מי אשם בטעות שעלתה כמיליארד שקל בדמי אבטלה מיותרים והאם בכלל אפשר היה להימנע מכך?

ב-15 במרץ המשק הישראלי נכנס להקפאה עמוקה ומאות אלפי עובדים הוצאו מיידית לחל"ת. הם נשלחו להירשם בשירות התעסוקה ובביטוח הלאומי, כנהוג, אולם חובת ההתייצבות שלהם בלשכות שירות התעסוקה, הופסקה.

מספרי הנרשמים בשני הגופים הלכו וגדלו והגיעו לממדים מבהילים. מאז, בשל מצב המשק, הוארכה הזכאות לדמי אבטלה מחודש לחודש ובאוגוסט הכריז שר האוצר על הארכת הזכאות לדמי אבטלה עד יוני 2021.

כמעט שנה אחרי, העלו נתוני הביטוח הלאומי כי מיליארד שקל (920 מיליון שקל) של דמי אבטלה שולמו ביתר, כלומר לאנשים שלא היו זכאים להם, כאלה שלא דיווחו על חזרה לעבודה או שלא נוצר עמם קשר. יצוין כי לפי נתוני ביטוח לאומי, עד כה בסך הכול שולמו מתחילת המשבר 28 מיליארד שקל למובטלים.

הביטוח הלאומי טוען שהאשמה היא בנתונים המעוותים והמנופחים שהגיעו אליהם משירות התעסוקה; שירות התעסוקה טוען שהאחריות על בדיקת הזכאות מוטלת על ביטוח לאומי. אז מי צודק? בדקנו את הטענות.

1. הנתונים

מתחילת המשבר פרסם שירות התעסוקה נתונים יומיים על דורשי העבודה החדשים ואלה שחזרו מהחל"ת. לצידם פרסם את שיעורי האבטלה שחצו בשיא את ה-25% ואת המיליון איש. גם הביטוח הלאומי פרסם נתונים אבל נמוכים בהרבה, וכך גם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמפרסמת את נתוני האבטלה באופן מסורתי, והתאימה מאוחר יותר את שיטת הדיווח לשיעורי אבטלה שכוללים גם את הנמצאים בחל"ת.

לפי דוח של מבקר המדינה מספטמבר, על פי המוסד לביטוח לאומי, ביוני 2020 היו בישראל 521 אלף מובטלים, מבקשי עבודה ועובדים בחל"ת, ועל פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) היו 401 אלף בלבד. אלא שבאותו חודש בדיוק, פרסם גם שירות התעסוקה נתונים על רמת האבטלה ומספר העובדים בחל"ת ועל פי הבדיקה שלו היו בישראל 862 אלף מובטלים באותה עת - כלומר יותר מפי שניים מנתוני הלמ"ס.

המקור לפער היה בשיטות דיווח שונות ובזמן אמת אמרו בשירות התעסוקה כי קשה לאמוד את המספרים הנכונים בגלל תופעת "הדלת המסתובבת", שבה אנשים שהוחזרו מחל"ת, יוצאים שוב לחל"ת, וחוזר חלילה. נטען כי בשירות התעסוקה "התאהבו בנתונים" והמספר של מיליון מובטלים התקבע וגרם בין היתר להחלטה של האוצר להאריך את הזכאות עד יוני 2021.

2. האחריות למעקב אחר המובטלים

אין מחלוקת שהביטוח הלאומי אחראי לשלם את הכסף. ומי אחראי על בירור מצבו של המובטל? שני הגופים מתקוטטים ומעבירים אחריות זה לזה. באופן מסורתי שירות התעסוקה אמון על מבחן התעסוקה, שכולל כיום שתי שאלות: האם אתה עובד? האם אתה כשיר לעבוד? בזמנים רגילים, המבחן כולל גם ראיון, ולאחר מכן נדרש דורש העבודה להתייצב בלשכת התעסוקה אחת לשבוע. מי שלא התייצב, הקצבה נשללת ממנו.

מה קורה כשאין חובת התייצבות? בשירות התעסוקה טוענים כי הם מחויבים להעביר את כל הנרשמים לשירות התעסוקה וביטוח לאומי בודק את זכאותם, על פי גילם, תקופת האכשרה (שקוצרה ל-6 חודשים בתקופת הקורונה), שכרם הקודם ופרמטרים נוספים.

בביטוח הלאומי אומרים כי הם מסתמכים על המספרים שמעביר אליהם שירות התעסוקה. שירות התעסוקה גם מחויב לבדוק מי עובד ומי לא עובד.

בשירות התעסוקה טוענים שיצרו קשר דיגיטלי וטלפוני עם מאות אלפים במהלך התקופה. בזמן אמת, בדיווח היומי, הם אף העלו קישור אינטרנטי שקרא לדורשי העבודה הרשומים לדווח על הסטטוס התעסוקתי שלהם וכי העבירו לביטוח הלאומי דיווח נפרד על "מנותקי קשר".

האם הביטוח הלאומי היה אמור לבדוק מה קורה עם אותם מנותקי קשר? זה לא מתפקידו ובזמנים רגילים, שאינם משבר הקורונה, היה אמור שירות התעסוקה לדווח על אנשים אלה כעל מי שלא התייצבו ואינם זכאים לדמי אבטלה. בזמנים אלה אומרים בשירות התעסוקה, הם אינם רוצים לגרוע מרשימת דורשי העבודה אוטומטית את אלה שאינם יוצרים איתם קשר, כדי לא להותיר זכאים בפני שוקת שבורה.

סוגיה נוספת היא אנשים ששוהים בחו"ל. לפי הערכות יותר מאלף ישראלים שובים ברגעים אלה בחו"ל יותר מחודש ובכל זאת מקבלים דמי אבטלה. הזמנים רגילים אסור למי שמקבל דמי אבטלה לנסוע לחו"ל, בגלל חובת ההתייצבות השבועית. אם שירות התעסוקה היה עושה את תפקידו, אומרים גורמים שונים, גם מאלה הייתה נשללת קצבת האבטלה. בשירות התעסוקה טוענים כי מעולם לא הייתה לו גישה לבקרת הגבולות ואינו יכול לדעת מי נמצא בארץ או בחו"ל. ואילו לביטוח הלאומי יש גם את הסמכות החוקית וגם מקבל בפועל את הממשק אל רשות האוכלוסין וההגירה ויודע מי נמצא בחו"ל ומי לא.

הוויכוח על האחריות על המספרים החל מתחילת המשבר. בסוף ספטמבר, הביא האוצר הצעת חוק בתוך וועדת הכנסת. הביטוח הלאומי ניסה להעביר סעיף בחוק שיבטל את חובת הדיווח לשירות התעסוקה למי שמדובר בחל"ת השני או יותר שלו. ההצעה הייתה שהדיווח יהיה ישירות לביטוח לאומי והוא ידווח לשירות התעסוקה, כדי לפשט את הבירוקרטיה. לטענת הביטוח הלאומי בשירות התעסוקה עשו הכול כדי לסכל את הסעיף הזה, שבסופו של דבר לא נכנס.

בביטוח לאומי טוענים כי בשל מעקב אחרי הפערים במספרים השגויים של דורשי העבודה של שירות התעסוקה הם חסכו עוד 5 מיליארד שקל של תשלומי יתר, וכי מיליארד השקלים ששולמו ביתר כאמור מקורם בנתונים המעוותים שהועברו אליהם. לטענתם, הם "הגדילו ראש" ופיתחו מערכת חכמה לדיווח של מעסיקים ושכירים כדי לקבל את המספר האמיתי וכך עלו על הטעויות במספר של שירות התעסוקה. מנכ"ל שירות התעסוקה רמי גראור אמר בתגובה כי "הניסיון לגלגל את האחריות על שירות התעסוקה הוא מביש וחוטא לאמת". 

 רמי גראור מנכל שרות התעסוקה / צילום: איל יצהר

בתגובה לדברים אלה נמסר מהביטוח הלאומי: "הניסיון של מר גראור להוליך שולל את הציבור ולהתייחס לבדיקות המקצועיות הנערכות על ידי הביטוח הלאומי כאילו והן קובעות את סטטוס האזרח כמובטל או עובד, מעיד יותר מכל על בריחתו מאחריות".

3. המקדמות ששולמו בתחילת המשבר

בתחילת המשבר, קצת לפני החג, שולמו מקדמות בסך 1.6 מיליארד שקל, בעידודו של המנכ"ל מאיר שפיגלר, שבצדק רב, לא רצה להשאיר אנשים בלי משכורת. לטענת שירות התעסוקה, רוב הסכום הזה שחלקו ניתן ביתר, לא נגבה בחברה. בביטוח הלאומי טוענים שרק פחות ממיליון שקל עדיין לא נגבו בחזרה.

4. האם הייתה דרך אחרת להתמודד?

לדברי רועי מאור, מנהל פיתוח מדיניות בעמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי, "בהתנהלות שני הגופים לא היה כלל מחדל. בתנאים הקיצוניים שנוצרו, של הכפלה מיידית של פי 6-7 במספר דורשי העבודה, לא הייתה ברירה אלא לנהל את העניינים בסוג של בלגן ישראלי. "אם היו עושים תהליך בירוקרטי ומייגע שבו בודקים ספציפית כל דורש עבודה, רבים היו נופלים בין הכיסאות ולא מקבלים את המענה שהיו צריכים, או מקבלים אותו באיחור ניכר. העלויות הכלכליות-חברתיות של מהלך כזה היו חמורות בהרבה מתשלום עודף של דמי אבטלה. שני הגופים, גם ביטוח לאומי וגם שירות התעסוקה, דווקא פעלו נכון כאשר האיצו תהליכים ושילמו דמי אבטלה לכל מי שנרשם כדורש עבודה". לדבריו, אפילו בארה"ב תיעדפו מהירות על פני בדיקה קפדנית, וכתוצאה מכך ניתנו מענקים גם לאנשים מתים. "רוב הכסף שניתן בטעות ניתן לאנשים עובדים, כך שניתן לגבות אותו חזרה. לעומת עשרות מיליארדי השקלים שניתנו כעזרה חיונית למשק ולאזרחים, לא מדובר בהמון כסף, זו לא הבעיה המרכזית איתה צריכה להתמודד המדינה כיום".