הילדים שינו את הכללים: מה יישאר מהמכה שהנחיתו המשקיעים הצעירים על המקצוענים של וול סטריט?

מה בעצם קרה: תאוות בצע בסיסית או נקמה אידיאולוגית?

בשבוע שעבר העולם הפיננסי הביט בעיניים משתאות בקרב חסר תקדים שלפחות במבט ראשון הכיל את כל האלמנטים שלהם זקוק סיפור טוב. מאבק בין דורי בין החליפות של וול סטריט לילדי הסמארטפון, בין דור ה-Z ל"בומרים" שדפקו אותם והרסו את עתידם, בין אלה שיש להם הכל לאלה שאין להם דבר להפסיד.

קבוצה של גולשים בפורום בשם וול סטריט בטס באתר רדיט הצליחה להקפיץ במאות ואלפי אחוזים שורה של מניות כושלות, לאחר שסימנה את המניות שעליהן המשקיעים המתוחכמים בשוק "עשו שורט" - כלומר ניסו להרוויח מנפילתן הצפויה - ורכשה עוד ועוד מהן באופן שהעלה את השווי שלהן לגבהים דמיוניים. בראש רשימת החברות הללו ניצבה חברה כושלת בשם גיימסטופ, שבשיא הגיעה כבר לשווי עתק של 25 מיליארד דולר, (ובזמן כתיבת שורות אלה שוב צונחת בחדות) שכל קשר בינו לבין ביצועיה הכלכליים הוא מקרי ביותר.

המהלך הזה לא נעשה בחלל ריק. מן העבר השני של העלייה הזאת ניצבו קרנות גידור ובראשן חברה בשם מלווין קפיטל. כל עלייה בגיימסטופ היוותה הפסד ישיר של קרן הגידור המצליחה והמוערכת בשוק ההון, שכתוצאה מהמהלך צברה הפסדים מוערכים של מיליארדי דולרים ונזקקה להזרמות הון מקרנות אחרות.

קשה להכחיש: יש משהו משובב לב ורומנטי באופן שבו אוסף גדול של משקיעים קטנים גרם לאנשי הכספים הכי מנוסים ומקצועיים בוול סטריט לא רק להזיע ולגרד את ראשם במבוכה, אלא גם ממש להפסיד סכומי כסף עצומים. אבל מעבר לעובדה שצריך להתייחס עם גרגר של מלח להצהרות אנונימיות בפורום שנועד במקורו, כפי שמעיד שמו, פשוט להמר על מניות בוול סטריט, כשהאבק הראשוני החל לשקוע נותרה השאלה במה בעצם חזינו כאן? האם אכן מדובר במאבק מנומק ומונע על ידי אידאולוגיה או פשוט ביטוי נוסף, לא שגרתי, לאופן שבו שוק ההון פועל ופעל תמיד, והאם יהיו לכך השלכות משמעותיות וארוכות טווח על התחום ועל חיינו בכלל.

 מסחר במניית גיימסטופ באפליקציית רובין הוד

ד"ר קותי שהם, שהחל את דרכו כסוחר באופציות ובחוזים עתידיים וכיום מלמד פילוסופיה של ניהול ומחשבה כלכלית באוניברסיטת תל אביב, ממהר לצנן את ההתלהבות של מי שניסה לשוות לאירועים אופי רומנטי. "מה בעצם ראינו כאן? קרנות גידור כיום גם מנהלות את תיק ההשקעות וגם מגדרות אותו מבחינת ניהול סיכונים, בעוד שפעם הן רק היו מנהלות סיכונים", הוא מסביר. "אז הקרנות האלו שאלו את עצמן מהם הענפים שהולכים להיפגע מהקורונה וסימנו אותם - החליטו למכור את החברות שם בחסר ("לעשות שורט") כדי להרוויח כסף - וזו תאוות בצע בסיסית.

"אלא שהפעם הגיעו חבר'ה צעירים, שיודעים להשתמש בטכנולוגיה ובפלטפורמות סושיאל. צריך להבין: הפלטפורמות והטכנולוגיה מייצרים כוח, ושוק ההון הוא עולם של ברוטליות פיננסית. כל פעם שלמישהו יש כוח, הוא מפעיל אותו. אם הצעירים מכירים אפליקציות שפועלות בשוק ההון הרבה לפני כולם, נוצר להם יתרון שהוא כוח - בטח בהשוואה לדור הישן שיושב בקרנות הגידור ומרוויח הון עתק.

"אז הצעירים זיהו הזדמנות בשוק - וניצלו אותה. העולם הטכנולוגי מאפשר כיום מצב שבו הרבה מאוד אנשים קונים הרבה מאוד חלקיקי מניות, ויוצרים כוח פיננסי. זה 'גוד אולד גריד' (תאוות הבצע הישנה). להסתכל על זה כעל מבצע נקמה שדרש תיאום המוני זה אולי יפה, גם אני כפילוסוף אוהב מחשבות כאלו, אבל שם המשחק כאן הוא ברוטליזם, זיהוי של יציאה ממשבר שמוביל לרכישת מניות".

אז אתה פוסל לגמרי את הטיעון של פגיעה מכוונת בגדולים?
"אין אידאולוגיה בשוק ההון וכל ניסיון להסביר בדיעבד תופעות או מגמות רחבות היקף הוא פתטי במקרה הטוב והונאה עצמית במקרה הרע. היה כאן פשוט דור צעיר שיודע להשתמש בפלטפורמות חדשות, מהירות, מתוחכמות שהדור הוותיק לא מכיר את הכוח שלהן. הקריאות להפיל את החברות החזקות נועדו לא כדי ליצור שותפות אידאולוגית, אלא כדי ליצור מאסה של אנשים שיקנו מניות. וכן, כיום יש הרבה מאוד אנשים שיושבים בבית, מחפשים איך להרוויח כסף, יש להם נגישות לטכנולוגיה - כך שנוצר כאן שלם שהוא גדול מסך חלקיו".

למה זה קרה: בין תחושות הקיפוח לדמוקרטיזציה של וול סטריט

שוק ההון הוא אכן לא מקום לביטוי אידאולוגי, בהנחה שחיבה לכסף ולרווחים אינה אידאולוגיה, אך זה לא שולל את העובדה שמאחורי המחזה הלא שגרתי בו חזינו ניצבות גם לא מעט סיבות עומק, וגורמי יסוד שהניעו אותו ואת האנשים שעומדים מאחוריו.

פרופ' אורי חפץ, מומחה לכלכלה התנהגותית שמרצה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת קורנל בארה"ב, מעלה את האפשרות כי "ייתכן שהתופעה החדשה הזו היא בעצם חלק מתהליך ארוך טווח של דמוקרטיזציה של וול סטריט שהחל לפני כמה עשרות שנים. כלומר, אולי זו עוד לבנה שנעקרת מהחומה שפעם הקיפה את וול סטריט וחסמה אותה בפני האדם הפשוט".

היחס בין וול סטריט לבין האדם הפשוט, שבא הפעם לידי ביטוי באופן שאיש לא צפה, הוא אחת הבעיות המרכזיות שמרחפות מעל שוקי ההון בעולם בעשורים האחרונים, ואחד הגורמים המרכזיים להגדלת הפערים וחוסר השוויון בחברה המערבית. בהקשר הזה הנתונים שמביא חפץ, שמבוססים על נתוני ה"פד", הבנק המרכזי של ארה"ב, הם מאירי עיניים: "החציון התחתון, שלפני 30 שנה החזיק מניות וקרנות נאמנות בשווי של 20 מיליארד דולר, מחזיק היום נכסים בהיקף גדול פי תשעה - כ-180 מיליארד דולר. בניכוי אינפלציה, זה פי 4-5, בזמן שהאוכלוסייה גדלה בסביבות פי שלושה. כלומר, לכאורה זו ממש פריחה.

"אלא מה, ההחזקות של המאיון העליון (מה שמכונה ה-1%), שלפני 30 שנה היו שוות 880 מיליארד דולר, שוות היום כמעט 16 טריליון דולר. כלומר הן גדלו פי 18, או פי תשעה אחרי האינפלציה. ההון של העשירים גדל בקצב מהיר פי שניים. התוצאה? אי השוויון העצום בחלוקת ההון הזה שעליו הצביעו כבר לפני 30 שנה, רק נהיה קיצוני יותר".

לדבריו, "היום מחצית מהציבור האמריקאי מחזיק יחד רק בסביבות חצי אחוז מההון שנסחר בוול סטריט. ולעומתו, המאיון העליון, אחוז אחד מהאוכלוסייה, מחזיק יותר ממחצית מההון הזה.

"אז כן", הוא אומר, "וול סטריט פתוחה לכולם: חסכת מאה דולר? וולקם, בוא תשקיע איתנו, עוד 30 שנה אולי המאה הדולר שלך יהפכו לאלף דולר. כביכול, זה החלום האמריקאי. אבל וול סטריט זה לא העם, והעם זה לא וול סטריט. רוב ההון מרוכז בידי מיעוט שבמיעוט, ובינתיים זה רק הולך ומחריף עם השנים".

הנתונים היבשים הללו הם שאחראים לתערובת המבלבלת בין תחושת קיפוח ורצון הנקם - שהם לכאורה טעמים עקרוניים או אידאולוגיים - לבין תאוות הבצע הבסיסית שמאפיינת כל דבר שקשור במשחק בבורסה.

"מצד אחד", אומר פרופ' חפץ, "אנחנו רואים אווירה של האדם הפשוט שדופק את המערכת, האזרח הקטן שנוקם בטייקונים, העם נגד המפלצות הדורסניות. העם! דורש! צדק חברתי! אבל מצד שני, החברים אימצו את השיח הוול סטריטי הסימבולי והכוחני: הם לא ניסו להשקיע את הכסף בחברות ראויות בשביל להגדיל ערך חברתי, בשביל לבנות עולם יפה יותר, ואפילו לא בשביל להגדיל את ערך החסכונות שלהם - נניח, עבור כסף לימודים. הם רצו לנצח, לנקום, להשפיל. לטרוף את הטורף. הם מדברים על כסף כסמל הצלחה ודיכוי: ניקח לקרנות הגידור את הכסף, לא כדי שיהיה לנו לאכול אלא כדי להראות להן מי הבוס. להוריד אותן על הברכיים. הו, כמה זה נפלא להרגיש לרגע קט חזק, כל יכול".

 מקור הנתונים: הבנק המרכזי של ארה"ב

הקשר הזה בין כוח לכסף הוא שמזין גם את הצד השני, הממוסד. הרי במבט-על עשרות מיליארדי הדולרים שהפסידו כאן קרנות הגידור "הם בגדר טיפה בים, זה בסביבות עשירית האחוז מעשרות הטריליונים של שווי החברות בבורסה בניו יורק. זה לא מדגדג לוול סטריט את הפופיק", מציין חפץ. אלא שלמרות ש"לא מדובר אפילו במכה בכנף בהיבטים של תזוזת הון", כאן, לדבריו, באה לידי ביטוי התופעה המעניינת של "הערך הסימבולי של הכסף".

"דווקא שם, בוול סטריט, במקום שהפך לסמל של הקפיטליזם, בניגוד אולי למה שהיינו מצפים, ההתייחסות לכסף היא לא תמיד כלכלית נטו. יש המון שיח של על כסף בהקשר של התעשרות, התרוששות, לעשות את המכה, אבל לא בהקשר של בית מרווח יותר בשביל שיהיה לילדים מקום לשחק. אם רוצים בית מרווח יותר אז זה כדי להראות לכולם שהצלחתי יותר מהם, שישמש כפרסומת לעובדת היותי בלתי מנוצח. אנחנו מדברים כאן על כסף שיאשרר לעצמי שאני כל יכול, שאני משהו, מישהו. שיהפוך אותי לאגדה, לוול סטריט לג׳נד".

ויש עוד אלמנט אחד שאף תופעה שמתרחשת בימים אלה אינה מנותקת ממנו - הקורונה, כמובן. "קודם כל, המגפה שלחה אנשים בכל העולם לבידודים ושהייה ממושכת בבתים וזה הוביל לשיאים, בישראל ובכל העולם, בהיקפי המסחר העצמאי בבורסות", מציין ד"ר דייבי דישטניק, חבר סגל בכיר בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב ובעלים של קרן השקעות. "מעבר לכך, הקורונה הדגישה וחידדה עוד יותר את המוטו של YOLO (ראשי תיבות: You Only Live Once). אנשים צעירים אמרו לעצמם: 'יאללה, בואו ניקח הימורים קצת יותר גדולים, בואו נשקיע את כל החסכונות שלנו'. אלמלא הקורונה לא היינו רואים את כל זה. מה גם שהמשבר הכלכלי שיצרה הקורונה העלה זיכרונות מהמשבר הכלכלי של 2008, שגם אותו ה"מילניאלז" חוו על בשרם, כילדים להורים שחטפו מכה כלכלית".

איך זה קרה: כשהשקעה בבורסה נהיית כמו טינדר

כל התחושות הללו לא היו יכולות לבוא לידי ביטוי ללא קיומה של אפליקציית המסחר רובין הוד. האפליקציה אמנם קיימת כבר כשבע שנים - ולמעשה, כיום היא לא לבד ויש גופים נוספים שמציעים שירותי מסחר דומים - אך כמה אלמנטים בה, בשילוב הכסף הפנוי והזמן הפנוי שהולידה הקורונה, מאיימים לשנות כעת את שוק ההון בצורה דרמטית, ו"לשבש" גם את התחום הוותיק הזה.

"יש כאן סוג חדש של משקיעים: צעירים וחסרי פחד. הם מסתמכים על מקורות מידע עצמאיים, יש להם קבוצות ווטסאפ, והצרכים שלהם מאוד שונים מאלה של המשקיעים המסורתיים", אומר סער זכריש, ראש אגף הדיגיטל בבנק הפועלים. "מהבחינה הזו, רובין הוד היא ממש 'בול בפוני' עבורם: תהליך ההצטרפות מאוד קצר, אתה מקבל את כל המידע על המניות, וכמובן, תקנה-תמכור - זה לא עולה לך כלום. זו ממש אפליקציה שמותאמת להמונים, והיא נותנת פתרון מדויק לאוכלוסייה שצריכה בדיוק את זה".

האסטרטגיה המהפכנית של רובין הוד שכוללת מסחר בחינם לגמרי, ללא עמלות קנייה ומכירה או עמלות קבועות אחרות, באופן שסותר לחלוטין את המודל העסקי של הברוקרים הוותיקים, הובילה אותה ליותר מ-20 מיליון משתמשים, שידם קלה על הדק הקנייה והמכירה. אבל ההצלחה הגדולה שלה לא מבוססת רק על האלמנט הכלכלי.

"רובין הוד היא הרבה יותר מידידותית למשתמש", אומר לירון רוז, יזם סדרתי ומשקיע הון סיכון. "האפליקציה הזו אמורה לגרום לך להתמכר. השימוש בה הוא הרבה יותר פשוט ומהנה מאשר איזו אפליקציית מסחר של בנק או בית השקעות. הם עשו את זה כמו טינדר. הכל הרבה יותר ויזואלי וקל, יש כל מיני פיצ'רים, ומבחינת החבר'ה הצעירים, שרגילים להיות מול המסכים, זה יותר כמו משחק מאשר מסחר. סוג של הימור. הם אומרים לעצמם: אולי יצליח לנו בטעות. גם הנרטיב הנוכחי, של מלחמה ונקמה בכוחות הרשע, כאילו לקוח ממשחק".

לכך צריך להוסיף גם אלמנט חדשני שלישי, היכולת לקנות שברי מניות, שמאפשרת גם למי שכל הונו מסתכם בכמה מאות דולרים להיות משקיע בוול סטריט (אגב, הפיצ'ר הספציפי הזה קיים גם עבור משקיעים בישראל שעושים שימוש באפליקציית פפר אינווסט). "מה שאפליקציות כמו רובין הוד אפשרו לאותם צעירים זה להיכנס למשהו שעד עכשיו היה פתוח רק בפני יחידי סגולה", אומר ד"ר גיא חכמון, ראש התוכנית לתואר שני בכלכלה התנהגותית, מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "פתאום אפשר להיכנס למועדון הסגור של רוכשי מניות אמזון, גוגל, וטסלה. אתה לא חייב 3,000 דולר (המחיר של מניה בודדת של אמזון) כדי שיהיה לך חלק בחברה הזאת".

חלק גדול מהמשקיעים-ילדים החדשים הללו, שחיפשו מה לעשות עם הכסף שלהם ואיפה לשחק איתו, התנקז לפורומים שעוסקים בכך ברדיט - אתר ותיק ששייך לכאורה דווקא לתקופה מוקדמת יותר של האינטרנט, המאגד פורומים בהם משתמשים יכולים לשתף תכנים תחת שם פיקטיבי וללא מגבלות כלשהן, כאשר הטקסטים שזוכים לפופולריות ולדירוג גבוה, מגיעים לראש העמוד בו הפוסטים מתחלפים תדיר.

מי שהתבלט בין הפורומים הללו בסאגה הנוכחית הוא הפורום WallStreetBets, אותו ייסד ג'יימי רוגוזינסקי לפני תשע שנים. בראיונות השבוע לתקשורת רוגוזינסקי ניסה לשוות משמעות אידיאולוגית לפורום שלו. לדבריו, הסוחרים החובבים שהתאגדו כדי לגרום הפסדים עצומים לקרנות הגידור הם חלק מ"תנועה סמלית", ומדמוקרטיזציה של השווקים הפיננסיים, באמצעות פלטפורמה הנותנת קול לאנשים שבעבר קולם לא נשמע. הוא הוסיף ומנה כשלים וחולשות בשוק ש"איש לא עשה דבר כדי לטפל בהם. הדרך שלי למחות היא לנסות לדחוף את זה לקיצוניות", אמר.

אך האמת היא ש-WSB לא התחילה כתנועת מחאה ולא כהתארגנות רשת אקטיביסטית. כפי שאפשר להבין גם משמו של הפורום מדובר במקום ששימש להעברת מידע על מניות שבהן אפשר "לעשות את המכה", שהבולטות העיקרית שלו, ושל דומיו, עד לפרשה האחרונה, הייתה צילומי המסך מסמרי השיער שהעלו חבריו. אלה כללו פעמים רבות הימורים קיצוניים לכאן או לכאן, כשהמשתמשים מתגאים בתיעוד שצירפו שממחיש את העסקאות המסוכנות שהובילו אותם להפסדי ענק או לרווחים מסעירים.

ומה יקרה עכשיו: המהפכנים יפסידו כסף, המהפכה תישאר?

השאלה הגדולה שעולה כעת היא מה יישאר איתנו מהפרשה הזאת כשהאבק ישקע. האם שוק ההון ישתנה? האם יהיו לכך השלכות רוחביות ורחבות יותר על הפערים בחברה ועל היחסים הנפיצים בין הדורות הוותיקים והמבוססים לבין הדורות של ילדיהם ונכדיהם?

התשובה הקלה, והאולי מאכזבת, נוגעת לטווח המיידי. "מהבחינה הזו", אומר פרופ' חפץ, "זה יכול להיגמר בבכי. החבר'ה הצעירים האלו, שקשה לא להתאהב בדמות הטראגית שלהם, ושבעיני עצמם הם מהפכנים רומנטיים, יאבדו המון כסף. וזה לא חבר'ה שיש להם. נכון שהם לקחו כמה מיליארדים מקרנות הגידור - הצלחה שכבר הכניסה אותם לפנתיאון - אבל חלק מהמקצוענים של וול סטריט מן הסתם קנו גם הם את המניות החמות, וסיכוי סביר שהם יידעו לצאת בזמן טוב יותר מהחברים ברדיט.

"כלומר, הנקמה הזו של החברים מרדיט - שאולי עוד תכה גלים ותחזק תנועה חברתית שאולי הולכת ומתהווה - עלולה לעלות למרבית הסוחרים הקטנים המון כסף שאין להם. בסוף הם ימצאו את עצמם עם מניה שהם קנו ב-300 דולר, והיא תרד בחזרה ל-20. הרבה אנשים יפסידו את התחתונים שלהם ועלולים למצוא את עצמם שוב בלי שום דבר, כמו אז ב-2008, כשהם לא הבינו מאיפה זה בא להם, ואיך המערכת שתתה להם את המרק".

אז מה, הכל יחלוף והשיטה תישאר לנצח?
"יכול להיות שזו תהיה אפיזודה שתשכח די מהר, אבל גם יכול להיות שזה יהיה עוד אירועון בדרך הארוכה (לשינוי). אין ספק שיש כיום אי שוויון מטורף בנכסים, והוא הרבה יותר חמור מהאי שוויון בהכנסה. יכול להיות שזה כן יוביל ללחץ פוליטי ולרגולציה".

אחת התופעות החיוביות האפשריות שהוזכרו בהקשר הזה הוא החשיפה של משקיעים צעירים לשוק ההון, שאולי תוכל לאפשר להם בהמשך, באמצעות השקעה רציונלית יותר ופחות אמוציונלית, להגדיל את הונם בטווח הארוך.

"אנשים צעירים בכל העולם מבינים כיום שהם יכולים להשקיע בשוק ההון ישירות, לקחת אחריות על העתיד הכלכלי שלהם מתוך ידיעה שכעת הרבה יותר קל לעשות את זה, בזכות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות", אומר ד"ר דישטניק, שמייצג את הצד האופטימי בסוגיה הזאת.

לעומתו, פרופ' מוסי רוזנבוים, משנה לדיקן הפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון, דווקא מודאג ממה שעלול לקרות בהקשר הזה. "גם ככה שוק ההון מצטייר עבור רוב האוכלוסייה כקזינו אחד גדול. זה צפוי להחמיר עכשיו. כאיש מימון, אני כמובן חושב שהשקעה במניות היא דבר טוב, אבל בתנאי שזו באמת השקעה ולא הימורים. תופעות כמו שראינו בגיימסטופ גורמות לציבור לחשוב ששוק ההון זה קזינו מבורדק".

ואיך יראו השווקים עצמם? האם המשקיעים הגדולים והרגולטורים ימהרו לסגור את הפרצה ולדאוג לכך שלא יופתעו ויושפלו שוב על ידי חבורה של חובבנים? "אחרי כל משבר רואים גל של רגולציה, שטובה בלמנוע בדיוק את אותו משבר. אבל מה לעשות, לפעמים היא נוטעת את הזרעים של המשבר הבא, שייבנה על אותה רגולציה חדשה", מזהיר בהקשר הזה פרופ' חפץ.

פרופ' רוזנבוים חושב שהרגולטורים צריכים לתת את דעתם על התופעה של "ילד בן 21 שאין לו עלויות מחיה משמעותיות ומקבל מהממשלה 600 עד 1,000 דולר לחשבון. הכסף 'לא שלו' ולכן הוא מוכן להעמיד אותו בסיכון גבוה. פה לדעתי צריך להתערב, כדי שהשיווי משקל החדש, עם כל המשקיעים הצעירים שנכנסו לשוק, יגיע למקום הנכון. מה הם יכולים לעשות? שאלה טובה. אפשר לחשוב על מס רווח הון הדרגתי כתלות בזמן ההחזקה. שיעורי מס גבוהים על השקעות לטווח של ימים שהולכים ופוחתים ככל שמשך ההחזקה מתארך, יכולים לסייע להקטין את התופעה".

"כל משבר בשוק ההון לקח אותנו צעד נוסף לקראת תחרות משוכללת, שלעולם לא תגיע במלואה", אומר ד"ר שהם. "במשבר ויסות מניות הבנקים נאסר על הבנקים לשווק את המניות של עצמם - איך לא חשבו על זה קודם? ב-93' הבנקים הפסיקו לתת אשראי לצורך רכישת מניות - איך לא חשבו על זה קודם? ב-2001 למדנו משהו על הטכנולוגיה, ב-2008 למדנו על שוק הנדל"ן והקשרים שלו עם שוק ההון. כל משבר חשף פרצה בשוק ואחר כך היא נסגרה באופן טבעי על ידי השחקנים בשוק, או על ידי הרגולטורים. בסופו של דבר, אחרי כל משבר כולנו נהנים משוק הון משוכלל, יעיל, חשוף, רציונלי ומוצלח יותר".

גם ברוטלי יותר?
"בהחלט! ככל שהשוק יהיה ברוטלי יותר, כך הוא יהיה משוכלל יותר וטוב יותר".