מס על כל טעינה? מה יעשו באוצר כששוק הרכב החשמלי בישראל יתפוס נתח משמעותי

שוק הרכב האירופי הוא אחד השמרנים והיציבים ביותר בעולם. שינויים משמעותיים מתרחשים בו על פני זמן ממושך, לעיתים עשורים שלמים. אבל ב-2020 עבר השוק הזה ניעור מהיר מהמסד עד לטפחות. לא רק שהוא איבד כמעט רבע מהמכירות שלו אלא שתמהיל המכירות המסורתי שלו השתנה בצורה קיצונית.

הדיזלים ירדו בחדות ואילו הנתח של כלי הרכב החשמליים נטו, לא כולל רכבי פלאג־אין, זינק מ-2% ב-2019 ל-6%. במדינות מובילות כמו גרמניה, בריטניה וצרפת אף הגיע לכ-9% מכלל המכירות.

השינוי נובע משני תהליכים. הראשון הוא הצבת תקרה נמוכה לממוצע פליטת הפחמן הדו חמצני של מותגי הרכב שמשווקים באירופה. בגללה נדרשים בימים אלה לא מעט יצרנים לשלם קנסות של עשרות עד מאות מיליוני אירו על חריגות. הדרך המהירה ביותר שעומדת לרשות כל היצרנים כדי להוריד את ממוצע הפליטה שלהם, היא "לחשמל" את צי הדגמים.

  

התהליך השני הוא משבר הקורונה, שאילץ את רוב המדינות הגדולות באיחוד לאמץ "תוכניות המרצה לתעשיית הרכב" ובראשן הגדלה משמעותית של הסובסידיות לכלי רכב חשמליים. התוצאה היא מבול של דגמים חשמליים חדשים, שכבר זורם לשוק ויגיעו גם אלינו. ב-12 עד 16 החודשים הקרובים צפוי היצע הדגמים החשמליים בשוק הרכב הישראלי לחצות את רף ה-20 דגמים - לעומת כשלושה לפני שנתיים - שיתחרו על פלחי שוק שונים.

למגמת "החשמול" של השוק המקומי תורם כמובן גם "אפקט טסלה". משלוח ראשון של מאות מכוניות מדגם טסלה 3 עושה בימים אלה את דרכו מארצות הברית לנמל אנטוורפן משם ישולחו לישראל. כמעט כולן כבר נמכרו מראש ללקוחות פרטיים, שרובם כלל עוד לא ראו טסלה 3 בעיניהם.

צבר ההזמנות של טסלה נמשך עד לרבעון השלישי ומעבר לו וזה עוד לפני תחילת השיווק לציי רכב, שמזרימים כיום מאסה של הזמנות. עיקר הביקוש מגיע ממגזר הייטק, אבל אפילו המגזר הממשלתי מגלה עניין.

השאלה הגדולה היא האם פלח הרכב החשמלי, שבשנה החולפת תפס סביב 0.8% משוק הרכב בישראל, עתיד ליישר קו עם המגמה האירופית ולהפוך לחלק משמעותי כולל שוק המיינסטרים. התשובה תלויה במידה רבה בהתפתחות של שני כוחות מנוגדים בחודשים הבאים - מחירי הדלק בעולם ותגובת המיסוי של משרד האוצר.

מחירי הנפט: רוח גבית לחשמול

הציבור הישראלי התרגל בשנה החולפת למחירי דלק אטרקטיביים בחסות משבר הקורונה, אבל נראה שהתקופה הזו היא כבר היסטוריה. בין נובמבר 2020 לפברואר 2021 עלו מחירי הנפט בקצב מואץ והתייצבו סביב 61 דולר לחבית נפט מסוג ברנט. בשבועיים האחרונים בלבד טיפס המחיר בכ-10% למרות הסגרים המתמשכים באירופה, הסגרים החוזרים בסין והמשך הקיפאון בתעופה הבינלאומית.

התחזיות הגלובליות העדכניות (ינואר 2021) ביחס למגמת מחירי הנפט בשנה הקרובה מצביעות על סבירות גבוהה להמשך העלייה במחירי הנפט הגולמי ותזקיקיו (בנזין בעיקר) ונעות סביב שלושה תרחישים:

בתרחיש האופטימי, שצופה התגברות מהירה על משבר הקורונה (חיסונים) וחזרה של הכלכלה הגלובלית לרמות קרובות לאלה של 2019, צפוי המחיר של חבית נפט מסוג "ברנט" להגיע לכ-70 דולר לקראת סוף השנה. רמה שבה מחיר ליטר בנזין בישראל ינוע סביב 6.2-6.5 שקלים לליטר.

בתרחיש הפסימי, שצופה התעצמות של הקורונה, צפוי מחיר חבית נפט להתייצב סביב 40 דולר, ולשקף מחירי דלק קרובים לאלה שהיו כאן בשיא המשבר, בסביבות 5 שקלים לליטר. התרחיש "האמצעי" צופה התייצבות סביב 60 דולר לחבית בסוף 2021.

בישראל אמנם מוטל על הבנזין והדיזל בלו גבוה וקבוע, שמתפקד בתור "בלם זעזועים פסיכולוגי" ומשכך חלק מהתנודות החדות במחירים העולמיים. אבל עדיין קיים קשר בין מחירי הבנזין לבין הביקוש לרכב חשמלי. דלק יקר שולח את הלקוחות לחפש תחבורה אישית חסכונית יותר או תחליפית לבנזין. לפיכך, הזינוק במחירי הנפט, אם אכן יימשך או יתייצב בחודשים הבאים על הרמה הנוכחית של 60-70 דולר לחבית ויותר, עשוי לספק "רוח גבית" עזה לקצב האימוץ של רכב חשמלי בישראל ב-16 החודשים הבאים.

הדחיפה תורגש במיוחד במגזר ציי הרכב, שאחראי לכ-40% מרכישות הרכב השנתיות בישראל. שם מגלים רגישות רבה להוצאות הדלק, בשל היקף הנסועה הגדול יותר משמעותית של רכבי הציים וכן בשל מספרם.

בהקשר זה צריך להוסיף שהמכוניות ההיברידיות, שהן כיום הפתרון הנפוץ של ציי הרכב בישראל להפחתת עלויות הדלק, עתידות לאבד במהירות את האפקטיביות שלהן. החל מינואר 2021 הן כבר נושאות מס קניה בשיעור של 50%, עלייה שכרגע עוד לא מורגשת בשל שער השקל הנמוך והמלאים הגדולים שנרכשו לפני עליית המס. אך היא תורגש בהמשך ותורגש שבעתיים ב-2022 כאשר מס הקנייה על רכב היברידי יהיה זהה לחלוטין לזה של רכבי בנזין. בקיצור, עוד דחיפה לכיוון רכב חשמלי.

האצבע של האוצר על מתג הכיבוי

מול הדחיפה העזה לעבר "חשמול" מצד הנפט, ניצב משרד האוצר. ההכנסה השנתית ממיסוי רכב עומדת על כ־40 מיליארד שקל, והאוצר מעריך שאובדן המיסים כתוצאה ממעבר לרכב חשמלי יעמוד על כ־1.3 מיליארד שקל בשנה בממוצע עד 2025.

מנקודת המבט של האוצר רכב חשמלי הוא "משמיד ערך פיסקאלי" מסוכן. הוא מגלם בתוכו הטבה של עשרות אחוזים במס הקנייה ביחס לרכב בנזין ומקטין את ההכנסות משווי השימוש החודשי (הנחה של אלף שקל).

בנוסף הוא מקטין דרמטית את ההכנסות מהאגרה השנתית, שכיום עומדת ברכב חשמלי על כ-540 שקל בלבד - אלפי שקלים פחות מרכבי בנזין/דיזל מקבילים. וכמובן, כלי רכב חשמליים גם מחסלים ביעילות את הכנסות המדינה מבלו על בנזין ודיזל, שנעו בשנים האחרונות סביב 18 מיליארד שקל לשנה בממוצע.

הנחת העבודה המקורית של האוצר, שגולמה במתווה המיסוי על רכב חשמלי עד 2025, שנכנס לתוקף בשלהי 2019, הייתה שמכירות החשמליות לא יצברו תאוצה משמעותית בישראל לפני 2023 - מועד שבו יעלה מס הקניה על רכב חשמלי מ-10% ל-20% (ושנה מאוחר יותר ל-30%).

אבל ספק אם המתווה הזה לקח בחשבון את האצת השוק הבלתי צפויה שהוזכרה לעיל. לפיכך אם נתח השוק של החשמליות בישראל יצמח כמו באירופה, כלומר ישלש את עצמו בתוך זמן קצר, ובהנחה שתושג יציבות פוליטית שבהיעדרה נבלמות כיום הרבה רפורמות מיסוי, אפשר להניח שהאוצר ישלוף "תוכניות מגירה" למיסוי רכב חשמלי.

אנחנו לא נוהגים לחטט במגירות של אחרים אבל קיומן של התוכניות הללו אינו סוד. הוא כבר נחשף לפני עשר שנים על רקע ההצהרות של בטר פלייס על כוונתה להפוך לגורם דומיננטי במכירות בשוק הרכב הישראלי.

וכך התבטאו אז (מרץ 2011) נציגי האוצר לנוכח "האיום" של התרחבות החדירה של הרכב החשמלי: "יש כוונות לחזור ולבחון בשיתוף עם משרדי התחבורה ואיכות הסביבה את היקפי השימוש ברכב חשמלי ותרומתם הסביבתית". ביחס לאובדן הכנסות מדלק אמר אז האוצר כי "נבחנת אפשרות להטיל מס על חשמל לטעינת רכב חשמלי אשר לא יעלה על סכום הבלו המשולם על סוגי דלק לתחבורה" או לחלופין "להטיל אגרת רישוי מוגדלת על כלי רכב חשמליים".

הנימוק העיקרי אז והיום להגבלת החדירה של הרכב החשמלי הוא תרומתם הפוטנציאלית של כלי הרכב החשמליים לגודש: "נסיעה ברכב יוצרת עלויות ציבוריות מלבדי הזיהום", אמרו אנשי האוצר ב-2011, "אי הטלת מס לכל קילומטר שולי עלול להוביל לנסועה עודפת". כלומר, נהגי רכב חשמלי יתרמו הרבה יותר לפקקים.

התוכניות הללו אמנם לא יצאו מהמגירה מזה עשר שנים, כי לא היה בהן צורך. אבל כיום הן עשויות להיות רלוונטיות לא פחות משהיו לפני עשור ואולי אפילו יותר, אם לוקחים בחשבון את הצורך הבוער של המדינה לכסות את הגירעון התקציבי התופח. אז אל תמהרו להיפרד לשלום מתחנת הדלק כל כך מהר.