בית המשפט העליון של ארה"ב דוחה תביעות רכוש של קורבנות שואה נגד גרמניה והונגריה

בית המשפט העליון בארה"ב עצר קורבנות השואה וצאצאיהם מלבקש פיצוי בבתי דין בארה"ב על נכסים שהם טוענים כי נלקחו על-ידי גרמניה הנאצית ובת-בריתה הונגריה, בפסיקה מיום רביעי שקבעה כי החוק הבינלאומי אינו מציע שום סעד לגבי תביעות רכוש שממשלה ביצעה נגד אזרחיה.

ההחלטה של בית הדין התקבלה פה-אחד בשתי תביעות שונות לגבי שני סוגי נכסים. תביעה אחת נגעה לאוצר גלף, אוסף שרידים גרמניים מימי הביניים שהמנהיג הנאצי הרמן גרינגלכאורה כפה על קבוצת סוחרי אמנות יהודים למכור בשנות ה־30 עבור שליש משוויו.

התביעה השנייה נגעה לחברת הרכבות הלאומית ההונגרית MAV, אשר מואשמת בכך שהחרימה מיהודים רכוש פרטי לפני שהסיעה אותם בכפייה למחנות ההריגה הנאציים במלחמת העולם השנייה.

ממשלות זרות לרוב חסינות בפני תביעות בבתי דין אמריקאים, אך הקונגרס קבע כמה יוצאי דופן לכך. בית דין פדרלי לעתירות בוושינגטון מצא שהמקרים לגבי השואה יכולים להישפט, מפני שחוק חסינות הממשלות הזרות מרשה לבתי דין בארה"ב לדון על "רכוש שנלקח תוך הפרת החוק הבינלאומי".

בגלל שרצח עם מהווה הפרה של החוק הבינלאומי, רכוש שנלקח מיהודים במהלך מסע ההשמדה של הנאצים יכול להיתבע מחדש בבתי דין אמריקאים, כך קבע בית הדין לעתירות.

אך בית המשפט העליון קבע אחרת. במקרה המוביל, גרמניה נגד פיליפ, כתב נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס שפאנל העתירות פירש לא נכון את ההחרגה. במקום להיות תקפה על רכוש שנלקח בתוך ההפרה של החוק הבינלאומי, כך כתב, ההחרגה מכסה רק לקיחת רכוש שבפני עצמה מהווה הפרת החוק הבינלאומי - כלומר, כשממשלה מחרימה באופן לא חוקי את הרכוש של אזרח של מדינה אחרת.

"איננו מסתכלים על חוק רצח העם כדי לקבוע אם יש לנו סמכות שיפוט לגבי תביעות הנכסים של היורשים. אנו בודקים את חוק הרכוש", כתב השופט העליון. ודרך עדשה זו, יחס של מדינה זרה לאזרחיה עצמה הוא עניין של אותה מדינה.

"זכותה של ממשלה זרה להתייחס לנתיניה בדרך זו אם זה רצונה"

נשיא בית המשפט העליון ציטט מכתב משנת 1938 ששלח מזכיר המדינה דאז קורדל האל לשגריר מקסיקו לאחר שהמדינה הלאימה שדות נפט אמריקאים. "מזכיר המדינה הכיר 'בזכותה של ממשלה זרה להתייחס לנתיניה בדרך זו אם זה רצונה'", כתב. אבל ארה"ב הכריזה שמקסיקו לא יכולה להחרים קרקעות "על חשבון האזרחים שלנו".

הפסיקה מיום רביעי הייתה הפסיקה האחרונה בשורה של החלטות של בית הדין העליון שריסנו עתירות שהוגשו בבתי דין פדרליים לגבי הפרות של זכויות אדם מחוץ לארה"ב. נשיא בית המשפט העליון אמר שיש סיבות חזקות לכך שבתי דין אמריקאים ירחיקו עצמם מסכסוכים כאלה.

"כאומה, אנו היינו עשויים להיות מופתעים - ואולי אפילו להתחיל בפעולות תגמול - אם בית דין גרמני שפט טענות של אמריקאים שיטענו כי הם זכאים למאות מיליוני דולרים בגלל הפרות זכויות אדם שממשלת ארה"ב ביצעה לפני שנים", כתב.

החוק הפדרלי נהגה לא כסעד לכל עוול שנעשה בחו"ל, כתב, אלא "כדי להגן על רכוש אזרחי ארה"ב בחו"ל כחלק מההגנה על שיטת היוזמה החופשית של אמריקה".

נשיא בית המשפט העליון ציין שהקונגרס עשה צעדים אחרים לעידוד הפיצוי לקורבנות השואה. בגרמניה, ועדה מייעצת שנוסדה כדי לבדוק מקרים מסוימים דחתה את תביעת היורשים שהמכירות לגרינג נעשו בניגוד לרצון המוכרים.

ההחלטה מיום רביעי החזירה את העתירות לערכאות נמוכות יותר על-מנת שיפסקו לגבי כמה נושאים נותרים. בעיקר, היא הותירה פתוחה את השאלה האם הקורבנות היו באמת אזרחי המדינות כשהזוועות התרחשו. לאחר השתלטותה על גרמניה בשנת 1933, החלה המפלגה הנאצית בצעדים לשלילת זכויותיהם של היהודים. חוק האזרחות של הרייך שהכריז על היהודים באופן רשמי כ"נתיני" המדינה הגרמנית ולא כאזרחים מלאים עבר ברייכסטאג בספטמבר 1935.

הקרן למורשת תרבות פרוסיה, או SPK, מחזיקה כיום באוצר, הידוע בגרמנית בכינוי וולפנשאץ (Welfenschatz).

"זו אמונתה של ה־SPK מימים ימימה שהמקרה הזה לא היה צריך להגיע לפתחו של בית דין בארה"ב", אמר נשיא ה־SPK הרמאן פרצינגר בהודעה רשמית. "אנו מצפים להגיש טיעונים משפטיים חזקים המראים שיש לדחות את התביעה".

"ברור שהלקוחות שלי מאוכזבים מפסיקת בית הדין", אמר ניקולאס אודונל, אשר ייצג את יורשי סוחרי האמנות היהודים. "אנו שוקלים את הצעדים הבאים שלנו כאשר המקרה יחזור לבית הדין המחוזי ואנו לומדים את ההחלטה".

את הטוענים במקרה השני, הונגריה נגד סיימון, לא ניתן היה להשיג לתגובה.