הגיע הזמן שגם צה"ל ייכנס מתחת לאלונקה

הנאום של רא"ל אביב כוכבי בכנס השנתי של INSS עורר עניין רב. היה בו צלצול בפעמוני האזהרה לגבי איראן, והיה תג מחיר תקציבי. בעוד שהחלק המדיני-ביטחוני זכה לשיח ער, הרי שהחלק התקציבי הוצנע. החלק הזה מעורר שאלות קשות על הדוגמה האישית שנותן כוכבי לצה"ל ולחברה האזרחית.

צה"ל הוא מאבני-היסוד של מדינת ישראל, ותרומתו לקיום המדינה ולחוסנה עצומה. יחד עם זאת, נדמה, שעם השנים יש ניצול גובר של האתוס הצה"לי לטובת הישגים חומריים על חשבון מגזרים אחרים. האהדה לצה"ל יחד עם הפחד הקיומי בציבור מפני "האיום האיראני", שהוטמע בו במשך שנים גם על ידי פוליטיקאים שבנו עליו את הקריירה, יוצרים מצב של "פרה קדושה". זהו מצב שאינו רצוי לא לצה"ל ולא לחברה כולה.

כוכבי טוען כי "טילים אינם משתעלים". השאלה היא מי כן משתעל, ומהן התוצאות של השיעול. החודש מתו כ-1,400 איש מהמגפה. בתי החולים הם החזית האמיתית בימים אלה, והצוותים הרפואיים הם החיילים והמפקדים של המלחמה בנגיף. האם שמירה על חיי הציבור מול וירוס הקורונה חשובה פחות מאשר שמירתו לנוכח "האיום האיראני"?

למול איום זה, כוכבי דורש הגדלת תקציב של כשלושה מיליארד שקל. זאת עלות הקמתם של שלושה בתי חולים. זה שליש מהתקציב השנתי של משרד הרווחה. זה תקציב שיכול היה לחולל מהפכה נדרשת בשוק העבודה בישראל אילו היה מושקע בהכשרות מקצועיות.

זהו ניצול לא ראוי של דעת הקהל. מה שדרוש הוא ניהול סיכונים מקצועי ומגובה נתונים בפורומים המתאימים, תוך איזון מושכל בין הסכנה האמיתית מאיראן, בהינתן כוח ההרתעה של ישראל, לבין איומים אחרים על החברה הישראלית. זהו ביטחון לאומי במובנו הרחב ביותר.

בראייה הרחבה חשוב לדעת, שלצה"ל ולמערכת הביטחון אין באמת תקציב מזה שנים רבות. יש מספר שמופיע בספר התקציב, אלא שזה ישראבלוף. במהלך כמעט כל שנת תקציב ישנן הגדלות משמעותיות דרך ועדת הכספים, שהופכות את המושג "תקציב הביטחון" לחסר משמעות. בנוסף, צה"ל הוא הגוף היחיד במדינה שהחשב שלו אינו מדווח לחשב הכללי של האוצר, בניגוד לכל שאר יחידות הממשלה, ובכלל זאת המוסד, השב"כ וקמ"ג.

אחד ההיבטים הקשים והמושחתים של המצב הזה הוא הפנסיות התקציביות. הגדלות הרמטכ"ל, שבתשובה שהוגשה רק בשבוע שעבר לבית המשפט העליון, הודה היועמ"ש באי חוקיותן, ההגדלות הללו משולמות מזה 60 שנה (!), בעלות מצטברת של עשרות מיליארדים.

פנסיות הגישור (שהן סוגיה נפרדת) משולמות מתקציב המדינה כ"מקדמות" ללא הסדר סופי חוקי. לאף אחד לא בוער לסדר כל זאת, ולפנות משאבים לשאר העדיפויות במדינה. הרי ידוע לכל, ששקל משוחרר לא יוחזר. הרמטכ"ל הקודם, גדי אייזנקוט, פרסם בפומבי את התוכנית האסטרטגית של צה"ל, אולם ועדת החוץ והביטחון לא הצליחה לקבל נתונים על הפנסיות התקציביות במסגרת "הסכם כחלון-יעלון".

עד כמה הצבא הוא עדיין "צבא העם"? התשובה לא מעודדת - במובנים הכלכליים-חברתיים צה"ל מתנהג כאוטונומיה, שלא ממש מחוברת להוויה הכוללת במדינה. בניגוד למצופה ממנו ולאתוס של "תדע כל אם עבריה", צה"ל לא "נכנס מתחת לאלונקה", והאחריות לכך היא בראש ובראשונה על הפוליטיקאים שבורחים כמו מאש מכל עימות מול מערכת הביטחון, אך גם על מפקדי צה"ל, שנראה כי שכחו בהקשר זה דוגמא אישית מהי.

הנביאים במקרא לא דיברו על בנק מטרות, אלא על החוסן החברתי. מוטב היה שכוכבי, צה"ל ומערכת הביטחון יפקחו עיניים לכאוס הבריאותי-חברתי-כלכלי, ויעמידו מול עיניהם את הביטחון הלאומי במובן הרחב.

הכותב הוא יועץ טכנולוגי ופעיל חברתי, יו"ר משותף של עמותת צדק פיננסי