1.9 טריליון דולר. זה תג המחיר שנלווה לחבילת הסיוע הכלכלי שמקדם ממשל ביידן. בסוף השבוע האחרון, המספר הזה עמד במרכז ויכוח סוער שסחף אליו כמה מהכלכלנים הבולטים בארה"ב, העסיק את התקשורת האמריקאית, והגיע אל הבית הלבן עצמו. במרכז הוויכוח עומדת שאלה רבת משקל: האם יכול להיות שתוכנית הסיוע של ממשל ביידן גדולה מדי, ועלולה לגרום ל'התחממות יתר' של הכלכלה האמריקאית?
החשש הזה מגיע מכיוון פרופ' לארי סאמרס מהרווארד, מי שנחשב לאורך השנים כאחד מבכירי הכלכלנים במפלגה הדמוקרטית. בין היתר, הוא כיהן כשר האוצר בתקופת ממשל ביל קלינטון, ואחר כך כיועץ הכלכלי הראשי בבית הלבן של אובמה, בשיא המשבר הפיננסי. ביום חמישי האחרון הוא פירסם טור ב"וושינגטון פוסט" ובו הזהיר שחבילת הסיוע של ממשל ביידן גדולה הרבה יותר ממה שנדרש על מנת למלא את הבור שמגפת הקורונה יצרה. לדבריו, אחת הסכנות היא שהזרמת יותר מדי כסף למשק האמריקאי תגרום ל'התחממות יתר', ולזינוק באינפציה. טור הדעה שלו היכה גלים, ולפחות לפי אחד הדיווחים גם זכה לתפוצה נרחבת בבית הלבן.
בוויכוח הזה, צריך להקדים ולומר, אפשר למצוא אלמנטים אישיים. יש סיבה לכך שסאמרס פרסם טור דעה ולא הביע את עמדתו בישיבת תכנון בחדר הסגלגל: הפעם הוא לא הוזמן להצטרף לצוות הכלכלי של ביידן.
שרת האוצר, ג'נט ילן. אתגר כלכלי עצום / צילום: Associated Press, Andrew Harnik
יותר מכך. סאמרס התמודד בזמנו על תפקיד יו"ר הפדרל ריזרב מול ג'נט ילן, והפסיד. וילן, כמובן, היא גם זו שמונתה על ידי ביידן לתפקיד שרת האוצר בממשל החדש. ומנגד, רבים במפלגה הדמוקרטית מאשימים את סאמרס בכך ששכנע את הנשיא אובמה, בזמנו, לקדם תוכנית חילוץ צנועה יחסית אחרי המשבר הפיננסי. יש כאן כנראה משקעים מלא מעט כיוונים.
אבל זה לא רק אישי. ולראייה, אל סאמרס הצטרף אוליבייה בלנשאר, מי שהיה הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית. גם הוא הסביר בסוף השבוע שבהחלט "אפשר לעשות יותר מדי, ולגרום נזק. וחבילת הסיוע הזו היא יותר מדי". במילים אחרות, יש כאן טענות ענייניות, שאולי רלוונטיות גם מחוץ לארה"ב. ואלה כמה מהטיעונים העיקריים:
אוליבייה בלנשאר. "ותר מדי יכול להזיק" / צילום: Associated Press, Felipe Dana
עדיף לעשות יותר מדי מאשר מעט מדי. את המנטרה הזאת אפשר לשמוע לא מעט בחודשים האחרונים. זה גם אחד הלקחים העיקריים של הדמוקרטים מהשנים שאחרי המשבר הפיננסי. לעשות מעט מדי משמעותו לדון מיליונים לאבטלה ממושכת ולקושי פיננסי. ואילו הסכנה שמנגד היא שהוצאה גדולה מדי תגרום לאינפלציה - שאיתה הפד יודע להתמודד. גם סאמרס אומר שהוא מסכים עקרונית - אלא שלשיטתו להוציא 1.9 טריליון דולר בלו"ז כה קצר, זה פשוט בבירור הרבה יותר מדי.
הטענה של סאמרס, לפיה בבית הלבן לא ביצעו ניתוח מספיק של הסיכונים, התקבלה במתקפה נגדית בוטה. ג'ארד ברנסטיין, אחד מהיועצים הכלכליים של הנשיא, הסביר שסאמרס "טועה באופן עמוק". ואילו ילן הבהירה ביום ראשון בראיון שאחרי שקלול הסיכונים, ברור מה חשוב יותר: "אנחנו ניצבים בפני אתגר כלכלי עצום, וסבל אדיר במדינה הזאת. ואנחנו חייבים לטפל בזה. זה הסיכון הכי גדול".
ג'ארד ברנסטיין. "טועה עמוקות" / צילום: Associated Press, Alex Brandon
אין יותר מדי סכנה לאינפלציה עכשיו - וגם אם יש זה בסדר. במאמר שלו, סאמרס הזהיר מהתלקחות אינפלציונית שלא נראתה מזה דור. כדי להתמודד עם זינוק כזה באינפלציה, הוא ממשיך, הפד יצטרך להעלות ריבית אגרסיבית ולהכניס את ארה"ב מחדש למיתון. ברנסטיין, מנגד, הזכיר שכבר יותר מעשר שנים שהאינפלציה בארה"ב לא מגיעה ליעד של 2%. והוא גם גייס לטובתו את ההתבטאות של יו"ר הפד, ג'רום פאוול, מלפני שבועיים, לפיה הוא "הרבה יותר מודאג מהאפשרות שלא נגיע להתאוששות מלאה, מאבדן קריירות וחיים של אנשים, ומהנזק לקיבולת הייצור, מאשר מהאפשרות של אינפלציה גבוהה יותר".
יו"ר הפד פאוול. לא מוטרד מאינפלציה / צילום: Associated Press, Susan Walsh,
אבל האם בכלל צפוי זינוק באינפלציה? זו חוט שאם מושכים, מגיעים לפקעת של ויכוחים והשגות: יכול להיות שהנזק לכלכלת ארה"ב הרבה יותר חמור מההערכות, מה שאומר שהסיוע דווקא לא גדול מדי; סביר שחלק ניכר מהסיוע למשקי הבית יילך לחיסכון; וגם אם לא, הזינוק בביקוש באמריקה יכול פשוט להתגלגל אל שאר העולם, במקום ליצור אינפלציה בארה"ב; השווקים לא נראים מודאגים במיוחד מאינפלציה, וגם אם יש סכנה לאינפלציה, האם זה דבר רע? הרי כלכלני־מקרו ואפילו בנקאים מרכזיים מדברים כבר שנים על הצורך באינפלציה גבוהה יותר; והשאלה הנצחית: האם יש בכלל הבנה טובה של המנגנון שמוביל לאינפלציה?
לא צריך להסתכל על הכול במשקפיים כלכליות. אבל אולי כל הדיון הזה, שמתחיל מהניסיון לחשב כמה נזק נגרם לכלכלה ומכאן מה גודל הסיוע הנדרש - הוא פשוט שגוי ביסודו. זה למשל מה שהסביר פרופ ג'יי שאמבו, מיוצאי ממשל אובמה: במקום לחשב מלמעלה למטה, ולשאול כמה תמריצים המשק צריך, צריך להתקדם מלמטה למעלה, ולשאול לכמה סיוע אנשים זקוקים. בטור נוסף שפרסם ביום ראשון, סמארס עונה גם לביקורת הזאת, וקובע שלא כל משקי הבית באמריקה (בוודאי לא משקי בית כמו שלו) זקוקים לכל כך הרבה סיוע.
מי שעוד הגיב לסמארס, בטור שפורסם בראשון, הוא הכלכלן פול קרוגמן, שהדגיש (כפי שהוא עושה מזה זמן), שכל המסגור של 'תוכנית להמרצת הכלכלה' הוא שגוי. מדובר בתוכנית שהמטרה שלה להילחם במגפה, לפתוח בתי ספר ולסייע למשקי הבית - ואלה המדדים שלפיהם צריך לשפוט אותה. אינפלציה, אם תהיה, היא תופעת לוואי שצריך להתמודד איתה.
הפוליטיקה חשובה לא פחות מהכלכלה. לסמארס, שהתעקש בטור נוסף בראשון שזו לא אשמתו שתוכנית הסיוע של אובמה היתה קטנה מדי, יש גם טיעון פוליטי. אם ביידן ילך בכל הכוח על תוכנית הסיוע הנוכחית, ייתכן שלא יישאר לו הון פוליטי כדי להעביר תוכניות להשקעה בתשתיות, חינוך ואנרגיה מתחדשת. יש מי שחושב, למשל הפרשן מאט איגלסיאס, שכאן לב הוויכוח: האם הדבר הנכון פוליטית הוא ללכת על חבילת סיוע גדולה שתיתן תנופה לעוד צעדים, או שצריך לשמור מרחב תמרון להמשך? אבל ביידן, איגלסיאס מזכיר, יודע דבר אחד או שניים על פוליטיקה. יש בזה משהו: הוא אפילו נבחר לנשיא.
לארי סאמרס. תוכנית ביידן - גדולה מדי / צילום: Associated Press, J. Scott Applewhite
נכון לעכשיו, לא נראה שלביידן עצמו יש כוונה להסתפק בתוכנית סיוע מצומצמת או לוותר על הבטחות כמו צ'קים לכל משק בית. ביום שישי, בצל דו"ח תעסוקה מאכזב למדי, הנשיא הבהיר היטב מה עמדתו בוויכוח. "אנחנו לא יכולים לעשות יותר מדי. אנחנו יכולים לעשות מעט מדי. אנחנו יכולים לעשות מעט מדי ולקרטע".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
