הפערים בחינוך: אל תתנו לתלמידים (רק) מחשבים

פעילותה של מערכת החינוך בימי הקורונה כוללת רכיב משמעותי של למידה מרחוק תוך שימוש מסיבי בסביבות עתירות טכנולוגיה. תצורת למידה זו מעמידה את התלמידים בפני אתגרים משמעותיים שהם לא הוכנו להם, בפרט בהיבט הטכנולוגי. כתוצאה מכך, מתרחב בימים אלו הפער בין תלמידים שונים, בין היתר בגלל הבדלים באופן השימוש בטכנולוגיה.

ניקח, לדוגמה, משימה שהפכה לשגרתית בבתי ספר רבים: התלמידים נדרשים להכין, בזמנם החופשי, מצגת על נושא שקשור לחומר הנלמד. במקרה זה, התלמידים נאלצים להתמודד עם משימה נכבדת: הכנת מצגת. ההנחה הסמויה מאחורי מתן משימה זו היא שכל התלמידים יכולים ויודעים להכין מצגת ראויה, שהרי הם נולדו לעידן הדיגיטלי. הנחה זו שגויה מיסודה

ראשית, על מנת להיות מסוגלים להכין את המצגת, זקוקים התלמידים לגישה לאמצעי קצה ולתשתית אינטרנט. שנת הלידה של התלמידים אינה מדד שמשקף את התשתית הטכנולוגיות בביתם. על פי השנתון הסטטיסטי לישראל 2020, ב-77% ממשקי הבית בישראל יש מחשב ביתי, ולשיעור דומה יש חיבור לאינטרנט.

עם זאת, לפחות משליש ממשקי הבית יש שני מחשבים או יותר. פער זה מודגם אפילו בעשירון העליון, שם כמעט לכל משקי הבית יש מחשב ביתי, אך לפחות מ-60% מהם יש שני מחשבים או יותר. בעשירון התחתון, רק לכמחצית ממשקי הבית יש מחשב ביתי ורק לכעשירית ממשקי הבית יש שני מחשבים או יותר.

נכון הדבר שרבים מן התלמידים משתמשים תדיר בטיקטוק בטלפון החכם האישי שלהם, אך המכשיר הזה לא מאפשר להם לערוך בקלות מצגת לשיעור, וייתכן שיש להם אחים שחולקים איתם את שעות השימוש במחשבים הקיימים בבית, כך שמכשירים אלו אינם פנויים לתלמידים באופן שוטף.

שנית, על מנת להשלים בהצלחה את משימת הכנת המצגת, נדרשים התלמידים לשליטה במספר מיומנויות. בפרט, תידרשנה להם מיומנויות הקשורות לשימוש בתוכנה להכנת המצגת ולטיפול במידע (חיפוש, הערכה, שמירה, ארגון, מיזוג והצגה של מידע).

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו כי לא כל מי שנולד אל תוך העידן הדיגיטלי ניחן במיומנויות כאלו. זאת ועוד, שליטה במיומנויות אלו אינה בהכרח תולדה ישירה של נגישות לטכנולוגיה, אלא יש להקנות אותן ולהתנסות בהן, ממש כמו מיומנויות קריאה וכתיבה, חשבון או שפה.

תוכנית התקשוב הלאומית של משרד החינוך ("התאמת מערכת החינוך למאה ה-21"), אשר הושקה לפני יותר מעשור, סבבה במידה רבה סביב הנגשת תשתיות טכנולוגיות. במהלך הפעלתה בוטלו שיעורי מחשבים, אשר היו נהוגים בבתי ספר רבים במשך שנים קודם לכן, וזאת מתוך אותה מחשבה מוטעית ש"ילידים דיגיטליים" אינם זקוקים להם. במילים פשוטות: לא כל מי שמשתמש בטיקטוק הוא בעל מיומנויות הדרושות להכנת מצגת מאירת-עיניים.

שלישית, על מנת להעשיר את המצגת ולהפוך אותה למרשימה במיוחד, יכולים התלמידים להשתמש באינטרנט בצורה מושכלת; הם יכולים לעצב אותה באמצעות תבניות משוכללות, להתייעץ בקבוצות דיון בנוגע למושג שאינו ברור להם, או לאתר קטע קוד להורדה שיגרום לשקפים לרחף על המסך בצורה מעוררת השתאות. כך מודגם פער נוסף, אשר עוסק ביכולת להשתמש באינטרנט להשגת רווחים אישיים.

תלמידים בעלי יכולת זו עשויים לרתום את המיומנויות הדיגיטליות שלהם כדי להשיג עוקבים רבים לחשבון הטיקטוק שלהם או כדי להקים ערוץ יוטיוב פופולרי בנושא שקרוב לליבם, ועל ידי כך יכולים לצבור מעמד חברתי, הון תרבותי, ואולי אף רווח כלכלי . גם לגבי יכולת זו קיימת שונוּת רבה בין משתמשי האינטרנט, ואף היא אינה מוסברת על ידי שנת לידה.

שלושת הגורמים האלו - תשתיות, מיומנויות ושימוש - עומדים בבסיסו של הפער הדיגיטלי. כאמור, הפער הדיגיטלי אינו קשור לשנת לידה, אלא מוסבר במידה רבה על ידי גורמים משפחתיים (בפרט, מצב סוציו-אקונומי והשכלת הורים), אישיים (למשל, יכולת למידה עצמאית או סקרנות) ובית ספריים (בפרט, מה ואיך נלמד בבית הספר?). כלומר, הפער הדיגיטלי מביא להעמקתם של הפערים הקיימים-ממילא בין אוכלוסיות תלמידים שונות. ובתוך כך, הלמידה מרחוק בסביבות עתירות טכנולוגיה רק מקצינה את הפערים בין התלמידים.

ההבנה את מורכבותו של הפער הדיגיטלי חיונית להבנת הדרכים להקטנתו. ראשית, יש לדאוג לאמצעי קצה במקומות בהם יש חוסרים. שנית, יש להקנות לתלמידים באופן שוטף מיומנויות דיגיטליות. שלישית, יש לעודד את התלמידים לנצל את המיומנויות הדיגיטליות בהקשר הרחב של תחומי העניין שלהם. העת הזו היא הזדמנות נפלאה להפנים וליישם את הלקחים האלו. נושא בפני עצמו הוא הפער הדיגיטלי והשונות הרבה במיומנויות הדיגיטליות גם בקרב אוכלוסיית המורים - גם לכך יש לתת את הדעת.

ד"ר ארנון הרשקוביץ הוא חבר סגל בכיר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב; ד"ר אלונה פורקוש ברוך היא חברת סגל בכירה במכללת לוינסקי לחינוך וחוקרת בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב