משטרת ישראל יודעת להגן רק על התדמית שלה

את משטרת ישראל מעניין רק התדמית של משטרת ישראל. מתוך ניסיון של התנהלות ציבורית של למעלה מ-20 שנה מול משטרת ישראל אני נאלץ לקבוע כי מאז ומעולם זו הייתה ההתנהלות של המשטרה שמונעת משיקולים תדמיתיים ותקשורתיים בלבד, ללא כל שיקול ענייני וערכי או של רצון לבצע את המשימות שמוטלות עליהם.

אינני יכול לשכוח עשרות מקרים שבהם המשימה העיקרית הייתה אך ורק לשמור על התדמית של המשטרה. זכורני, מהתקופה שבה הייתי ראש עיריית ביתר עילית, כי התקבלה פעם החלטה על הקמת חפ"ק מחשש לחטיפה של ילדה שלא הייתה ולא נבראה, כולל העלאת מסוק לאוויר והקמת צוותי חיפוש שמנו עשרות אנשים.

כל זה נעשה רק בגלל רצון של הדובר לייצר אווירה של עשייה משמעותית על רקע שיקולים של מלחמות פנימיות בין מפקדים במשטרה שהגיעו עד לחברי מרכז הליכוד.

כך גם, אם תעקבו אחרי אירועים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, תגלו שהמשטרה מקפידה תמיד לנהל פנקסנות שווה בין כלל המגזרים בארץ. יום לאחר ביצוע מעצרים אלימים בקרב מפגיני בלפור, המשטרה תעשה כל שביכולתה על-מנת לבצע מעצרים דומים בקרב מפגינים חרדים. זהו תרגיל תקשורתי מצוין שתכליתו היא להשתיק קולות זעקה כנגד התנהלות המשטרה.

אלו הן פניה של משטרת ישראל: אכיפת חסר כשזה לא מעניין, ואכיפת יתר אם זה מסייע לתדמית התקשורתית של המפקדים והמשטרה. דגש חשוב על אירועים שכוללים כוחניות מצולמת של כוחות, וחוסר עניין מוחלט ביעילות האכיפה או בהורדת הפשיעה והתחלואה. אין ערכים ואין משימות ואין יעדים, יש רק תדמית תקשורתית. המשטרה יודעת להגן רק על התדמית שלה, הא ותו לא.

כשמתבוננים על מה שקרה בין החברה החרדית והמשטרה בנוגע למשבר הקורונה, קל מאוד לזהות שזו היא ההתנהלות. אין למשטרה, ואף לא הייתה לה, שום תוכנית עבודה מסודרת להשלטת סדר ואכיפת התקנות. הביטוי "אכיפת חסר" יהווה הגזמה פראית לאי התמודדותה של המשטרה עם אכיפת תקנות הקורונה בחברה החרדית. הנוכחות המשטרתית הייתה רק במקומות בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, ולא בשום מקום בעל ערך מבצעי של אכיפה.

אבל רגע שכמה נערים פגעו בניידת משטרה, מעשה שמנוגד לכל ערכי התורה, פתאום המשטרה הרגישה שיש לה קרדיט תקשורתי לפעול בתוך המגזר. מה היא עשתה עם הקרדיט הזה? האם יש לה תוכנית עבודה? יעדים כלשהם? מטרה שחשוב להשיג?!

למרבה הצער התשובה היא לא רבתי. פקודת המבצע הייתה רק לתחזק את התדמית הכוחנית של המשטרה; "הנערים עשו לינץ? בואו תראו שאנחנו עושים לינץ יותר חזק. אנחנו הכי גיבורים פה בשטח! יש לנו אפילו רימוני הלם ורימוני עשן; מי מצלם?"

מה קורה שניה אחרי זה? כולם מגנים את המשטרה. כולם מגנים והמשטרה בורחת אחורה. זה כבר לא טוב לתדמית של המשטרה, אז זהו - חוזרים לאפס אכיפה. הפחים שבים לבעור בכבישים והעיר חוזרת לתסוס. והמשטרה? היא מחכה בחוץ, עד שהתסיסה תתגבר והיא תיקרא שוב לעשות סדר. ושוב היא תפעל באלימות חסרת קשר. ושוב יגנו אותה. וחוזר חלילה.

כמו בהרבה מקומות אחרים שבהם הקורונה העצימה את חוליי המערכת, גם ההתנהלות המשטרתית שהייתה תמיד בשיטה הזו באה לידי ביטוי בעייתי מאוד בתקופה הזו. על-מנת להתמודד כראוי עם האתגרים שהקורונה מציבה לנו, דרושה תוכנית עבודה מסודרת וסיזיפית שתמצא כיצד להתמודד עם אכיפה מול אזרחים נורמטיביים שמעולם לא פגשו שוטר. על-מנת למנוע את התפשטות המחלה, נדרשת חכמה ויצירתיות, ולא תמונות של אנשי מגב רצים ברחוב שבטי ישראל בין פחים בוערים וילדים צועקים.

אם מה שמעניין את המשטרה זה רק תדמית, אז הדרך היחידה להתמודד עם הבעיות של המשטרה צריכה להיות באותו המטבע; וועדה חיצונית בעלת סמכויות שתפקח על עבודת המשטרה ותציף את הליקויים לאור השמש, היא הפתרון שישיב את המשטרה לפסים של התנהלות נורמטיבית והגיונית. מחובתנו כאנשי ציבור לעמוד על כך ולוודא שהקמת הוועדה תצא אל הפועל בהקדם.

הכותב הוא יו"ר סיעת יהדות התורה