ארנונה ממסחר לא יכולה להיות מנוע הצמיחה היחיד של הרשויות המקומיות

בשנים האחרונות מתנהל בוועדות התכנון השונות סוג של שדה קרב בין נציגי השלטון המקומי והמדינה. אלו דורשים עוד אזורי מסחר ותעסוקה מניבי ארנונה והכנסות, ואלו עוד ועוד דיור.

המאבק הזה הוא תוצאה של אינטרסים מנוגדים - דירות מול הכנסות, והוא יימשך כל עוד לא נשכיל לייצר יחד מתווה שיגדיר את כלל מנועי הצמיחה של הרשויות השונות, המקומיות והאזוריות.

החשיבות של אזור תעשייה להתפתחות של הרשות רבה, אך האם היא חשובה יותר ממנועי צמיחה אחרים? האם לא נכון לצאת מהראייה הזו של מאבק בין השלטון המקומי למרכזי ולייצר מתווה שיאפשר ביזור של מנועי צמיחה שונים, בהתאם לאופי הרשות והאזור?

אזורי תעשייה ומסחר חשובים לפיתוח הכלכלי של המדינה, אבל הם לא נכונים לכל רשות ולכל אזור, בטח שלא בהיקפים גדולים. יש אזורים שהאינטרס של תושביהם ושל המדינה צריך להיות של שימורם כאזורי מגורים בעיקרם, אך במקביל יש להעמיד לרשותם מנועי צמיחה אחרים, שיאפשרו להם להתפתח כלכלית וחברתית.

התפתחות של רשות מונעת ממכלול של נושאים, תעסוקה היא רק אחד מהם ועידן הקורונה אף מקדם אצל רבים מאיתנו את ההבנה כי חלק גדול ממנה הופך לפחות ופחות תלוי מיקום. ככל שעובד נדרש להגיע פחות למקום העבודה, כך נפתחות בפניו יותר אפשרויות מגורים, ועל המדינה להבטיח לו שאותן אפשרויות יספקו לו לא רק את ארבעת הקירות של ביתו, אלא גם את התשתיות החברתיות, הציבוריות, החינוכיות והפיזיות.

התשתיות הללו הן מנועי הצמיחה של העתיד, חינוך טוב ומתקדם, מערכי תחבורה ציבורית ופרטית יעילים, תשתיות תקשורת ואינטרנט, תשתיות תיירות, כולם חלק ממכלול של מנועי צמיחה רשותיים שהם שיכריעו את אופייה וחוזקה של כל רשות מוניציפלית.

אחריות המדינה צריכה להיות לאפשר פיזור נכון יותר של ההכנסות המסחריות, באופן שיאפשר לכל רשות ורשות להתחזק ולהתקדם באופן הנכון לה ביותר. לתת לרשויות את העצמאות לעצב את דמותן העתידית, את אופייה של מערכת החינוך שלהן, את פתרונות התחבורה, את הייחוד הרשותי שיהווה את כוח המשיכה העתידי שלה.

הניסיון לכפות מגבוה על רשויות מנועי צמיחה שלא תואמים את אופי היישובים נכשל. המדינה צריכה לקחת צעד לאחור ולאפשר לראשי הרשויות לעצב את מנועי הצמיחה הרשותיים בהתאם לאופי של התושבים והאזור.

חינוך למצוינות יכול להוות מנוף צמיחה ופיתוח רשותי לא קטן מאזורי מסחר ותעשייה. הידיעה של משפחה כי היא מגיעה לרשות שתיתן לילדיה את הכלים החינוכיים הטובים ביותר להצלחה בעתיד, חשובה לעיתים יותר מקרבה למקום עבודה או שיקולים רבים אחרים.

רשויות שונות יכולות לפתח גם ענפי תעשייה ומחקר המותאמים לאזור בו הן נמצאות. ענפי תעשייה ופיתוח דוגמת אגרוטק, פודטק וביוטק שיכולים לצמוח באזורים בעלי אופי יותר חקלאי ובקרבת מרכזי מחקר, הינם רק דוגמה אחת לכוחו של הגיוון התעשייתי.

ישראל מדינה קטנה בשטח וצפופה באוכלוסייה. הניסיון לכפות על כולה עקרונות פיתוח דומים, לא רק שנידון לכישלון, אלא אף מנוגד לאינטרס הלאומי של יצירת בידול בין אזורים, תוך חיזוקם של מאפיינים ייחודיים לכל אזור ולכל רשות.

לא כולנו רוצים לחיות באותו מקום וסגנון, לא כולנו זקוקים לאותו אופי יישובי. דווקא מכיוון שאנו חיים במדינה קטנה וצפופה, עלינו לשמר את השוני ולא למחוק אותו, לשמור לאזרחים את זכות הבחירה בין צורות חיים, את הזכות לאלטרנטיבה.

לשם כך יש לצפות פני עתיד, לאפשר לכל רשות מקומית או אזורית, לייצר את מנועי הצמיחה הנכונים לה, תוך יצירת מנגנון מימון ופיצוי שימנע פגיעה ברשויות שאינן זוכות לנתח שוויוני בעוגת המסחר והתעשייה מניבת הארנונה.

הכותב הוא סגן ראש המועצה האזורית מטה יהודה ומחזיק תיקי החינוך וצור הדסה