הגעתם לראיון עבודה? דברו מגבוה, לא מגובה העיניים

חלק לא מבוטל מהמנהלים, ובכללם מנהלים בכירים, נוהגים להתראיין מגובה העיניים. הם מתארים את הקריירה שלהם ואת התפקידים שמילאו, משל הם מסתובבים במשרד ובידם מצלמת וידאו המתעדת את עבודתם היומיומית, לא ערים לעובדה שמנהלים צריכים להתראיין מגבוה.

עליהם להציג את הקריירה שלהם מנקודת מבט ניהולית השמה דגש על תפוקות ולא על תשומות, כי המגייס מעוניין לדעת מה יצא למעסיקים קודמים מהעבודה היומיומית של המנהל, ולא מה הוא עושה כשהוא בא בבוקר לעבודה.

דוגמה קטנה מהשבוע - מנהל תפעול בפרויקטים של עשרות מיליוני דולרים המתראיין כאחרון הפועלים בפרויקט. הוא מספק תיאור ג'נרי שיכול להתאים לכל מנהל בכל מקצוע/תחום עיסוק בשוק העבודה ("הגדרתי לוחות זמנים, גייסתי עובדים, פיתחתי כלים, הטעמתי נהלים"), מבלי למתייחס כלל לתפוקות או למדדי ביצוע.

רק אחרי חפירת עומק וסדרת שאלות מנחות הצלחתי להבין שהוא עומד בלוחות הזמנים ובמגבלות התקציב. למרות תשע שנות ניהול תפעול, בלתי אפשרי לחלץ ממנו ולו מסר אחד הנוגע לתכנים אסטרטגיים בעבודתו. רק טקטיקה, וברמה הכי בסיסית.

לצלם מלמעלה

יתרה מכך, מנהל התפעול לא מספר מיוזמתו שום דבר, רק עונה לשאלות, וגם זאת בתשובות קצרות, ג'נריות, מנותקות מהפרויקטים עצמם. הוא לא מספר מיוזמתו על מורכבות הפרויקטים, על החדשנות שבהם, על עלותם, מסתפק בציון שם הפרויקט שממילא כתוב בקורות החיים - כאילו המראיין הוא קולגה שעובד חדר על ידו ומכיר את הפרויקט לפרטי פרטים.

למעשה הוא מפקיר בידיו של המראיין את האחריות למסרים שיועברו בראיון (ישאלו אותו - הוא יענה, לא ישאלו - הוא לא יספר), וגם כשהוא כבר עונה, הוא מעביר את המסרים הלא נכונים. התוצאה היא כישלון סדרתי בראיונות עבודה, אף שמדובר במנהל טוב שמביא ערך למעסיקיו, ולראייה הבוסית שלו "סחבה" אותו אחריה מפרויקט לפרויקט, עד שעברה לעבוד לחו"ל.

אז מה עושים? לומדים להתראיין כמו מנהל

הטכניקה הראשונה היא לצלם את התפקיד מלמעלה, מנקודת המבט של הממונה עליכם, ולשאול את עצמכם "מה המנהל שלי היה אומר לו היה צריך להציג את התפקיד שלי?".

במקרב זה, קרוב לוודאי שהבוסית של מנהל התפעול הייתה מתמקדת במסרים ניהוליים בלבד (נתונים כמותיים על החברה, על התפקיד שלו, על הפרויקטים, האתגרים/ההישגים שלו וכו') ולא בעבודתו היומיומית - כלומר מצלמת את תפקידו מלמעלה, מהגובה שלה, ולא מגובה עיניו.

כמובן שאת הנ"ל הוא צריך לדעת לגבות בשורה של דוגמאות ספציפיות להתמודדויות מקצועיות/ניהוליות רלוונטיות לכל משרה עליה הוא מתמודד, באופן שישקף את הכישורים העיקריים הנדרשים לתפקיד, ולהציג אותן בצורה נכונה (מה הייתה הבעיה, מה עשיתי, מה יצא).

לצלם לפני ואחרי

הטקטיקה הנוספת שעשויה לסייע למנהלים להתראיין היא באמצעות שני צילומים. הראשון - צילום המצב כשנכנסתם לתפקיד, השני - צילום המצב כעת/כשסיימתם את התפקיד.

הפער בין שני הצילומים הללו זו בעצם התמונה הטובה ביותר להמחשת ההישגים שלכם בתפקיד, או כפי שאמר לי פעם בכיר בחברה תעשייתית "כשהגעתי קבלתי מסגרייה, כשעזבתי השארתי מאחורי את המפעל הכי גדול במזרח התיכון".

בנוסף יש לפרק את התקופה למרכיבים/הפרויקטים המרכזיים שלה, לצלם כל אחד מהם לפני ואחרי, תוך בניית סט דוגמאות ממוקדות שתמחשנה יכולות רלוונטיות (אסטרטגיות/ ניהוליות/ מקצועיות/ בינאישיות, עמידה ביעדים/ בלוחות-זמנים, התמודדות עם קונפליקטים, עם ממונים / קולגות/ כפיפים וכו').

שתי טכניקות הצילום הללו עשויות לסייע למנהל התפעול שלנו, כמו להרבה מנהלים אחרים, למצוא עבודה איכותית מהר יותר, כי פרט לתקלה בראיונות עבודה הוא לא סובל משום חסם מהותי.

יש לו רשת קשרים סבירה פלוס, הוא מגיע למספיק ראיונות לתפקידים טובים בארגונים איכותיים (בזכות ניסיון בפרויקטים גדולים בהובלת חברות גלובליות, ולמרות מסמך קורות חיים בסיסי-מינוס), והכי חשוב- הוא מנהל טוב.

כולם יכולים לצלם

האמת היא שגם עובדים בתפקידים לא ניהוליים יכולים להניב תועלת רבה מהטכניקות הללו, שבאמצעותן הם יתמצבו כעובדים מכווני תוצאות ויבדלו עצמם ממועמדים מתחרים, מה שעתיד לסייע להם ולמצוא תפקידים איכותיים יותר. בהצלחה, ואל תשכחו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה