אי משילות, עונשה ומחירה

אחד הכישלונות הבולטים שהפנמנו ללא קשר לדעותינו הפוליטיות בשנה האחרונה הוא המשילות, ליתר דיוק - אי המשילות.

המדינה אינה מסוגלת או שמא אינה מעוניינת לאכוף את החלטותיה על מגזרים מסוימים, ואינה חותרת להכרעה במקום בו מאתגרים אותה ואת סמכותה למשול. את המחיר הכבד משלם בחייו, פרנסתו ובבריאותו רוב הציבור המתאפיין בצייתנות ובהסכמה לאכיפה, הגם שלעתים אינה עומדת במבחן ההיגיון ו/או השוויון.

תופעה זו לא התחילה בניגוד למה שנהוג לחשוב בתקופת שלטונו של בנימין נתניהו אלא שנים רבות קודם לכן. לאורך 50 השנים האחרונות ניתן לראות סימנים לתופעת אי המשילות:

מאז מלחמת ששת הימים ב-1967 לא הכריעה מדינת ישראל אף מלחמה או מבצע צבאי; קיימת תופעה של אי אכיפת חוקים במגזר הבדואי (בדיחה עצובה מספרת על רכב גנוב הרודף אחרי ניידת), אי מיגור הפשיעה במגזר הערבי והתעלמות ממעשים לא חוקיים המבוצעים על-ידי חלק מהמתיישבים היהודים באיו"ש; פעם אחר פעם אנו רואים שהמדינה קונה שקט בכסף במערכת יחסיה עם החמאס בעזה ואף נרתעת מלעמוד על האינטרסים שלה ביחסיה עם מדינות ערב; מתן אוטונומיה למגזר החרדי הנהנה מתקציבי ענק ואינו מחויב למאומה מעבר לנאמנות ביום פקודה בעת הטלת המעטפה לקלפי בבחירות; וכסימן נוסף למגמה ניתן לראות באופן התנהלות המדינה אל מול גורמים מונופוליסטיים כדוגמת בנקים, ועדי עובדים, יבואנים ורשתות שיווק. המדינה אינה עומדת מולם ואינה מגנה על הצרכן - רוב-רובו של הציבור - מפניהם.

לעומת זאת, אנחנו רואים שמנגנוני הגבייה של המדינה שוברים שיאי גבייה, מעשירים את קופתה ומייצרים תחושה של רווחה כלכלית. זו היא אשליה ה"מרדימה" את רוב הציבור ומונעת ממנו לחוש את הסכנה הקרובה ולפעול לנטרולה. הממשלה פועלת אך ורק לרווחת אלה שהיא מעוניינת ביקרם או חוששת מפניהם. במעשים אלה מגדילה הממשלה את אי השוויון בין אוכלוסיות שונות. 

המסקנה העולה ממצב דברים זה היא שמדינת ישראל אוחזת בשלטון באמצעות מערכות מינהליות משוכללות כמעט ללא מגע יד אדם, כפי שהיא גם עושה שימוש באופן זה בחיל האוויר שלה ונרתעת מחתירה למגע במקום בו היא נדרשת לפעול ממרחק קצר ולהגיע להכרעה מהירה.

במצב דברים זה של חוסר משילות וכניעה לקבוצות לחץ, הקיטוב המחמיר בין שלושת הזרמים - יהודים, חרדים וערבים - ועלול להוביל למציאות של שלוש מדינות לשלושה עמים או אולי חמור יותר: מדינה לערבים ומדינה לחרדים, כאשר הרוב היצרני המממן במסים אוכלוסיות פורעות חוק, ימצא את דרכו למדינות אחרות שייהנו מחריצותו, מיוזמתו ומהערך המוסף שהוא מביא עמו.

אנו קרובים לנקודת הכרעה הממתינה לפתרון המשבר הפנדמי הגלובלי, כאשר מיד אחריו, פרטים רבים יערכו "חישוב מסלול מחדש" וישקלו שוב אם הם מוכנים להשלים עם מיקומם הנמוך "בשרשרת המזון" .

המשבר עם איראן עלול לגרור אותנו להליך צבאי, כאשר תגובת הנגד האיראנית, כפי שמעריכים גורמים ישראליים בכירים, היא פגיעה שלהם במרכזי אוכלוסייה ישראליים. האם אנו יכולים להרשות לעצמנו אירוע מסוג זה כאשר הנהגת המדינה הוכיחה שהיא אינה מסוגלת להתמודד עם תוצאותיו והשלכותיו? הלקח מניהול משבר הקורונה אינו מעודד.

למרות ששעון החול הולך ואוזל, אני סבור כי עדיין לא מאוחר להחזיר את המדינה לאזרחיה ולשמור עליה ברוח מגילת העצמאות כבית יחיד לעם היהודי.

ללא הבנת חומרת המצב, לא נוכל לעשות זאת או אפילו לעצור את ההידרדרות.

הכותב: הוא מנכ"ל עמותת לב זהב