מעסיקים, הבעיה שלכם היא שאינכם מלשנים

כידוע, על-פי החוק, אסור לאף אדם או גוף שאינו המדינה לדרוש מאדם אחר להמציא תדפיס של הרישום הפלילי בעניינו, לכל צורך שהוא. לאור העובדה שבישראל קיימים למעלה ממיליון איש בעלי רישום פלילי והרשעות, ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת מקדמת תוספת לחוק שמבקשת להקל על שילוב בשוק העבודה של בעלי רישום פלילי, ולמנוע ממעסיק פרטי את האפשרות לשאול בעל-פה את המועמד על עברו הפלילי.

במהלך הדיון שנערך לאחרונה בכנסת טענו איגודי המעסיקים שמתנגדים ליוזמה כי אחת הבעיות העיקריות היא סוגית המעילות. לטענתם, לא יעלה על הדעת שמועל בכספים יתקבל לעבודה בתפקיד עם נגישות לכספים, מבלי שתהיה למעסיק האפשרות לדעת מבעוד מועד האם הוא מכניס לעסק עובד שמועד לפורענות.

הדיון סביב החוק והתנגדותם הנחרצת של המעסיקים מפספסים את הנקודה הכואבת שהיא בליבה של הבעיה הקיימת בשוק העבודה בישראל - מיעוט הגשת תלונות במשטרה נגד עובדים שסרחו. גם אם תאושרר האפשרות לשאול את המועמד על עברו הפלילי בעל-פה ואף אם בכתב, כפי שמותר למדינה לדרוש בהליכי קבלה לעבודה במשרדי ממשלה, הסיכון לארגון לא יקטן. הסיבה לכך היא, כאמור, כי מרבית המעילות שמתגלות אינן מדווחות למשטרה אלא מטופלות ברמת הארגון בלבד.

אין זה נדיר לפגוש מועמד לעבודה שמציג גיליון פלילי נקי, בעוד שבפועל מדובר למשל על סמנכ"ל כספים שפוטר לאחר שגנב מאות אלפי שקלים. וכך, מדי שנה מתגלות מאות מעילות שבעקבותיהן העובד מפוטר, אך כעבור זמן מה הוא מוצא מקום עבודה חדש, מבלי שלמעסיקו הנוכחי יש מושג כי מדובר על עבריין.

במחקר שערכנו בו נותחו 300 מעילות שהתגלו בשנים האחרונות, עולה רק כ-20% מהן דווחו למשטרה. מדוע מרבית האירועים אינם מועברים לטיפול המשטרה?

ראשית, אין בחוק כל חובה להגיש תלונה במשטרה, ואף אם זו מוגשת, הניסיון מלמד כי עד להשלמת החקירה, הגשת כתב אישום ומיצוי הדין, עוברות שנים רבות. בנוסף, לעובד שמעל אין כל אינטרס להחזיר את הכספים למעביד, לאחר שהוגשו נגדו תביעות אזרחיות ותלונה במשטרה. לאור כל זאת, ארגונים מעדיפים לנהל משא-ומתן ישירות עם המועל, מתוך מחשבה שהחיסכון בזמן ובמשאבים וקבלת חלק מכספי המעילה באופן מיידי, שווה לעתים את השתיקה.

המוטיבציה הנמוכה לפנות למשטרה מוסברת גם על רקע החשש המוצדק לפגיעה במוניטין, היות שגילוי מעילה בארגון מהווה הודאה כי הבקרות הקיימות בחברה לא ביצעו את תפקידן כראוי.

היקפן העצום של המעילות בישראל, שגורם למשק נזק כבד המוערך בכ-6 מיליארד שקל בשנה, מצריך שינוי גישה מצד כל הנוגעים בדבר. סביר להניח כי לו המשטרה הייתה מטפלת ביעילות באותן תלונות, המוטיבציה מצד הארגונים לפנות אליה הייתה עולה משמעותית.

במקביל, בדומה למאגר השיתופי של חברות הביטוח בנוגע לעברו התחבורתי של המבוטח, ניתן לשקול הקמת מאגר שיתופי בו יחלקו הארגונים מידע בנוגע לעובדים שסרחו. הדרך לשם עוברת כמובן דרך תיקון חוק הגנת הפרטיות.

גם לארגונים עצמם יש מידה לא מבוטלת של רשלנות תורמת: רבים מהם מסתפקים בהתרשמות כללית מהמועמד לעבודה, ואינם טורחים להיעזר בכלים מקצועיים שמאפשרים לקבל אינדיקציה על אישיותו ועל מידת מהימנותו. גם חקירה בנוגע לעברו התעסוקתי, בעיות כלכליות המהוות גורם מרכזי לביצוע מעילות ושימוש באמצעים גרפולוגיים לאיפיון מידת המסוכנות, הוכחו פעם אחר פעם כיעילים.

לאור האמור, על הארגונים לקחת בחשבון את האפשרות הממשית כי הם קלטו לתוכם עובדים בעלי פוטנציאל גבוה לביצוע מעילות, ועליהם לפעול בהתאם. לצורך כך יש להקפיד על הטמעת כלים ממוחשבים לניטור דגלים אדומים, לחזק את הבקרות ולבצע באופן קבוע סקר שנועד לאתר פרצות בתהליכי העבודה ולסייע בסגירתן על-ידי שיפור הבקרות ותהליכי העבודה.

הכותב הוא בעל משרד ע. אלקלעי ושות' העוסק בביקורת חקירתית ומומחה באיתור ובמניעת מעילות