מי פגע באונייה בבעלות רמי אונגר ואיך זה קשור ליחסי איראן-ארה"ב

קו ארוך אחד מחבר בין סדרת אירועים הסביבה הגיאופוליטית שלנו, ההפצצה האמריקאית במעבר בגבול בין סוריה לעיראק, ביטול ההכרזה על החות'ים כארגון טרור, פרסום ההערכה כי מוחמד בין סלמאן יורש העצר הסעודי אחראי לרצח חשוקג'י וגם הפגיעה באוניית המטען בבעלות של הישראלי רמי אונגר במפרץ עומאן. הדעה הרווחת היום, שתי יממות אחרי האירוע היא כי אכן מדובר בפיגוע שמאחוריו עומדת איראן, דעה המבוססת על מידע שהגיע בשעות האחרונות. ואת הדעה הזו הביע הערב (שבת) גם שר הביטחון בני גנץ.

האוניה, MV HELIOS RAY שהובילה מכוניות מסעודיה לסינגפור, נאלצה לחזור על עקבותיה למרות שאיש לא נפגע. כתוצאה מהפיצוץ נפערו שני חורים בקוטר של כמטר וחצי בדופן הספינה, אולם המנוע שלה לא נפגע. האונייה עשתה את דרכה לנמל בדובאי, שם יתקנו את הנזק. נסיבות הפיצוץ טרם ברורות. גורם ביטחוני בארה"ב אמר לסוכנות הידיעות רויטרס כי הפיצוץ התרחש מעל קו המים ולא מתחתיו, וכי החורים נפערו בשני הצדדים של הספינה. בשיחה עם אונגר אמר בראיונות לתקשורת הישראלית כי "אנחנו לא יכולים לדעת מה בדיוק קרה עד שהאונייה תחזור לנמל. זה או טילים או מוקשים ששמו על הדופן". אונגר ציין כי הוא מצפה שהסוגיה תיבדק יחד עם גורמים בישראל, והעריך שהפגיעה בספינה, ששטה תחת דגל של איי הבהאמה, לא הייתה מכוונת כלפיו. "אני חושב שזה משחק בין איראן לארה"ב, ושבגלל זה הם פוגעים באוניות מערביות", אמר.

והאמירה הזו של אונגר פוגעת בול בפוני. למעשה מאז הבחירות בארצות הברית בואכה ההשבעה בסוף ינואר ובעיקר בחודש האחרון, המשחק הזה בעיצומו, כשישראל, סעודיה ומדינות אחרות בסביבה משמשות שחקני משנה.

שתי הגישות של ארה"ב ושתי המטרות של האיראנים

האמריקאים מציגים שתי גישות. האחת אובמה סטייל, מינוי כמה מאנשי אובמה לתפקידים בכירים, שיחות מתקדמות עם האירופים על הדרכים לחדש את הסכם הגרעין, ואמירות על הפתרון הדיפלומטי, זאת לצד שיחות לא פשוטות עם מנהיגי מצרים וסעודיה שבהם הודגש נושא זכויות האדם במדינות אלה, ופרסום ההערכה על אחריותו של בין סלמאן לרצח חשוקג'י.

השנייה, נוקשה בהרבה, הן בהקשר הגרעין, הצבת תנאים לחזרה למו"מ שהאיראנים בכלל לא רוצים לכאורה, הכנסת פרויקט הטילים והפצת הטרור לשולחן המו"מ, וגם ההפצצה הנרחבת על מטרות של ארגון טרור המסונף לאיראן ופועל במערב הפרוע של עיראק וסוריה.

נשיא ארה"ב ביידן שר החוץ שלו בלינקן ושר ההגנה אוסטין, שהתיאום ביניהם בולט לעין, מראים את הגישה שעליה כתבנו בגלובס מפי בכירים אמריקאים, "לא טראמפ אבל גם לא לגמרי אובמה". בוושינגטון מבקשים להוכיח לכל הצדדים שהם למדו את לקחי המו"מ שקדם להסכם הקודם עם האיראנים, את השקרים שסיפרו והמידע שהסתירו. הם מבקשים להראות כי החורים של ההסכם הקודם בתחומי הטרור והטילים (בעיקר אלה המדויקים שמגיעים לחיזבאללה) הפעם יסתמו, או לפחות שיש כוונה לסתום אותם, והם מבקשים להציג גם את המקל, התקיפות על הארגונים שמנסים לפגוע באמריקאים, או בידידיהם באזור.

והאיראנים מנגד, מקדמים שתי מטרות. האחת ביטול העיצומים המשתקים כלכלית, והשניה המשך הוכחת כוחם האיזורי בין השאר על ידי פעילותם האיזורית מול סעודיה והמפרציות מחד ומול ישראל. כדי להביא לביטול העיצומים הם האיצו את העשרת האורניום, ועוררו כצפוי את מקהלת המקוננות במערב על כך שהעיצומים גרמו דווקא להתקרבות לפצצה. בפועל ההאצה המשמעותית ביותר אירעה רק לאחר בחירת ביידן לתפקיד נשיא ארה"ב. כך הם מקשיחים את עמדתם במו"מ ומציגים כתנאי לכך את הפסקת ההעשרה.

ההיבט השני הוא הבריונות האיזורית, מתן הגיבוי למתקפות של הארגונים הנסמכים על ידה כלפי מטרות אמריקאיות בעיראק, גיבוי זהה למתקפות החות'ים על מטרות בסעודיה וגם פעילות טרור משל עצמם כפי שמסתמן בפגיעה באניה הישראלית (תחת דגל בהמה) ביום חמישי. לאיראנים עוד סיבה חשובה לפגיעה במטרות אמריקניות וישראליות. נקמה על חיסולו של מפקד משמרו המהפיכה סולימאני בידי האמריקאים ונקמה על חיסול מדען הגרעין פאח'ריזאדה, חיסול שמיוחס לישראל.

אבל אחרי הכל האירועים הם הזזות כלים במשחק הגיאופוליטי באיזורנו, איתותים לצד שכנגד, וניסיון לקבוע עמדות בתקופת הביניים של כניסת השחקן החדש לזירה, ג'ו ביידן.

ישראל יש לומר, מעודכנת, מתואמת עם האמריקאים וגם עם חברות הציר האיזורי המפרציות ומצרים, ולא מן הנמנע שנראה תקיפות נרחבות יותר על מטרות איראניות או דמוי אירניות בסוריה.