נוציא צו איסור פרסום על אסון הזפת, לאחר שכל החומר כבר פורסם ברשת

במדור ביקורת התקשורת החדש של גלובס ננסה מדי שבוע לנתח אירועים תקשורתיים, להתחקות אחר הכוחות שמניעים את התקשורת, לאוורר החוצה פרקטיקות עיתונאיות שגורות, ולדון ביחסי הגומלין בין העבודה העיתונאית ה"רשמית" לרשתות החברתיות. 

להיות גוף תקשורת שמבקר תקשורת זה מורכב בהגדרה, אבל נשתדל לבקר בשקיפות גם את עצמנו, ולהיות ענייניים והגונים גם כלפי המתחרים שלנו. מאוד נשמח לקבל רעיונות, הצעות וגם ביקורת לכתובת המייל gidon-d@globes.co.il.

"בעקבות בקשת גלובס צומצם צו איסור הפרסום על פרטי חקירת אסון הזפת" - זו הייתה כותרת הידיעה והפוש שנשלחו השבוע מטעם עיתון זה. גלובס לא היה היחיד. גם הארץ, וואלה, ו-ynet שלחו פושים דומים, כשכל אחד זוקף לזכותו את הסרת הצא"פ (צו איסור פרסום) שהוציא בית המשפט מוקדם יותר השבוע בעקבות בקשת המשרד להגנת הסביבה להטיל איפול מוחלט על כל פרטי חקירת הפרשה.

נדמה שהרצון לקחת קרדיט בלעדי על הסרת הצו, צעד שהיה למעשה תוצאה של עתירה בה לקחו חלק מספר עיתונאים וכלי תקשורת, מעיד על חוסר החיבה הכללי של גופי החדשות לצווים שכאלו. גלובס היה בין הראשונים, אם לא הראשון, להכריז כי בכוונתו לעתור להסרת הצו. כתבת הסביבה שני אשכנזי מסבירה מדוע: "מדובר בהחלטה לא מידתית. בעוד שהציבור הישראלי מיהר לסייע לנקות את החופים, עומדת לו הזכות להיות שותף מלא ולקבל בשקיפות מידע באשר למי שאחראי לאחד האסונות הסביבתיים הגדולים שידעה ישראל״. היא מוסיפה כי "במהלך הדיון השופט היה קשוב לטענות ונראה שהבין כי מדובר בהחלטה לא מידתית".

 לוקחים קרדיט כמו כולם, אבל...

התקשורת מטבעה רוצה לפרסם כל דבר שמגיע לידיה, מביעה חוסר אמון ברצון של רשויות המדינה להסתיר מידע מהציבור באמצעות צווים שכאלו, ולכן מתהדרת בקרדיט על הסרת האיסור.

האם תמיד חוסר האמון הזה מוצדק? "אי אפשר להגיד שצווי איסור הפרסום לא חשובים אף פעם, ובוודאי שיש מקרים בהם יש צורך בצו שכזה, למשל בכדי למנוע פגיעה בחקירה", אומרת עו"ד אוריין אשכולי-יהלום העוסקת בייצוג כלי תקשורת, ומייצגת את גלובס באופן שוטף, כולל בעתירה נגד צו איסור הפרסום הנוכחי, כמו גם במספר תיקים נוספים. "הבעיה היא שפעמים רבות המדינה ממהרת להוציא צא"פ במקום בו אין בו צורך או טעם. כך למשל היה במקרה הנוכחי של אסון הזפת בו השופט בעצמו אמר שלו היו נמסרים לו מראש פרטי צרכי החקירה בגינן הצו התבקש, כפי שהמדינה נאלצה לעשות במהלך הדיון, הוא לא היה מאשר את הצו באופן גורף. המדיניות הזו של הוצאת צא"פים מיותרים יוצרת זילות של הצווים, וזלזול של הציבור בשמירה על איסור הפרסום".

 חוסר אמון ברצון להסתיר

אם כך, מדוע מראש בית המשפט מאשר את הצווים ולא בודק אותם לעומק?
"כשהמדינה מגיעה במעמד צד אחד לבקש צו, היא יכולה להציג בפני השופט מה שהיא רוצה, ואני לא חושבת שצריכה להיות ציפייה משופט לערוך תחקיר או לחפש בגוגל מה בדיוק פורסם או לא פורסם בכל תיק. יכול להיות שהשופטים צריכים לדרוש מהמדינה מראש להגיש בקשות יותר מפורטות, אבל צריך לומר שברגע שמגיע גם צד שני לבית המשפט, מציף את השאלות ונכנס לפרטים, השופטים כן זהירים לגבי החלטות על משך הצו וההיקף שלו".

הסיטואציה המוזרה של "הצינור"

ככלל, התקשורת בישראל נוטה לשמור על החוק ולהימנע מפרסום מידע אסור, אך לא פעם יש מי שמותחים את הגבולות, ואולי אף חוצים אותם. מי שנקלעו הפעם לעין הסערה היו אנשי מערכת "הצינור" שבחקירה עצמאית של הכתב אמיר שואן הגיעו לכלי שיט החשוד בהטלת הנפט שגרם לאסון. בעקבות הפרסום של שואן ו"הצינור" המדינה מיהרה להוציא את צו איסור הפרסום, מה שהציב את אנשי "הצינור" במצב מוזר, בו יש צא"פ על חומר שהם כבר פרסמו.

 הציוץ של גיא לרר.. לא שגרתי

"ברגע שתוכנית כמו 'הצינור' מפרסמת תחקיר כזה, היא כמובן מעלה אותו מיד לרשתות החברתיות וזה נחשף למאות אלפי אנשים, כך שמצחיק להוציא צא"פ אחרי שכל הרשת כבר שיתפה את הסיפור" אומר שואן. "גם זה שאנחנו כתוכנית טלוויזיה שומרת חוק נשמעים לצא"פ, כבר לא יעזור כי המידע נמצא אצל עשרות אלפי גולשי שיכולים להמשיך ולהפיץ אותו".

בניגוד לעו"ד אשכולי-יהלום, שואן חושב שבאופן כללי בעידן הרשתות, צווי איסור הפרסום כבר הפכו לכמעט לא רלוונטיים. "בעבר לפעמים כתבים היו צריכים לשלוח חומרים לעיתונות בחו"ל או לכל מיני בלוגרים כדי שהם 'יכשירו את השרץ' ואז יהיה אפשר לפרסם, היום אפילו זה כבר לא רלוונטי. המשטרה הרי לא תלך ותרדוף אחרי כל בעל עמוד עם כמה עשרות אלפי עוקבים שהפר צא"פ, ויש כל כך הרבה מפרסמים מאוד גדולים ברשתות החברתיות, שכל צווי איסור הפרסום האלה באמת הפכו להיות אות מתה".

הציוץ שהציג את הגרוטסקיות

גם הדרישה שמציב שואן בפני מערכת המשפט גבוהה יותר. "יש פה פרקטיקה נוראה בה הפרקליטות והמשטרה, ועכשיו גם המשרד להגנת הסביבה, רצים לשופט ומקבלים צא"פ תוך רגע, כמו במקרה הזה בו השופט כתב בעט שלוש מילים - 'השתכנעתי - ניתן צו'. בעבר צא"פ היה מהלך נורא חריג, ועכשיו זו הפכה להיות פרקטיקה מקובלת על-ידי כל אחד שרוצה לסתום לך את הפה. המהירות בה השופט הסיר את הצו יום למחרת גם מוכיחה שכאן בכלל לא היה לו מקום. אני חושב שמה שכל שופט צריך לעשות זה לדרוש יותר פרטים טרם נתינת הצו עוד לפני שאמצעי התקשורת מערערים, ולא רק אחרי שרצים לבית משפט ומוציאים הרבה כסף על עורכי דין".

הסיטואציה המוזרה אליה נקלעו אנשי "הצינור" בה קיים צא"פ על חומר שהם כבר פרסמו, הובילה את גיא לרר לפרסם ציוץ לא שגרתי: "בכוונתי לציית לצו איסור הפרסום המגן על חברות ענק ומחדלים ממשלתיים אז בינתיים נעביר את הזמן בהמלצות צפייה: בעמוד הצינור מפורסמים פוסטים מעניינים לצד קטעים ששודרו בתכנית אמש, ביניהם תחקירים של העיתונאי המצוין אמיר שואן שלעיתים מתמחה בנושאי ים ואיכות סביבה", צייץ מנחה "הצינור" גיא לרר, באופן שאפשר לקרוא לו מתחכם.

"אנחנו אזרחים שומרי חוק, נשמעים לצווי איסור פרסום, ולעולם לא נחבל או נפגע בחקירה של הרשויות", מסביר אמיר שואן, "אבל לא צריך להיות חוקר מדופלם כדי להבין שאחרי שכבר פרסמנו את השם של האונייה אין שום טעם בלאסור את פרסום השם שלה. מה שלרר עשה בטוויטר שלו לא היה הפרה של הצו, אלא רק הצגה של הגרוטסקיות של הצו הזה".