המיזוג בין אלטשולר שחם ופסגות - האותיות הקטנות שאסור שנפספס

בעידן הקורונה רובנו עסוקים בטווח המיידי, במינוס בבנק, בשכר החודשי אם יש, בהחזרי המשכנתאות, והקיום הכלכלי מעכשיו לעכשיו. אבל דווקא בתקופה זו חשוב להרים את הראש ולהביט על הטווח הארוך, בדגש על החיסכון הפנסיוני.

ממש בימים אלו שכולנו טרודים בסגרים, בחיסונים ובחל"ת, מקודם קצת מתחת לרדאר הציבורי, שינוי משמעותי בשוק הגמל בדמות רכישת בית ההשקעות פסגות על ידי אלטשולר שחם.

השחקן הגדול ביותר בשוק הגמל הישראלי כיום מתעתד לרכוש את השחקן השני בגודלו. החברה הממוזגת תנהל 208 מיליארד שקל, שווה ערך לכמחצית תקציב המדינה, כאשר הגוף השני בגודלו אחרי המיזוג יהיה מיטב דש שמנהל "רק" 44 מיליארד שקל - בערך חמישית הסכום.

במילים אחרות, אלטשולר שחם תהפוך למעין מונופול בענף הגמל, ללא מתחרים במשקל דומה, ועם יכולת השפעה עצומה על הנעשה בענף. ומדובר בניהול החסכונות הפנסיוניים (לצד אפיקי השקעה וחיסכון נוספים, בהם חיסכון לכל ילד) של כולנו.

ראוי לציין שהשאלה אינה רק באיזו מידה הכסף מנוהל באחריות ודאגה להבטחת האינטרס של החוסכים, אלא גם אילו ערכים באים לידי ביטוי באפיקים בהם מושקעים כספי הפנסיה שלנו, דוגמת השקעה במפעלים מזהמים. נושא שאין בו כיום מענה יעיל לחוסך הישראלי וניתן לתהות אם למונופול בתחום יהיה אינטרס לקדם שינויים מתבקשים בתחום.

אז כיצד האיחוד הזה אפשרי?

רפורמת בכר משנת 2008, שהוציאה את קופות הגמל וההשתלמות מהבנקים קבעה שגוף השקעות לא יכול לרכוש חברה או קופה אם לאחר הרכישה הוא יחזיק מעלל-15% משוק "החיסכון ארוך טווח".

לכאורה יש כאן הפרה של עיקרון זה, אלא שב-12 השנים שחלפו מאז הרפורמה, נוספו מוצרים ארוכי טווח חדשים כגון קופות גמל להשקעה וחיסכון לכל ילד. בתחומים אלו אלטשולר שחם ופסגות מחזיקים בנתח שוק קטן יותר, כך שבבחינת כלל הנכסים הפנסיונים? כמקשה אחת החברה הממוזגת תחזיק בפחות מ15% מהשוק ולכן האיחוד עומד במגבלה.

750 עובדות ועובדי פסגות, נותרו בינתיים בערפל ולא שותפו בתהליך, כאילו אינם צד בהחלטה מכריעה על עתיד מקום עבודתם. מתוך הבנה של משמעות המיזוג להם וללקוחות החברה, פנו העובדים לממונה על שוק ההון והממונה על התחרות אך לא זכו לתגובה.

ברור כי רפורמת בכר התכוונה למנוע היווצרות מונופול בתחום הפנסיה. החברה הממוזגת העתידה לקום תהיה מונופול כזה, גם אם בענפי חיסכון אחרים, דוגמת חיסכון לכל ילד, היא לא תהיה.

פרשנות צרה של רפורמת בכר מאפשרת להלבין את האיחוד המדובר, אך אילו בדיוק המקומות שהציבור צריך לשאול אם מדובר בסוגיה משפטית גרידא של פרשנות חוק, או שיש כאן סוגיה מהותית - מי שולט על הפנסיות שלנו?

המקרה הזה מלמד אותנו שדרוש עדכון של מסקנות בכר והתאמה שלהם לשינויים שהתרחשו בעשור האחרון בשוק החיסכון ארוך הטווח.

דרושה גם בחינה מתי נכנס הרגולטור לפעולה. כיצד מתנהל מו"מ ועשויה להיחתם עסקה בטרם נבחנו ההגבלות הרגולטוריות? שכן אחרי שייחתם הסכם בין החברות ייווצר מאליו לחץ על המפקחים לאשר אותה.

ולבסוף יש לשאול שוב כיצד מעסיקים מובילים שינויי עומק בלי שיתוף העובדים, כאילו אינם צד מהותי בתהליך. נראה שדרוש כאן דיון ציבורי.

הכותב הוא עמית הוראה ומחקר בקרן ברל כצנלסון