האלימות בחברה: זכותנו להגיע הביתה בשלום

הגיע הזמן להגיד את האמת הפשוטה - מדינת ישראל, זו שמתפארת תחת כל עץ רענן ביכולות של גופי הביטחון שלה, נכשלה בטיפול בפשיעה והאלימות בחברה הערבית וביכולת שלה להעניק חיים ללא פחד לאזרחיה הערבים. ערביי ישראל מופקרים לגורלם, וחפים מפשע נאלצים להסתכל בכל עת מבעד לכתף. בחירת הכתבים הערבים לצאת מקבוצות הוואטסאפ של המשטרה לעדכונים בשפה הערבית רק ממחישה את תחושת הניתוק שלהם ושל כלל החברה הערבית ממנגנוני האכיפה, אלו האמורים לשמור על חייהם.

בשנת 2020 נרשמו 111 קורבנות לאלימות ולפשיעה החברה הערבית. רק חודשיים עברו מאז התחילה 2021 וכבר נרצחו 16 אזרחים ערבים במדינת ישראל, ולצערנו, נראה כי היד עוד נטויה. השנה הזו צפויה להיות מדממת אף יותר אם לא תשכיל הממשלה לבנות תוכנית מיגור משמעותית ומתוקצבת ולפעול לאורה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע בתחילת החודש כי הוא יוזם תוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית, אשר תקציבה יעמוד על 100 מיליון שקל ובין השאר יוקמו תחנות משטרה נוספות, תחנות כיבוי אש וייערכו מבצעים לאיסוף נשק בלתי חוקי. לדבריהם של אישי ציבור ערבים וביניהם ח"כ אחמד טיבי, התוכנית מנותקת והיא לא תעזור בעקירת הרעה החולה שהיא האלימות ההולכת וגוברת.

כדי להמחיש את הכישלון של גורמי האכיפה בטיפול באירועי אלימות, ניתן לעשות הקבלה שאמנם אינה דומה במספרי הקורבנות שלה אך בבסיסה מציגה את אותה: הטיפול באלימות כלפי נהגים ונוסעים בתחבורה הציבורית. אנו עדים בזמן האחרון למקרי אלימות הולכים וגוברים כנגד נהגי אוטובוס המבקשים לבצע את עבודתם ונאלצים להפוך לפקחי תקנות הקורונה ובשל כך סופגים אלימות קשה. רק לאחרונה, בעת הפגנות של גורמים חרדים קיצוניים בירושלים, חבורת פורעים הכו נהג אוטובוס וזרקו אותו ממנו ולאחר מכן שרפו את האוטובוס כליל תוך סיכון חייהם של הנוסעים החפים מפשע. בנוסף, אנו עדים לשרשרת של אירועי אלימות בבית שמש, מודיעין עילית ובעוד מקומות בארץ, כך שהאלימות כלפי הנהגים נמצאת בכל מקום.

לאחרונה הכריז משרד התחבורה כי הוא מקדם הכרה בנהגי האוטובוס כעובדי ציבור ויוזם החמרה של אלו התוקפים אותם. בנוסף, ברשות הארצית לתחבורה ציבורית מונתה לאחרונה ממונה למיגור התופעה של האלימות כלפי הנהגים, שתעבוד בשיתוף פעולה מול המשטרה ומפעילי התחבורה הציבורית.

נותר רק לקוות שהתוכנית למיגור אלימות פשיעה בחברה הערבית בראש ובראשונה תקבל את התקציב שמיועד לה. ניסיון העבר מלמד שכמו שהתוכנית למיגור אלימות כלפי נשים נותרה כערמת ניירות במגירה משנת 2017, עלולה גם התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית להצטרף אליה למגירה. לאזרחי ישראל באשר הם מגיע לחיות את חייהם בביטחון וללא תחושת פחד שאדם אחר יפגע בהם. תפקידה של המדינה הוא לעמוד על המשמר ולהגן על הזכות הבסיסית הזאת, שהרי המדינה לא מעניקה אותה אלא זו מגיעה לכל אזרח ואזרחית באופן טבעי, כבני אדם במדינה דמוקרטית.

אותה התקווה מופנית כלפי הצהרותיה של שרת התחבורה, בתקווה שתעמוד מאחורי מילותיה ותפעל עוד בטרם ניאלץ לראות עוד אירועי אלימות שעלולים לבסוף לגבות חיי אדם חלילה, הן של נהגי התחבורה הציבורית והן חלילה מצד הנוסעים, כאשר שניהם מבקשים בסך הכל להגיע לתחנה הסופית בבטחה.

ובאשר אלינו, אל לנו לתלות יהבנו רק במדינה אלא לקחת אחריות אישית ולדבוק בערבות הדדית. כאשר אנו עדים לאלימות כלפי נהג רכב ציבורי, לא נשכח להזעיק את כוחות המשטרה בזמן שאנו מחפשים את זווית הצילום הטובה ביותר לתיעוד האירוע. נהגי התחבורה הציבורית צריכים לדרוש ממשרד התחבורה לפעול למען רווחתם ולידי כך שעיסוקם יהיה להביא את הנוסעים בבטחה מבלי לחשוש לפגיעה בחייהם וזאת על ידי הצבת פקח באזורים בהם נרשמים מקרי אלימות בתחבורה הציבורית. גם בחברה הערבית נדרשת לקיחת אחריות בקרב מנהיגים ומובילי דעת קהל אשר צריכים לתרום לשינוי ההכרחי שיגיע מלמטה, בד בבד עם התערבות המדינה.

הכותבת היא פעילה חברתית ומורה לאזרחות בתיכון בצפון הארץ