המטרה של המשטרה ברורה, ההנחיות של מקבלי ההחלטות קצת פחות

למי אין ביקורת על המשטרה? לשמאל, לימין, לחרדים, לערבים, לחילוניים, למפגינים, לפוליטיקאים לתקשורת. באותה נשימה, לכל אחד מהרשימה יש ביקורת על האחרים מאותה רשימה.

אחת הבעיות המרכזיות שלנו כחברה היא אותה תפיסה סטראוטיפית ומכלילה, שמובילה בקלות בלתי נסבלת להאשמה של "כל ה...." - תשלימו לפי הסדר. אז בואו נעצור רגע ונחשוב פעמיים לפני שאנחנו אומרים/כותבים "כל ה...". עשבים שוטים נמצאים בכל מקום, גם במשטרה. צריך לקחת את זה בחשבון ולטפל בכך במלוא החומרה.

יחד עם זאת, כשמדברים על משבר הקורונה, צריך קודם כל לרדת לעומקו של עניין. מבינים את האבסורד? במשך חודשים ארוכים מה שהמשטרה עושה או מנסה לעשות זה להגן על האזרחים מפני עצמם, להגן על בריאותם ועל בריאותן של אוכלוסיות בסיכון. בתמורה זוכה המשטרה בעיקר לקיתונות של ביקורת וחוסר הערכה.

גם אני, כמו כל עם ישראל, ראיתי תיעוד של שוטרים שעשו שימוש באלימות מופרזת שלא לצורך. של שוטרים שניצלו את הכוח שניתן להם. אנחנו מוצפים בפרסומים על אכיפה קשה וקפדנית לצד אכיפה בררנית. למען הסר ספק - חשוב לי להבהיר שאני נגד אלימות מכל סוג שהוא ובוודאי נגד אלימות של אנשי משטרה.

אבל משהו השתבש בדרך. תפקיד המשטרה הוא להגן על האזרחים מפני עבריינים. שוטר לא התגייס למשטרה כדי להתעמת עם אזרחים שברובם הם שומרי חוק. שמים את המשטרה "בפרונט" כמי שאמורה לאכוף הנחיות, ללא ציוד בכלים הנכונים או בכלים המתאימים.

המטרה פה מאוד ברורה - שמירה על שלום הציבור, ביטחונו ובריאותו. מה שלא ברור הן ההנחיות. תפקיד המשטרה במדינה דמוקרטית הוא לאכוף את הוראות החוק, לאכוף הנחיות שהדרג המדיני מכתיב לה. נשאלת השאלה האם ההנחיות, שמשתנות חדשות לבקרים, הן ברורות? האם אמצעי ההרתעה העיקרי שניתן למשטרה בתקופה מאתגרת וקשה זו - הטלת קנסות - הוא אמצעי יעיל?

בעודי כותבת שורות אלה, עדיין לא התקבלה החלטה בדרג המדיני לגבי העלאת הקנסות. זאת, על אף שהמחקר מראה כי קנס גבוה יעיל מבחינה הרתעתית במידה רבה יותר מהסברה. וצריך להבין שכן, יש מקום להרתעה!

לפני מספר ימים נכנסתי לאחת מרשתות השיווק. ביקשתי (בנימוס רב!) מאזרח שעמד לידי שיעטה מסכה. התגובה שלו הייתה: "אז אני אשלם 500 שקל, זה לא עניינך". בטוחני שקנס שך 5,000 שקל על אי-חבישת מסכה - או 50,0000 שקל על פתיחת מוסד לימוד בניגוד להנחיות או התקהלות אסורה (כפי שנוהגים במקומות אחרים כמו אוסטרליה, ניו יורק, אנגליה) - היו מרתיעים רבים מלעבור על ההנחיות.

המשטרה חייבת לקבל מהדרג המדיני יותר גיבוי ברמת הבהירות והנהירות, כמו גם במתן כלים יעילים לניהול המשבר. רק כך נוכל כחברה לחזק את כוח ההרתעה שלה. רק כך לא נראה תמונות משפילות של שוטר שיורה באוויר או של שוטרים שמותקפים באבנים.

חשוב שנזכור שגם שוטרים מתמודדים בדיוק עם אותן בעיות שאנו האזרחים מתמודדים איתן. אותו שוטר שעמד שעות במחסום, גם הוא פוחד להידבק או להדביק את משפחתו בקורונה, חוזר הביתה למשפחה, לילדים שנמצאים בסגר, להורים בקבוצת סיכון וכדומה.

במהלך השנה מאז פרוץ משבר הקורונה נערכו מחקרים רבים המתארים את ההשפעה הנפשית ואת הלחץ הנפשי בהם נתונה האוכלוסייה הכללית. יש מקום להתייחס גם ללחץ הנפשי בו נמצאים השוטרים.

אנחנו מצדיעים לצוותים הרפואיים, "מרימים" למערכת הבריאות על מבצעי החיסונים, ובצדק. אבל איפה אנחנו כחברה מוקירים תודה לאלה שעובדים ימים ולילות באכיפה ובניסיון לשמור עלינו מעצמנו - או לפחות מורידים קצת את סף הביקורת והשיפוטיות כלפי אלה שעוזרים לנו לשמור על עצמנו מעצמנו?

הכותבת היא ראש החוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל