחי הרשות הפלשתינית.
"משרד החקלאות רואה בחומרה כל מקרה של שחיטה שחורה ומכירה של בשר לא מפוקח. על כן, המשרד מתמיד באכיפת ניסיונות אלה. לרבות פעולות למען העלאת המודעות להפסקת תופעה זו, וכן ביצוע אכיפה ופיקוח בעיקר בעזרת מפקחי המשרד, שאוכפים את תחום השחיטה השחורה למסחר. במהלך 2020-2019 בוצעו 201 פעולות אכיפה נגד חשודים בביצוע שחיטה שחורה, נפתחו 167 תיקי חקירה והושמדה כמות של 41.6 טון בשר מסוג זה".
כתבות
ני"ע
