הברירה האסתטית: הסיבה המפתיעה שבגללה התפצלו בני האדם לגזעים

במשך 30 שנה היה פרופ' יואל רק עסוק בחיפוש אחר בני מינה של לוסי, בת אדם קדומה ממין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, באזור מדברי נידח באתיופיה. לוסי, השייכת למין קדום מאוד ממשפחת האדם, חיה כנראה לפני 3.2 מיליון שנה, ופרופ' רק, פרופסור אמריטוס בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב וחבר האקדמיה הלאומית למדעים, הוא מהחוקרים שזכו להכיר את הגולגולת המיוחדת שלה מקרוב.

היום, אנחנו מכירים את ההומו ספיאנס, מין האדם היחיד ששרד, אבל בעבר היו הרבה יותר מאיתנו. לפני כמה מאות אלפי שנים, הרף עין מבחינה אבולוציונית, חיו בארץ ישראל מיני אדם שונים במקביל על אותו שטח. "זה לא דבר כל כך מפתיע", אומר פרופ' רק, "כמו שיכולים להיות כמה מיני זברות או סוסים. זה שכיח באבולוציה. מה שנדיר הוא שמין אחד הוא זה שנותר לפליטה, בענף עשיר מאוד בתת-ענפים, כנראה בזכות מוחו המפותח והיכולות הפנטסטיות שהוא מעניק לו. מערות הכרמל ומערות אחרות בארץ ישראל 'דגמו' בכל תקופה ממצאים מהמין שהיה נפוץ אז".

איך קרה שדווקא המין שלנו שרד וכיצד נוצרו גזעים של בני אדם? פרופ' רק מעלה את ההשערה המפתיעה שמדובר בכלל בעניין של אסתטיקה. בשבוע הבא, ב-11.2, הוא ישתתף בכנס מקוון של האקדמיה הלאומית למדעים, במסגרת יום דרווין הבינלאומי, שמצוין כיום חג בעולם המדע משנת 1909. "זו הפעם החמישית שאנחנו עורכים כנס כזה, והוא מביא איתו מגוון רחב מאוד של מתעניינים ומקשיבים. כל מפגש מוקדש לסוגיה אחרת באבולוציה של האדם. הפעם זה יהיה המוצא של האדם המודרני. דרווין עצמחו דווקא הקפיד לא להתעסק במוצא של האדם. אולי הוא לא רצה לדרוך על יבלות, כי אשתו הייתה דתייה מאוד. בכל זאת, התיאוריה שלו תרמה להבנת מוצאו של האדם, והיא מתאימה לנו בדיוק כמו לכל מין אחר".

מה הרג את הניאנדרטלים

בני האדם, ההומו ספיאנס, התפתחו באפריקה לפני כ-200 אלף שנה, אומר רק. הם יצאו מהיבשת בכמה "יציאות מצרים" שונות וכנראה עברו דרך ארץ ישראל כי מיקומה הגיאוגרפי איפשר זאת.

"אנחנו יכולים להעריך שהחיים שלהם באותה תקופה היו דומים לחיים של ציידים לקטים של היום בשבטים שפחות חשופים לתרבות המודרנית. הם חיו בחמולות די גדולות, ועדויות למזונות שהתקיימו מהם נשארו במערות. הניאנדרטלים, מין אדם שהתפתח גם הוא לפני מאות אלפי שנים ומקורו באירופה, היו גם הם כנראה אוכלי כול - גם בשר ציד וגם מזונות מהצומח".

שני המינים האלה כנראה פגשו זה את זה, גם באזור המזרח התיכון, לאחר שהניאנדרטלים ברחו מהקור בעקבות נדידת הקרחונים. בגנים שלנו אפילו יש רמזים לכך שהם קיימו יחסים ביניהם. אבל היתרון של ההומו ספיאנס היה ברור.

"גם הניאנדרטלים קברו את מתיהם, היו להם כלים פונקציונליים והם צדו בקבוצה תוך תיאום ביניהם, אבל הייחוד של הומו ספיאנס היה ביכולת הטכנולוגית הפנטסטית שלו ובעיסוק באסתטיקה. קישוטים וציורים על מערות יצר רק הומו ספיאנס. אצל הניאנדרטלים לא מוצאים את זה", אומר רק.

"גם מבחינה אנטומית הם היו שונים לגמרי: במבנה הפנים, בלסת ובאגן. זה מוביל אותנו לשאלה, אם הם היו באמת כל כך שונים, איך ייתכן שהם החליפו גנים ביניהם? מבחינה ביולוגית זה כנראה היה אפשרי, והעדויות לכך די ברורות, אבל נראה בלתי סביר שהם זיהו את עצמם כבני מין דומה. אנחנו יודעים שהם ראו אלה את אלה, אבל אני מעריך שחילופי הגנים בין המינים הללו קרו זמן רב קודם, כאשר המינים באמת היו דומים יותר. ברגע שהפכו כה שונים כמו המינים שאנחנו מוצאים בכרמל, אני חושב שהזיווגים האלה הפכו להיות הרבה יותר נדירים".

הם שיתפו פעולה או נלחמו ביניהם? התחרו על אותם משאבים?
"הרעיון הדרמטי שלפיו בני האדם חיסלו את הניאנדרטלים הוא אפשרי, אבל אין עדות לכך. לפני 30-40 אלף שנה, הומו ספיאנס חדר לאירופה וזו התקופה שבה הניאנדרטלים החלו להיעלם. הייתה מחשבה שאולי בני האדם הרגו אותם או הביאו איתם מחלה שחיסלה אותם. אבל היום אנחנו יודעים שחלפו בערך 5,000-7,000 שנה בין כניסת בני האדם לאירופה להיעלמות הניאנדרטלים, אז נראה שההתרחשות הייתה פחות דרמטית.

"התרחישים היותר סבירים הם שבני האדם היו מוכשרים יותר בציד, ובשלב כלשהו התנאים הסביבתיים הפכו קשים, כנראה בשל תקופת קור, המזון היה חסר, ואז ידם של בני האדם הייתה על העליונה. ייתכן שלמגפות היה איזשהו קשר לזה. אם ב-100 השנים האחרונות הופיעו כמה וכמה מגפות רציניות, אז בהחלט ייתכן שב-5,000 שנה זה קרה גם לניאנדרטלים, ובני האדם ידעו להתמודד עם מחלה כזאת טוב יותר, מסיבות גנטיות או התנהגותיות. אבל זו ספקולציה ולא מעבר לכך.

"ישנה טענה מעניינת, שיש לה סימוכין כלשהם בארכיאולוגיה, והיא שלהומו ספיאנס בתקופה הזאת הייתה סימביוזה מסוימת עם זאבים. אותם זאבים לא היו מבויתים, הם היו זאבי בר לכל דבר, אבל היו שם אולי יחסי גומלין, שאפשרו להם להיות אפקטיביים יותר, בעיקר באירופה הקרה. מבחינה פיזית, הניאנדרטלים היו מותאמים יותר לחיים בקור, אבל בני האדם הם אלה שהצליחו לשרוד בתנאים הללו בסופו של דבר. אגב, הגנים של הניאנדרטלים שאפשרו להם לחיות בקור קיצוני כנראה השתלבו בגנום של בני אדם שחיים באזורים מאוד קרים וגבוהים כמו במונגוליה".

שמעתי מדענים שמשתעשעים ברעיון לשחזר גנטית את הניאנדרטלים. האם זה יכול לתרום באופן מסוים לבני האדם?
"אני חושב שזה יהיה מחריד. יש לנו מספיק בעיות עם 7 מיליארד בני אדם. אנחנו צריכים לחשוב איך מצמצמים את האוכלוסייה במקום לחשוב איך יוצרים עוד מיני אדם".

אידיאל היופי של הגזעים

מה הסיכוי שבני האדם יתפצלו שוב לסוגים?
"כדי לענות על השאלה הזאת, אני יכול קודם כול לשאול: איך התפצלו בני האדם לגזעים? בספרות המקצועית אנחנו תמיד טוענים שמה שמוביל לדיפרנציאציה אלה תנאי סביבה שונים. למשל, ככל שאנחנו מתקדמים צפונה העור בהיר יותר משום שהוא צריך לספוג יותר מקרינת השמש, לשם הפקת ויטמין D.

"אבל מביקוריי באפריקה, לדוגמה במערב אתיופיה, קרוב לגבול עם סודן, עובר נהר גדול שנקרא האומו. בצדו האחד - סודנים שגוון עורם שחור כשחור הלילה ובצדו האחר אתיופים שגוון עורם לא כל כך שחור, והם נמצאים במרחק של כמה קילומטרים אלה מאלה. הסביבה הפיזית שלהם דומה, ועל פניו דרושים מאפיינים דומים לשרוד בה, ודאי מבחינת גוון העור.

"שוחחתי עם מקומיים שאמרו לי שכאשר לסודנים באזור נולד ילד בהיר, הם כל כך נרתעים ממנו, עד שהם לא מטפלים בו היטב, אולי אפילו זורקים אותו לנהר. אם הם עושים זאת במשך שנים, זה יכול להיות ההסבר. לא כל ההבדלים נובעים ממקור כל כך אכזרי, אבל הם כן נובעים כנראה מברירה אסתטית, שמעדיפה מאפיין גופני מסוים להולדת צאצאים, גם אם אין בו תועלת.

"כל קבוצה של הומו ספיאנס מתבייתת על מאפיינים מסוימים שנחשבים יפים מבחינתה. נראה שזו גישה שבני האדם נוקטים לפעמים כדי להגביר את הבידול בין הקבוצה שלהם לקבוצות אחרות, והם גם עושים את זה למינים אחרים - לכלבים, לסוסים. לדוגמה, איך קרה שהגרמנים אוהבים רוטוויילר והצרפתים פודל? כל אחד מביית את מה שהוא חושב שהוא יפה. וגם לגבי החזות שלנו עצמנו יש לנו העדפות מוזרות.

"במשך שנים לא ידענו מדוע לסינים יש עיניים מלוכסנות. חשבנו שאולי זה קשור לקרני השמש או לקרני הירח, חיפשנו הסבר פונקציונלי. ואני חושב שאולי זו הייתה בחירה אסתטית, ללא סיבה של ממש".

ובכל זאת, איך הכיוון האסתטי נבחר?
"אני לא יודע ממה הכיוון האסתטי מושפע או מדוע הוא חשוב כל כך לבני האדם. תלבושות ותסרוקות וקעקועים הופכים את הקבוצה לייחודית בעיני עצמה כבר 40-50 אלף שנה, עוד לפני שהניאנדרטלים נכחדו. יחד עם הופעת הגזעים מופיעים גם הציורים וכל מה שאסתטי. כנראה הדברים תלויים אלה באלה.

"האסתטיקה והייצוג נתפסים ככלי משמעותי בהתפתחות החשיבה המופשטת של בני האדם, שאפשרה לתכנן תוכניות ולהמציא המצאות ולהביא את המין הזה למקום שבו הוא נמצא היום".

כשאתה מדבר על הבדלים בין גזעים, ודאי שואלים אותך על יתרונות של גזעים מסוימים, על אינטליגנציה.

"לא, לא. להיפך. העיצוב העצמי הזה של כל גזע, העיצוב הוויזואלי, לא בהכרח נותן יתרונות אמיתיים, מלבד הבידול".

כשהצורך בבידול פגש בגלובליזציה

האם אנחנו ממשיכים לעצב את עצמנו מבחינה גנטית גם בימים אלה? "פחות", אומר רק. "בשלב מסוים הצורך בבידול נפגש בגלובליזציה, והבידול הלך והתמוסס. אפשר לראות שבני האדם מכירים בכל הגזעים כבני אותו מין ויש להם תיאבון להתערבב.

"לפני אפילו 200 שנה 'נישואי תערובת' נחשבו עניין שלילי. תחשבי על הקהילות החסידיות שבהן אי-אפשר להעלות על הדעת להתחתן עם מישהו מקהילה יהודית אחרת, שלא לדבר על שיקוץ כמוני. אבל היום זה דבר רצוי בדרך כלל. המשיכה המינית בין הגזעים היא חזקה. נראה שעצם מחיקת הגבולות הגיאוגרפיים הובילה לכך שקשה לשמור על הבידול, וזה כבר הפך לשגרה. לכן אני לא רואה כרגע עתיד לבני האדם בפיצול לסוגים רבים יותר, אלא להיפך. אם הטזמנים שחיו בבידוד גמור לפני שהבריטים גילו וקצת חיסלו אותם היו ממשיכים לחיות בבידוד, ייתכן שהייתה נוצרת התבדלות, אבל היום אפשר לומר שלום לרעיון הזה כי אין חברה אנושית שלא מתערבבת עם אחרות. אפילו מבחינה אסתטית לא גנטית אנחנו שואבים רעיונות אלה מאלה.

הערבוב הופך אותנו למין חזק יותר אבולוציונית?
"כן. יש לכך חסרונות ויתרונות. החסרונות הם שאנחנו פחות מתאימים לסביבות ספציפיות. אם נולדים אנשים כהים יותר בסקנדינביה זה על פניו פחות מתאים. אבל בני אדם כבר התגברו על כל זה. ממילא הישראלי בשוודיה יכול לקחת ויטמין D, והשוודי מגיע לאילת ונשרף בשמש. האדם הוא מיוחד גם ביכולת התנועה שלו וגם ביכולת שלו לפתור בעיות".

היום יש לבני האדם בעיות שקשה להם לפתור.
"ייתכן שבידול גנטי יכול להשאיר זני בני אדם עמידים יותר בפני מחלות, אבל הבידול מוביל למחלות גנטיות אז דרוש איזון".

ב-50 מעלות, בזמן מלחמת אזרחים: החיפוש אחרי הגולגולת של לוסי

פרופ' יואל רק הגיע לאפריקה לראשונה בשנות ה-80 של המאה הקודמת כדי להתחקות אחר מוצאה של לוסי, שהייתה שייכת למין אדם בן 3.5 מיליון שנה.

"השלד שלה התגלה ללא גולגולת, אז במשך 20 שנה חפרנו במדבר דנאקיל, הטמפרטורה בו במהלך היום היא כ-50 מעלות. חיפשנו גולגולת של בני מינה, ולבסוף מצאנו גולגולת של זכר וגם של נקבה", מספר רק.

 שחזור אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, מין האדם של לוסי

"האנטומיה של הגולגלות הללו גרמה לנו לחשוב שאלה היו למעשה שימפנזים הולכים על שתיים, לא שונים בהרבה מקופי האדם. דרווין חשב שההליכה הזקופה ונפח המוח התפתחו כתלות האחד בשני, אבל אנחנו ראינו שבני האדם החלו ללכת זקופים מיליוני שנים לפני שנפח המוח החל לגדול. להליכה על שתיים יש יתרונות שונים בסוואנה הלוהטת. כך אפשר לגמוא מרחקים עצומים באופן יעיל מבחינה אנרגטית ומבחינת צריכת המים, בניגוד לצ'יטה, לדוגמה. הצ'יטה מהירה אבל אחרי 800 מטר נגמרת לה האנרגיה. בני אדם יכולים ללכת 40 ק"מ ממקור מים אחד לאחר, וזה יותר חשוב בסוואנה מאשר לרוץ אחרי טרף. לעומת הניאנדרטלים, לוסי וחבריה לא היו דומים לנו בשום צורה, רק זקופים".

החיים במדבר האתיופי היו לא קלים. "הייתה שם מלחמת אזרחים נוראית ורק בדיעבד קלטתי כמה זה היה מסוכן. היו שם ימים של פחד. יריות מכל הכיוונים. היו נקמות דם של שבטים אלה באלה, כמו מחזות מקראיים. אמנם לא היינו מעורבים בהם אבל ראינו אותם מהצד. מלחמות עולם בין השבטים, בדרך כלל על מים. זה אזור מאוד נידח, מרחק ימים של מסע מכל עיר.

"עבדנו עם אנשי שבט אפר (Afar), שהם גששים מעולים וידעו למצוא הרבה מאובנים, ומעבר לנהר חיו בני שבט האיסה, שהם סומלים ויש שנאה של דורות ביניהם. לא התקיפו את הקבוצה שלנו כי בתור יעני אירופאים היינו ניטרליים בעיניהם, אבל הסכנה נבעה מכך שאלה היו תנאים של מלחמת אזרחים, סכנת אמבושים בדרכים. לצד זה, היו שם איידס ושחפת. כשהתחלנו לעבוד שם, השליט היה מנגיסטו, שליט קומוניסטי אכזר ביותר. היה קשה להשיג דלק ואוכל".

ראית ישראלים שמעורבים בחימוש השבטים?
"לא ראיתי ישראלי שם במשך חודשים ארוכים. אגב, הם כולם מוסלמים, וכישראלי חששתי מזה בהתחלה, אך התברר שכמה מילים שאני מקשקש בערבית הפכו אותי לחבר הכי טוב שלהם בין כל חברי המשלחת הבינלאומית. כמה מהם הפכו לחברים בנפש שלנו. אגב, כל מה שאנחנו מוצאים שייך לאתיופים. זו כבר לא התקופה הקולוניאליסטית. הכול עובר למוזיאון הלאומי, ושם אנחנו עובדים".

איך התארגנתם לשהייה שם?
"לקחנו איתנו תרנגולות ועזים, והן סיפקו לנו ביצים וחלב. שחטנו אותם לבשר לאט לאט, ולקחנו גם אספקה של קמח ומים. עם השנים זה נהיה יותר קל. המלחמה שקטה, נסללו כבישים והגישה למקום נעשתה קלה יותר. עכשיו שוב יש שם אי-שקט מסוים, אבל 30 שנה של שהייה שם הפכה אותנו לבני בית ואנחנו יודעים לתמרן בין הצרות.

"סך הכול אתיופיה היא ארץ נפלאה, ואני ממליץ מאוד לטייל שם. באתרים המרכזיים אתיופיה מאוד בטוחה והישראלים מקובלים ואהובים שם. אדיס אבבה מתפתחת כל כך מהר, עד שמביקור לביקור אני לא מכיר אותה".

הקורונה מונעת כרגע את הנסיעות לשם.
"כן, אבל אחרי 30 שנות עבודה שם, יש לנו כבר מספיק ממצאים".

פרופ' יואל רק

בן 74, פרופסור אמריטוס בחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, וחבר האקדמיה הלאומית למדעים ● את התואר הראשון בפלאואנתרופולוגיה עשה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית. את התואר השני והדוקטורט עשה באוניברסיטת ברקלי, ארה"ב ● מתמחה במחקר האבולוציה של ההליכה הזקופה והאנטומיה של הפנים ומערכת הלעיסה ● נשוי ואב לשלושה