אתגר הקורונה בחברה הערבית - הזדמנות לשינוי בתעסוקה

התפשטות נגיף הקורונה בישראל מציבה בפני כלל הציבור הישראלי, יהודים וערבים כאחד, אתגרים חדשים. ברקע הגל השלישי, שהינו חמור יותר מהגל הראשון והשני בכל קנה מידה, המשבר הבריאותי והמשבר הכלכלי רק מעמיקים. כל המעסיקים והעובדים במשק מתמודדים עם אתגרים עצומים, אבל בפני המעסיקים והעובדים מקרב החברה הערבית עומדים אתגרים מיוחדים. זאת בשל מאפייני התעסוקה והחסמים איתם מתמודדים הערבים בישראל שנים רבות.

דוגמה טובה לכך הינה ההבדל בשיעור העובדים הערבים שפנו לשירות התעסוקה לאחר שהוצאו לחל"ת או פוטרו במהלך מרץ 2020, לעומת העובדים היהודים והאחרים שעשו כן: 32% לעומת 23% בהתאמה (לפי מחקר של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל והפורום הכלכלי הערבי, יולי 2020).

יתכן שההבדל נובע גם מההשתייכות הענפית המאפיינת את שוק העבודה בחברה הערבית: ריכוז גבוה של עובדים בענפים שנפגעו באופן דרמטי בעקבות משבר הקורונה כמו שירותי אירוח ואוכל, שירותי תחבורה, מכירה קמעונאית, הוראה וחינוך ועוד.

אין להתעלם מכך שלעובדים ערבים, במיוחד בקרב נשים, יש ייצוג חסר בענפים בהם ניתן לעבוד מהבית ללא פגיעה משמעותית בתפוקת העבודה, כענפי ההייטק. כמו כן, בחלק מהישובים הערביים תשתיות האינטרנט אינן מספקות ואינן מאפשרות עבודה אפקטיבית.

נוסף על כך, לעובדים ערבים רבים אין אוריינות דיגיטלית מפותחת והם מתקשים לעמוד בהתחייבויותיהם לעבודה בעקבות ההאצה הטכנולוגית הפתאומית, שנוצרה מכורח הנסיבות, במקומות עבודה רבים.

כפעילים בתחום המשפטי, הכלכלי והחברתי שמלווים מעסיקים, לרבות מעסיקים בחברה הערבית, אנו עדים להתלבטויות ולספקות בנוגע להתנהלות היומיומית במקום העבודה ולשינויים הארגוניים שמתבצעים מכורח הנסיבות. ההנחיות המשתנות לעיתים תכופות מעוררות תהיות ומצריכות גמישות, חשיבה מקורית ולעיתים פתרונות "מחוץ לקופסה".

אנו סבורים כי מחסור באזורי תעשייה ומרחבי תעסוקה בקרבת היישובים הערביים, תשתיות תחבורה מצומצמות ביישובים ערביים ואליהם, מחסור במסגרות לילדים בגיל הרך ותשתיות אינטרנט לא מספקות ביישובים אלה - כל אלו מרחיקים את האוכלוסייה הערבית משוק התעסוקה בצורה משמעותית, מעמיקים את המשבר הכלכלי בחברה הערבית, מעצימים את הפער בין ערבים ליהודים ומעמידים את החברה הערבית ליותר תלויה בכלכלת המרכז ובכך ליותר פגיעה.

לדעתנו, חלק מהשינויים המתרחשים בשוק העבודה בישראל בעקבות נגיף הקורונה יישארו איתנו גם לאחריו. לכן, המעסיקים והעובדים בכלל, ובחברה הערבית בפרט, צריכים לאמץ פתרונות מעשיים שיסייעו להם להתמודד עם המצב החדש.

כך, למשל, המעסיקים צריכים לנצל את המענקים לעידוד תעסוקה, שמספקים להם תמריץ כספי, להעסיק עובדים חדשים או להחזיר עובדים שהוצאו לחל"ת לעבודה. בנוסף, המעסיקים צריכים להגדיל את מערך ההכשרות המקצועיות לעובדיהם ולהתאימו לשוק העבודה הנוכחי והעתידי.

במקביל, העובדים צריכים להתאים את כישוריהם לשוק העבודה המשתנה וחלקם אף יכולים לנצל את ההזדמנות ולשקול הסבה מקצועית לענפים חדשים. בכך, עידן הקורונה יכול לתמרץ עובדים מסוימים לפיתוח אישי ומקצועי.

האצה של שימוש בכלים דיגיטליים ובכישורים טכנולוגיים ואף פיטורי עובדים מענפים בפריון נמוך, טומנים בחובם מספר הזדמנויות לשיפור המצב התעסוקתי של ערביי ישראל: המעבר לעבודה מהבית יכול להקל את השילוב בתעסוקה של נשים ערביות המוגבלות ביכולתן להתרחק מאזורי מגוריהן (הן בשל נורמות מסורתיות והן בשל מחסור במסגרות חינוך לילדים). עבודה מהבית מהווה גם הזדמנות לשפר את רמת האוריינות הטכנולוגית בחברה הערבית, בייחוד בקרב נשות חינוך.

כמו כן, איבוד מקומות העבודה המסורתיים והדרישה הגוברת למיומנויות טכנולוגיות מהווים הזדמנות להכשרה מחדש של המפוטרים ולחיזוק כישוריהם הטכנולוגיים, עובדה שיכולה לאפשר לאנשים שאיבדו משרות בשכר נמוך להשיג משרות טובות ומתגמלות יותר.

נסרין מנסור, עורכת דין בכירה במחלקת דיני עבודה במשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות'; ד"ר סאמי מיעארי, מרצה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב ומנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי