שתי לוויות מקבילות - וסיקור תקשורתי שונה לחלוטין

ברוכים הבאים למדור ביקורת התקשורת החדש של גלובס. מדי שבוע ננסה לנתח כאן אירועים תקשורתיים, להתחקות אחר הכוחות שמניעים את התקשורת הישראלית, פרקטיקות עיתונאיות שגורות שאולי הגיע הזמן להוציא לאוורור בעין הציבורית, ויחסי הגומלין בין העבודה העיתונאית ה"רשמית" לרשתות החברתיות. 

 להיות גוף תקשורת שמבקר תקשורת זה מורכב בהגדרה, אבל נשתדל לבקר בשקיפות גם את עצמנו, ולהיות ענייניים והגונים גם כלפי המתחרים שלנו. מאוד נשמח לקבל רעיונות, הצעות וגם ביקורת לכתובת המייל gidon-d@globes.co.il. 

מסע הלוויה של הרב סולובייצ'יק בירושלים, ומסע הלוויה של אחמד חג'אזי בטמרה. כשמביטים בתמונות משני האירועים שנערכו בהפרש של יומיים, קשה לראות הבדל מהותי. גם כאן וגם כאן מדובר באירוע עם אלפי משתפים, באותם תנאים של אוויר פתוח, ללא שמירת מרחק, עם עטיית מסכות חלקית וסכנת הדבקה דומה. בכולן ניתן לראות המון רב של אנשים בהתקהלות, שיצאו החוצה בזמן מגיפה וסגר, ללוות בדרכו האחרונה אדם שבעיניהם ראוי לכבוד ציבורי. ובכל זאת, הכותרות והמסגור החדשותי ששני האירועים הללו קיבלו, שונים לחלוטין.

לווייתו של הרב סולובייצ'יק, "זקן ראשי הישיבות", שהוציאה לרחובות ירושלים אלפים מהחברה החרדית, זכתה למסגור ברור ונרחב בכל אתרי האינטרנט ובכל המהדורות של אירוע המתרחש "למרות הגבלות הקורונה", וכותרות המוחות על היעדר נוכחות משטרתית. בין השורות הועברה שורה תחתונה מאוד ברורה - זעם כלפי החברה החרדית שגורמת לסיכון בריאותי, ואפילו כותרות שטענו לאכיפה לא שוויונית בין החברה החרדית לכלל הציבור.

 שער ידיעות אחרונות על לוויית הרב סולובייצ'יק וN12 על לווית הרב שיינר

ייצוג לא שוויוני לחברה הערבית

קשה להתכחש לטענה שהמשטרה אכפה במקום אחד והתעלמה באחר, אלא שחוסר שוויוניות כזו התקיים גם בתקשורת יומיים לאחר מכן, בסיקור הלוויה ההמונית שנערכה בטמרה. בטמרה הובא למנוחת אחמד חג'אזי, סטודנט לסיעוד, אזרח בלתי מעורב שנקלע לחילופי אש בין כוחות משטרה לכנופיית פשע, ונהרג מירי השוטרים. הלוויה בטמרה הייתה אירוע דומה בהיקפו לזה שהיה בירושלים, רק שהיקף הסיקור היה מצומצם יותר, וללא כל אזכור להיעדר אכיפה משטרתית או בכלל למגבלות הקורונה. המסגור היחיד עסק בשאלת התנהלות המשטרה, שאלה שיש לה מקום, אך העלימה לחלוטין כל זווית סיקור אחרת.

לוויתו של חג'אזי לא הייתה אירוע יחיד. לוויות נוספות, גם הן עם אלפי משתתפים, נערכו בחברה הערבית ימים ספורים קודם לכן - ב-24.1 למוחמד נאסר אגבאריה באום אל-פאחם, וב-24.1 למוחמד אבו נג'ם ביפו. שני האירועים הללו זכו למעט מאוד סיקור תקשורתי, אם בכלל. בוודאי לא להבלטה כפי שקיבלו הלוויות בחברה החרדית.

חשוב לומר, הבעיה לא נעוצה בעצם סיקור הלוויות בחברה החרדית, שהיו ללא ספק אירוע חדשותי משמעותי. הבעיה היא בחוסר הסטנדרט האחיד של היקף הסיקור וצורת המסגור. ההבדל בין היחס שמקבל המיעוט הערבי לעומת היחס כלפי המיעוט החרדי. בשני המקרים מדובר בלוויות שהתנהלו בניגוד לתקנות הקורונה וללא הסכמת המשטרה. מדוע ביחס לחברה החרדית הזעם הוא כה רב, וביחס לחברה הערבית נראה שישנה הרבה יותר הבנה והכלה?

ספק אם הפער הזה בסיקור נובע מאיזו אהדה גדולה כלפי הציבור הערבי בכלי התקשורת השונים. מבט מהיר על נתוני "מדד הייצוג" של עמותת "סיכוי", העוקבת יחד עם אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" אחרי הייצוג של החברה הערבית בכלי התקשורת המרכזיים, מראה שבאופן כללי החברה הערבית לא מקבלת יותר מדי מקום. על פי הנתונים, החברה הערבית המונה 18% מהאוכלוסייה בישראל זוכה לייצוג מזערי של 2.8% בלבד בכלי התקשורת המרכזיים ברדיו ובטלוויזיה. כתבים ערבים הם מראה נדיר בכלי התקשורת דוברי העברית בישראל, והעיסוק בבעיות ובנושאים המטרידים את החברה הערבית הוא דל.

 ידיעות אחרונות ו-N12 על לוויית אחמד חגאז'י בטמרה

יש קבוצות מיעוט, ויש קבוצות מיעוט

אז מה בכל זאת הסיבה להבדל? קשה לדעת. מה שברור הוא שבשיח התקשורתי יש זהירות מאוד גדולה מלדבר על קבוצות של מיעוטים או אוכלוסיות "מוחלשות" באופן מכליל, וקיימת תפיסה ברורה לפיה צריך לנהוג כלפי קבוצות כאלו במשנה זהירות. אלא שהשיח הזה גם קובע מי נכלל באותן קבוצות מוגנות ומי לא זוכים להגנה כזו, ובחברה החרדית משום מה לא זכו להיכלל בצד המוגן.

ויש עוד משהו שצריך לומר - אירוע של אלפי אנשים שמתקהלים במרחב הפתוח מתרחש גם כמעט מדי מוצאי שבת בהפגנות נגד ראש הממשלה. נכון, בניגוד ללוויות כאן מדובר באירוע חוקי, אולם לא תראו למשל כתבות שעוסקות בשאלה האם הן אכן מתקיימות לפי החוק לפיו בהפגנות חובה לשמור על מרחק של 2 מטרים לפחות בין אדם לאדם, תנאי שספק אם מתקיים. גם מבחינת הנראות הציבורית, ובוודאי שמבחינת נגיף הקורונה, התקהלות היא התקהלות, ולמרות זאת לא תראו כותרות עם מסגור בסגנון "על רקע העלייה בתחלואה: אלפים מפגינים בירושלים ללא שמירת מרחק".