האפליקציה שבמוקד המהפכה: מיליוני צעירים נכנסו לשוק בזכות רובין הוד, אז למה המומחים מודאגים?

המוני הורדות חדשות, זינוק לצמרת האפליקציות הפופולריות ביותר, גיוס חירום של מיליארד דולר ביומיים כדי לעמוד בתנאי הלימת הון - אין ספק כי במרכז המהפכה לכאורה המתרחשת בוול-סטריט ניצבת אפליקציית "רובין הוד". את הקריאה לקרב שהשמיעו בפורומים כמו "וולסטריטבטס" ובפלטפורמות מקוונות אחרות נגד קרנות הגידור, נגד ספקולציות פיננסיות ונגד הממסד תירגמה "רובין הוד" בימים האחרונים לעסקים - ולהגברת הכניסה לשוק של שכבה צעירה ועצומה של משקיעים חסרי ניסיון.

העובדה כי "רובין הוד" היא הכלי שדרכו ההמונים לכאורה דורשים צדק פיננסי עשויה להתגלות כאירוניה בהתגלמותה. היא שקולה רק להבטחות לפני יותר מעשור של "פייסבוק" להציל את עתיד הקשרים האנושיים או של "גוגל" לסייע לנווט בעולם של מידע ו"לא להיות רשעים (Don’t be Evil). הכוונות - בין אם הן טובות או מונעות משיקולים זרים - לפחות לטענת מומחים רבים, אינן מספיקות כדי להצדיק את האופן שבו רובין הוד מאפשרת לסחור.

  

האפליקציה מעודדת לקיחת סיכון

הסיבה היא שהאפליקציה משתמשת במודע במנגנונים המשוכללים של סיפוק והימורים (כולל גירוד כרטיסי מזל, לחיצה חוזרת ונשנית על כפתורים או זריית קונפטי לחגוג הצלחות) - כדי לדרוס ברגל גסה שיעורים וכללים שנכתבו בדמם של משקיעים קטנים וברגולציה קפדנית במהלך עשורים. במקרה שאירע לפני כחצי שנה התאבד צעיר אמריקאי שצבר הפסדים כבדים בסחר באפליקציה.

"רובין הוד משתמשת בטכנולוגיות אפלות וממכרות כדי ללכוד גברים צעירים שיושבים במרתף ויש להם קצת כסף עודף", אמר לפני כשבועיים פרופ' סקוט גלוואי, מומחה לשיווק ולטכונולוגיה מאוניברסיטת NYT, באירוע תחילת השנה של "גלובס". בניגוד ל"קזוס בלי" שסביבו כעת מתאחדים "וולסטריטבטס" ואחרים - המחאה נגד קרנות גידור המציבות "שורטים" על חברות - האפליקציה דווקא מעודדת את לקוחותיה לעשות שימוש באופציות - המסוכנות הרבה יותר למסחר.

ה"ניו יורק טיימס" ניתח, כי בחודש אחד בלבד מתבצע באמצעות "רובין הוד" סחר באופציות בכמות השווה לנעשה בפלטפורמה המקוונת "צ'רלס שוואב" במשך שבע שנים. החברה מקבלת תשלום קרוב לפני שניים בעבור המידע שהיא מספקת על המשתמשים שלה מחברות אחרות, לפי ניתוח של חברת "בלומברג".

 מייסדי רובין הוד, באיג’ו באט וולדימיר טנב / צילום: יוטיוב

אז מי משלם לרובין הוד?

האפליקציה הוקמה כבר לפני שבע שנים, ושני מייסדיה - ולדימיר טנב ובאיג'ו באט - ניסו לנצל שוק בלתי-ממומש אז של "מיקרו-משקיעים", ולכן לא דרשו דמי כניסה, היקף סחר מינימלי, עמלות או כל תשלום אחר. "אפליקציה חינמית להשקעות", הם כינו אותה, אך היו מוצלחים מאוד בלעורר את דעת הקהל בעדה. כ-700 אלף בני אדם נרשמו לשירות עוד לפני שהושק רשמית. כבר אז היה ברור כי הקהל שלה הוא צעיר יותר, דיגיטלי יותר, שמרן פחות - וגם עשיר פחות מאלה של המתחרות.

את ההכנסות שלה מקבלת החברה מחברות ברוקרים גדולות המאגדות את הפעולות הפיננסיות שהאפליקציה אוספת ממיליוני משתמשיה. החברה נקנסה בעבר על שימוש לרעה במידע זה, אבל בסכום של עשרה מיליון דולר בלבד. כרגיל באפליקציות חינמיות, וכפי שגורסת האמרה המקובלת, אם אתה לא משלם בעבור המוצר - אתה המוצר.

במיוחד בזמני הקורונה, אז הרשתות החברתיות נמלאו בעצות כיצד להשקיע את הצ'קים שהגיעו ככספי סיוע מהממשל, צברה "רובין הוד" פופולריות. בנובמבר הוערך כי יש לה 13 מיליון משתמשים רשומים ושוויה הוערך ב-20 מיליארד דולר. מספר המשתמשים ככל הנראה גדל משמעותית בחודש האחרון.

בימים האחרונים התדמית שלה מתנדנדת - היא הפכה במהירות מ"אנטי-וול-סטריט" ל"פרו-וול-סטריט" - בין השאר על רקע התמיכה הכספית שהיא מקבלת מהמשקיעים הגדולים בה (קרן סקויה וקרן Ribbit) כדי לעמוד בתנאי הלימת ההון הדרושים, והעובדה כי הגבילה את הסחר במניות שנמצאות במוקד ההסתערות הציבורית. לא עזרו ההסברים שלה לגבי התעשייה הכבדה-ברגולציה שהיא עובדת בה. היא הבטיחה לבצע "דמוקרטיזציה של ההשקעות הפיננסיות", ואלו שנענו לקריאות הקרב המקוונות התאכזבו לגלות כי היא כפופה לאותם החוקים כמו החברות שהם יוצאים נגדן. "רובין הוד" חוותה מתקפת דירוג בחנות האפליקציות של "גוגל" ונאבקת כעת בשני חזיתות - המשקיעים הקטנים מצד אחד והרגולטור מצד שני.

הקשר בין אידיאולוגיה לרווחים

מבחינת שוק ההון האמריקאי, מה שנראה כתחילה כאיום יכול להיות אחת מהזדמנויות הצמיחה הגדולות ביותר. תנועות זריזות שיודעות להתאים סיפור טוב לאידיאולוגיה המתאימה ל"צייטגייסט" תמיד סוחפות, ואין תנועה סוחפת בימים אלה כמו ההתאגדות של "קורבנות וול-סטריט" בפלטפורמות מקוונות כדי "לנקום" בקרנות הגידור ובחברות ההשקעות הגדולות.

פוסטים קורעי-לב על המשבר הכלכלי של 2008 והשלכותיו, מלווים בתחושת הקיפוח התמידית של האזרח הקטן בפני ההון הגדול ואבקת קסמים של "הזדמנות" לרווח קל ללא קורבנות העלו את הנעשה בבורסה האמריקאית לראש סדר היום. כאשר הסיפורים האלה יחלפו, כאשר המניות שכולם מדברים עליהן היום יעלו ויירדו, ומה שיישאר בסופו של דבר הוא גל חדש ועצום של משקיעים שייחשפו, ייכנסו וישקיעו בשוק ההון האמריקאי - ואולי גם באירופה אם התופעה תתפוס תאוצה לשווקים המנומנמים שם (שיעור השקעה של הציבור האירופי בבורסות נמוך בהרבה מזה שבארה"ב).

כדאי להיזהר היטב מאידיאולוגיות שמבטיחות מהפכה צודקת ללא קורבנות, באופן אנונימי. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, למשל, חברות הסיגריות בארה"ב עמדו בפני בעיה רצינית - כיצד לשבור את הטאבו על עישון נשים שקיצץ מחצית מההכנסות האפשריות שלהן. עד אז, העישון היה נחשב למעשה גברי, לפעולה לא-נשית. אחד מאבות השיווק, אדוארד ברנייז, תלמידו הישיר של זיגמונד פרויד, שלמד ממנו כיצד לנצל את הדחפים המניעים את הנפש האנושית לטובת רווחים ומסחר, יזם קמפיין חשאי שבו שילם לנשים כדי להדליק סיגריות במצעדים ולחגוג את החופש שלהן לעשות זאת. הוא אירגן אירועי מחאה בניו יורק, והזמין צלמים לכסות אותן, שכללו נשים שהתכנסו יחד והדליקו את מה שכינו "לפידים של חירות". סיפור מושלם, סוחף, עם אידיאולוגיה שמתאימה ל"צייטגייסט".

התוצאה היתה שהטאבו נשבר. בשם הפמיניזם, נשים החלו לעשן בשיעורים הולכים וגוברים, וגם החלו למות ממחלות הקשורות לסיגריות בשיעורים הולכים וגדלים.

זו עשויה להיות גם התוצאה של המחאה הנוכחית. ההשקעה בבורסה האמריקאית, או בכל שווקי המניות, הופכת לצו הזמן, לקריאה אידיאולוגית. החברות ש"ניצלות" על ידי ההמון הן חברות נוסטלגיות, או חברות שעתידן מאחוריהן. הקרב האידיאולוגי ייעלם בקרוב, חברת גיים סטופ ואחיותיה יישכחו, רובין הוד תהיה הצלחה גדולה או תיכשל (ואולי תחולץ על ידי בנק גדול או חברת השקעות) - אך מה שיישאר הם המוני צעירים, או מבוגרים שמעולם לא חשבו על כך, שששים להיכנס לשוק המניות המסוכן, מבלי לדעת להיכן הם נכנסים.