לא רוצות ולא ממש יכולות: התפקוד של הרשתות החברתיות במשבר מקבל ציון נכשל

באחד מפסקי הדין המשמעותיים שניתנו בישראל בשנות ה-90, נקבע שלמרות שקניון הוא רכוש פרטי יש לו גם מאפיינים של שטח ציבורי. לכן, ישנן גם חובות שמוטלות עליו, ולצידן זכויות שמהן הוא לא יכול ליהנות, שמבדילות אותו מסתם עסק פרטי. כמו היכולת למנוע מאנשים מסוימים, מלהיכנס לקניון, למשל.

בשוק הדעות, פייסבוק, התחילה את דרכה כמכולת שכונתית, אבל עד מהרה הפכה להיות קניון הדעות של העולם. המערבי לפחות. לכאורה, פייסבוק היא עסק פרטי. בפועל, וגם היא מבינה זאת היטב, לצד הכוח הרב, יכולת ההשפעה, וההכנסות העצומות מפרסום, חלות עליה גם חובות. מהבחינה המוסרית לפחות. כרגע לפחות נראה כי היא עוד לא הפנימה שעם הכוח והכסף באה אחריות. אמיתית, לא בכאילו. בזמן אמת.

בעוד שהאיזון בין החובות והזכויות של ארגונים פרטיים אחרים התעצב במשך שנים ארוכות - ההתפתחות הטכנולוגית המהירה, אליה הצטרפה כזרז מגפת הקורונה - מעמידים את פייסבוק במקום מסובך. האיזון בין הצורך לשמור על חופש הביטוי בפלטפורמה, לבין ההכרח לגלות אחריות ולאפשר למדינות ולרשויות הבריאות לקדם מדיניות בריאות ציבורית אפקטיבית וארוכת טווח - מעמידים אותה שוב ושוב בעין הסערה.

אז מתברר בדרך הקשה שיש מחיר לעובדה שהשקר, הפייק ניוז, מתפשט במהירות רבה פי כמה מהאמת.

פייסבוק לא מפסיקה לספר שהיא עושה הכול כדי להתמודד עם האתגר. היא מקדמת פרסום מידע רשמי של רשויות הבריאות בעולם במקומות בולטים בפיד, ולצידם פוסטים שנויים במחלוקת בנושא. אך זה לא מספיק.

במקום לנצל את המשאבים הכמעט אינסופיים שלרשותה, כדי לווסת את זרימת המידע, או באמצעים טכנולוגיים או באמצעות הוספת תקנים של בודקי ועורכי תוכן, היא החליטה לסגת ולנקוט אמצעים דרקוניים - צנזורה מוחלטת של חופש הביטוי על רשימה של דעות אסורות בהשמעה. כל משתמש עמוד או קבוצה שיבטאו דעה אסורה - יוסרו מהפלטפורמה. מי שיטען למשל שהקורונה הונדסה בידי אדם, ייאלץ להסתפק בינתיים ברדיט או בטוויטר. הצרה היא שהצעדים הללו מגיעים מעט מדי ומאוחר מדי. ובעיקר יוצרים תחושה שפייסבוק עובדת על כולנו ומורחת את הציבור עם יחסי ציבור מתוחכמים.

התנהגות זו של פייסבוק מתאפשרת רק לנוכח אוזלת יד של רשויות המדינות בעולם מולה. על פייסבוק אמורות לחול הרבה יותר חובות, מאשר אלה שיש לה כלפי בעלי המניות והלקוחות שלה (המפרסמים. לא אנחנו המשתמשים).

ההקפדה על איזון בין חופש הביטוי לאינטרס הציבורי היא משימה מורכבת שאסור שתישאר בידי פייסבוק ומנהליה באופן בלבדי. חופש ביטוי מוחלט שמסית אוכלוסיות שלא להתחסן כנגד עצת הרופאים והמומחים הוא סכנה ממשית. כך גם סתימת פיות לאזרחים מפוחדים בעלי ספקנות בריאה. אותה ספקנות שהביאה את העולם המערבי למקום שבו הוא נמצא, נמצאת עתה גם היא בסכנה.

אם פייסבוק לא מסוגלת לעשות זאת בעצמה, הגיע הזמן שהנבחרים במדינות יראו לה את הדרך.