אין ספק כי המאבק בעישון ונזקיו הוא צו השעה, לא פחות מאשר המאבק במגפת הקורונה שאנו מתמודדים עימה כבר מעל שנה וככל הנראה נמשיך ונתמודד עימה גם בעתיד הנראה לעין.
בשנתיים האחרונות, במסגרת תיקוני חקיקה שונים, בוצעו תהליכים רבים מצד הממשלה וארגוני בריאות למאבק בעישון, בין השאר החמרת ההגבלות על עישון במקומות ציבוריים שונים, איסורים שונים הן לגבי הצגת הסיגריות והן לגבי הנראות שלהן והמיסוי שלהן, לצד הרחבת מגוון אמצעי הסיוע בגמילה מעישון בקופות-החולים ועוד.
כל זה מבורך, אבל ממש לא מספיק. בדוח העישון האחרון שפרסם משרד הבריאות הוצגו נתונים מדאיגים על שיעור המעשנים בישראל - 20% מכלל האוכלוסייה הבוגרת (גילאי 21 ומעלה) עדיין מעשנת, כמעט ללא שינוי משנים עברו. נראה כי חרף מאמצים רבים המושקעים במטרה להפחית את מספר המעשנים, הן על-ידי המדינה והן על-ידי גורמי בריאות ועמותות שונות, ההצלחה מצומצמת ביותר, ועולה השאלה האם לא הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש?
כרופא אני מסתכל על התוצאה, והתוצאה חד-משמעית: לא חלה ירידה באחוז המעשנים, ולכן יש לעשות התאמות בדרכים למיגור תופעת העישון. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ללמוד ממדינות שכן הצליחו להוריד את אחוז המעשנים, לאחר שאימצו מדיניות של "הפחתת סיכונים" - מתן פתרון לאותם אנשים שלא מפסיקים עשן.
בשנים האחרונות אנו רואים שינוי משמעותי בדמות התפתחויות בטכנולוגיות הפיתוח של מוצרים שיש בהם הפוטנציאל להיות פתרון זמין ויעיל לשבור את המעגל האינסופי של מעשנים רבים שלא מתכוונים או ניסו וכשלו פעם אחר פעם. חלקם מבוססים על טכנולוגיות כגון מנגנון המאייד נוזל המכיל ניקוטין או על-ידי מנגנון המחמם את טבק. לאחרונה אף ה-FDA, הגוף הרגולטורי החשוב בעולם, קבע לגבי מוצר המבוסס על חימום טבק, כי הוא מפחית משמעותית את החשיפה לכימיקלים מזיקים בהשוואה לעישון סיגריות, ושיווקו בציון העובדה האמורה נמצא ראוי לקידום בריאות הציבור.
אז למה לא לקדם אותם מבחינה רגולטורית? מדינות רבות בעולם דווקא החלו לפתור את הבעיה ואימצו את מודל הקטנת הסיכונים הבריאותיים על-ידי הנגשת מוצרים אלטרנטיביים לאוכלוסייה שאינה מפסיקה לעשן סיגריות. על-פי הערכות, למעלה מ-98 מיליון אנשים בעולם הפסיקו לעשן סיגריות בזכות אימוץ גישה זו על-ידי הרגולטורים. בין המדינות הבולטות שמקדמות גישה זו: בריטניה, ניו זילנד ויפן, שם צנחו מכירות הסיגריות במעל 30% מאז הושקו במדינה מוצרי טבק לחימום.
בשונה ממדינות אלה, בישראל נהוגה מדיניות של "הכול או לא כלום". כל המאמצים מופנים לגמילה מעישון, דבר שלכשעצמו אני תומך בו בכל ליבי, אולם הנתונים מראים בבירור כי שיעור ניכר מתוך אוכלוסיית המעשנים לא ייגמל לעולם.
כיום, כשנתיים מאז הוחל החוק החדש על הסיגריות ומוצרי העישון האחרים, צריך להגיד - גישה זו אינה יעילה. אולי הגיע הזמן שגם הרגולטור הישראלי ישקול לאמץ גישה זו של הפחתת סיכון למעשנים וסביבתם, ובכך יביא להפחתת כמות המעשנים בישראל והנזקים הנלווים.
ההכרה הממסדית באלטרנטיבות צריכה להיעשות בצורה אחראית, ועל הרגולטור הישראלי לקיים דיון מעמיק ומבוסס מדע, לשקול לאמץ את המודלים הנהוגים במדינות מתקדמות אחרות לצמצום נזקי העישון והפחתת הסיכונים, תוך שמירה על זכות הציבור לדעת על עצם קיומם.
הכותב הוא מומחה לרפואת משפחה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.