אמון הציבור הישראלי במשטרת ישראל נעוץ בשקיפות

שנת 2020, מלבד היותה שנה בסימן מגפה הייתה שנה בה הגיעה אלימות המשטרה בארץ ובעולם לשיאים חדשים, בארה"ב אלו התחילו עם מותו המצולם של ג'ורג פלויד, שבמשך 8 דקות ארוכות מחץ השוטר, דרק שאובין, את ראשו של פלויד לקרקע, כאילו היה מקק ולא בן אנוש.

מותו המצולם של פלויד הוליד גל מחאה בארה"ב נגד האלימות המשטרתית ממנה סובלים בעיקר האפרו-אמריקאים. אצלנו האלימות המשטרתית היא חלק משגרת יומנו וסדר היום התקשורתי.

ולצד מגבלות הקורונה שהגבילו את חופש התנועה תפסה לה מקום של כבוד מחאת בלפור והדגלים השחורים, היוצאים נגד המשך כהונתו של ראש ממשלה בנימין נתניהו המואשם בפלילים, המחאות בבלפור בזמן הקורונה הביאו לתודעה הציבורית גם את האלימות המשטרתית, והאמצעים השונים בהם משתמשת משטרת ישראל לפיזור הפגנות, ביניהם השימוש במכתזיות, מעצרי השווא, הטייזרים והאלות.

בשנת 2017 הגישה האגודה לזכויות האזרח באמצעות עו"ד אן סוצ'יו בג"ץ, שעודנו מתברר בבית המשפט העליון, עקב סירוב המשטרה למסור נתונים על אופן השימוש באמצעים אלו ותוצאות השימוש בהם.

הסיבה שהוגש הבג"ץ היא כי המשטרה מסרבת לאסוף מידע בנושא. מעבר לכך שהדבר מהווה פגיעה בזכות הבסיסית למידע, התנהלות ה"אין-מידע" לוקה בחוסר סבירות קיצונית, ומלמדת כי המשטרה אינה בהכרח מבססת החלטותיה בעניין השימוש באמצעי כוח שונים על תשתית עובדתית מלאה, שכן מידע מהותי איננו נאסף, ובוודאי שאינו מדווח לציבור.

בכלל איסוף מידע ופרסום מידע על אלימות משטרתית איננו הצד החזק של משטרת ישראל ולא של מי שאמונים על הטיפול באלימות השוטרים, מח"ש - המחלקה לחקירת שוטרים בפרקליטות המדינה.

על עבודת המחלקה ניתן ללמוד מדוח מסכם של הפרקליטות המתפרסם אחת לשנה, ומספק נתונים דלים מאוד על עבודת המחלקה (3 עמודים בסך-הכול). הדוח הנותן תמונה חלקית ביותר וגם פה נדרשה בקשת מידע להשלמת התמונה, בשנת 2019 התקבלו בסך-הכול 3,293 תלונות נגד שוטרים, מתוך זה 1,572 תלונות על עבירות אלימות, כאשר רק ביחס ל-178 תלונות התקבלו החלטות לאחר שבוצעה חקירה, ורק ב-24 תיקי אלימות משטרה הוגש לבסוף כתב אישום (סה"כ כתבי אישום שהגישה מח"ש בשנת 2019, 66, כלומר שליש מכתבי האישום המוגשים הם בגין אלימות משטרתית).

במריבת התיקים (למעלה מ-60%) כלל לא התקיימה חקירה ע"י מח". בשורה התחתונה, מתוך 3,292 תלונות נגד שוטרים 2% הגיע לניהולו של הליך משפטי, לאחר ביצוע חקירה, במחלקה שזו תכליתה.

בשים לב לאלימות המשטרתית הגואה, אל מול האתגרים הנציבים בפני משטרת ישראל בזמן משבר הקורונה כמו גם החיכוך הגובר בין המשטרה לאזרח, ואובדן האמון על המשטרה להבין וליישם את חשיבותה של שקיפות שלטונית ולפעול בדיווחיות אחראית ובזמן אמת, כמצופה ממי שאחראית ואמונה על הסדר הציבורי.

משטרת ישראל נתפסת בתודעה הציבורית כאלימה מאוד, הצילומים מהעת האחרונה של האכיפה שמבצעת המשטרה נותנים לתחושות האלו תוקף, ואכן מגפת הקורונה מזמנת למשטרה אתגרים לא מבוטלים, אך לצד האתגרים יש לראות במשבר הקורונה הזדמנות.

כפי שנוהגת המשטרה בזמן המשבר הקורונה ומדבררת את פעילותה בזמן אמת באמצעות סרטונים שהיא מחליטה להפיץ, וקצינים היושבים באולפני-חדשות ומדברים על פעולות האכיפה, על המשטרה להוציא דוח מסכם על שנת 2020, שנה מלאת אתגרים, שבה הוסתה פעילות המשטרה מעבודתה הרגילה.

על כן עליה לפרסם דוח מיוחד על השנה שהייתה, על האכיפה במגזרים השונים, על האלימות המשטרתית וכיצד זו התבררה ונלמדה במטה על מנת שזו לא תשנה, וכן גם את הנתונים הפחות נוחים על אכיפה סלקטיבית, האתגרים, ההפגנות וגם השימוש בכוח מופרז, אם נעשה. כידוע, סולידריות חברתית ואמון הציבור גם הם מפתח לשיתוף-פעולה אזרחי, זה שכל כך חסר לנו בתום שנה של מגפה עולמית.

הכותבת היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע