סנגורי טראמפ על ההאשמות נגדו: "שקר מפלצתי ואבסורדי"

משפטו של דונלד טראמפ מתקרב אל קיצו. סנגוריו ויתרו אתמול על 13 מ-16 השעות שהוקצבו להצגת טענותיהם - שלוש השעות הספיקו להם. "הם ריסקו לרסיסים את טענות התביעה" (בתרגום חופשי), אמר אחד הסנאטורים הרפובליקאים הבכירים, רון ג'ונסון.

הדובר העיקרי מטעם הסנגוריה כינה את ההאשמות נגד הנשיא לשעבר "שקר מפלצתי ואבסורדי", והאשים את הדמוקרטים עצמם בליבוי חוזר של אלימות ברחובות אמריקה. לטענה הזו לא היה כל קשר לתוכן המשפט, מפני שגם אם היה בה ממש אשמתו של הנאשם במשפט אינה עניין יחסי.

טראמפ מואשם ב"הסתה למרד", על יסוד הנאום שנשא ב-6 בינואר, שעה קלה לפני שאלפים מתומכיו צעדו לקפיטול, ותקפו את משכן הקונגרס של ארה"ב.

מהלך היום הרביעי במשפט טראמפ, המחיש את חולשותיו של התהליך. אף כי הוא מכונה "משפט", ויש בו תובעים ונתבעים, קטגורים וסנגורים; ואף כי הסנאט מתפקד כחבר מושבעים, בדומה למשפט רגיל, המעמד כולו הוא פוליטי למהדרין.

למען האמת, משפט הסנאט הוא התחליף החוקתי בארה"ב לדיון בהצעת אי אמון בממשלה. כמובן, הפעם כבר אין "ממשלה", מפני שהנאשם הוא נשיא לשעבר; אבל הוא עדיין היה הנשיא כאשר בית הנבחרים הצביע לטובת העמדתו לדין הסנאט (זה האקט הנקרא באנגלית "אימפ'צמנט"; אימפיצ'מנט אינה הדחה, אלא היא המקבילה של הגשת כתב אישום). בדמוקרטיה פרלמנטרית לא היו מגישים כתב אישום, אלא מציעים אי אמון.

מה זה בעצם "פשעים חמורים"?

מנסחי החוקה בת 232 השנה אומנם כתבו, שהנשיא יכול לעמוד לדין על "פשעים חמורים", אבל זו מלכתחילה הייתה הגדרה סתומה. ה"פשעים" לא היו גזורים משום דין פלילי. הם היו טבועים בחותם של הערכה פוליטית, והם נוצלו אחר כך לצרכים פוליטיים.

אחד מסנגורי הנשיא תהה ביום הראשון של המשפט מדוע הדמוקרטים פשוט אינם מורים למשרד המשפטים של ממשלם לעצור את טראמפ. כמובן, נפסד מעיקרו הוא הרעיון שפוליטיקאים יגידו לעורכי דין מקצועיים לעצור מישהו.

אבל הסנגור בהחלט העלה נקודה לגיטימית: אם טראמפ עבר על החוק, מדוע אתם מעמידים אותו למשפט הסנאט? האם לא מוטב להעמיד אותו למשפט פלילי?

התשובה היא פוליטית. האקט הוא פוליטי. הצורך המכתיב אותו הוא פוליטי. "פוליטי" אינו בא בהכרח בהוראת "מפלגתי". אין שום דבר פסול בשיקול דעת פוליטי, חוץ מזה שצל של פוליטיקה לא ימוש מן המשפט הזה עד הרגע האחרון.

הדמוקרטים העמידו את טראמפ לדין מפני שיכלו, מכוח רוב קטנטן שיש להם בבית הנבחרים; והרפובליקאים יזכו אותו, מפני שהן יכולים, על יסוד מספר מושביהם בסנאט (הרשעה מצריכה 67 קולות מתוך 100, והסנאט חצוי שווה בשווה בין שתי המפלגות).

"שמועות ושמועות על שמועות"

חולשותיו של התהליך התבטאו אתמול במרוצת חמש דקות, שהיו יכולות להכריע את הכף במשפט פלילי.

שני סנאטורים רפובליקאים, אנשי המיעוט הקטן של מבקרי טראמפ בתוך המפלגה, ביקשו מן הסנגורים לתאר את מעשי הנשיא בלשכתו בבית הלבן לאחר שנודע כי מתחם הביטחון בקפיטול נפרץ, ותומכי הנשיא חדרו אל הבניין עגול הכיפה.

לסנגור לא היה מושג, והוא הפנה אצבע מאשימה לעומת הקטגורים. הוא האשים את הדמוקרטים בבית הנבחרים, שהגישו כתב אישום "ללא הליכים נאותים", רק על יסוד "שמועות ושמועות על שמועות".

ואומנם, בניגוד להליכי אימפיצ'מנט קודמים, בית הנבחרים נחפז להגיש את כתב האישום בלי עדים, בלי שימועים, בלי חקירות. הסיבה הייתה פוליטית: הדמוקרטים קיוו שיהיה אפשר לשפוט את טראמפ עוד לפני סיום נשיאותו, ואולי להרשיעו. שימועים היו מאריכים את התהליך.

התוצאה היא שהתביעה במשפט טראמפ לא יכלה להציג ראיות מחוץ למה שכבר התפרסם ודווח בתקשורת ובמדיה החברתית בחמשת השבועות הקודמים. אומנם היה אפקט דרמטי מזעזע לסרטי הווידאו שהתביעה הקרינה, אבל הם הוסיפו אוירה, לא עובדות. התביעה לא יכלה אפוא להציג לוח זמנים של מעשי טראמפ בבית הלבן במהלך השעות הקריטיות של פריצת ההמון המוסת אל הקפיטול, השתוללותו ונסיגתו.

פוטנציאלית, שיחזור לוח הזמנים היה יכול לבסס את הטענה, ש"המרד" (כפי שמכנים בארה"ב את מאורעות 6 בינואר) התרחש בברכתו המלאה של הנשיא.

הוא אינו מן המתנצלים

וכך, משפט הנשיא לשעבר הפך לדרמה כפולה של רגשנות ושל תוקפנות. הרגשנים היו הדמוקרטים, כולל דמעות בעיניים וקול חנוק (אין עוררים על עצם כנותם. הם דיברו שם על חיים ומוות, והתובעים תיארו לא פעם את ניסיונם שלהם, כאשר הסתתרו מפני התוקפים מתחת לספסלים ולשולחנות). התוקפנים היו סנגורי הנשיא, שעשו מה שטראמפ תמיד עשה, ותמיד האמין שיש לעשות: לצאת להתקפה חזיתית כל אימת שהוא מותקף.

במשפט פלילי רגיל, הסנגורים היו אולי מנסים לדבר אל לבם של המושבעים באמצעים אחרים. הם היו מנסים לשכנע את המושבעים, שהנאשם מתחרט, או מבין ללבם של הנפגעים, או מזועזע מן התוצאות הבלתי מכוונות של דיבוריו. אבל טראמפ היה דוחה מגמה כזאת בשתי ידיו. הוא אינו מן המתנצלים.

תחת זאת, הסנגורים תקפו את מניעי הקטגורים ואת יושרתם. הם גם לעגו לטענת התביעה, ששימוש הלשון "להילחם", שהיה שזור לאורכו של נאום טראמפ ב-6 בינואר, היה שקול כנגד קריאה לאלימות. הם הציגו וידאו, שבו נשמעו שורה של דמוקרטים, כולל חברי סנאט, הקוראים "להילחם" נגד ממשל טראמפ.

צריך להגיד שזו הייתה נקודת תורפה של נימוקי התביעה. היה ברור בהחלט שטענת נגד אלמנטרית של הסנגורים תנסה לתאר את דברי טראמפ בזכות "מאבק" כמטאפורה ציורית.

הסנאט יחזור ויתכנס היום אחר הצהריים (שבת, שעון ישראל) כדי להאזין לנימוקים אחרונים. לא ברור אם הוא יתבקש להצביע על בקשה להזמין עדים. במשפט טראמפ לפני שנה לא היו עדים, מפני שהרפובליקאים אסרו את הופעתם. הפעם יש לדמוקרטים רוב זעיר, והם יכולים להביא עדים, אם ירצו. בזמן כתיבת הדברים האלה, 6 לפנות בוקר בישראל, לא ידענו את כוונות התביעה.

אם הדיון בסנאט יושלם היום, הסנאט ישבות ביום א', ויחזור ויתכנס להכריע את המשפט ביום ב'.

_________________

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny