ארה"ב עומדת עכשיו במבחן שהיא הייתה שמחה לוותר עליו: אי ההתאמה בין אינטרס לאומי לבין חובת ההגנה על עקרונות של חירות ושל צדק.
כמובן, כל ארץ מעניקה עדיפות לאינטרסים שלה, על חשבון רעיונות מופשטים; אבל במדיניות החוץ של ארה"ב, לפחות ב-100 השנה האחרונות, ניתן תמיד מקום יוצא דופן לזכויות אדם. ב־45 השנה האחרונות, הגנה על הזכויות האלה אפילו מעוגנת בחוק האמריקאי. במחלקת המדינה יש אגף מיוחד המוקדש להגנה הזו.
במרוצת השנים היו עליות וירידות בדרגת המחויבות האמריקאית. ממשלים רפובליקאיים נטו להגן על זכויות אדם פחות מממשלים דמוקרטיים. אבל בעיקרו של דבר, לפחות עד נשיאות דונלד טראמפ, הייתה הסכמה דו מפלגתית בעניין הזה.
פרשת ג'מאל חאשוקג'י מאיימת על הסדר התקין. העיתונאי הסעודי הגולה נרצח בקונסוליה של ארצו באיסטנבול ב־2018, גופתו בותרה ומקום קבורתה אינו ידוע. החשד נפל מיד על יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן (מב"ס).
הטורקים, שצותתו לקונסוליה, חשפו את סרטי ההקלטה, ושמו לאל את ניסיונה של ערב הסעודית להתנער מאחריות. אבל הסעודים ייחסו את הרצח לסוכני ביטחון ודיפלומטים שפעלו "על דעת עצמם". איש מעולם לא האמין בזה, ודוח מודיעין אמריקאי שהתפרסם ביום ו' שם קץ להעמדת הפנים. מב"ס הוא שנתן את ההוראה, קובע הדוח.
ממשל ביידן לא התנדב לפרסם את הדוח. הוא ציית לדרישת הקונגרס, המעוגנת בחוק מ־2019. אבל מה עושים בדוח הזה? הממשל הודיע כי יטיל סנקציות על יחידים, המעורבים ברצח. שמו של מב"ס אינו נכלל ברשימה.
הנשיא ביידן אמר בשבת, שממשלו יפרסם ביום ב' "הודעה איזו פעולה אנחנו עומדים לנקוט כלפי ערב הסעודית באופן כללי". זו היה חיווי קצת מפתיע. ההזדמנות להודיע "איזו פעולה" ניתנה ביום ו'. אולי הממשל לא ציפה לביקורת, שבאה גם מצד תומכיו.
"ידיו מוכתמות בדם", אמר על מב"ס יושב ראש ועדת הביון של בית הנבחרים, הדמוקרט אדם שיף. הוא דרש "תוצאות אישיות". מאמר ב'ניו יורק טיימס' האשים את ביידן שהוא "פוטר רוצח בלא כלום" (בתרגום חופשי). כותרת מאמר המערכת של העיתון בשבת הייתה "המונארך הרצחני". 'וושינגטון פוסט', שחאשוקג'י היה ממשתתפיו, דורש "למצות את הדין עם האיש שהורה על הרצח האכזרי הזה".
הכלל של רוזוולט
לרוע המזל, האינטרסים של ארה"ב העמידו אותה מפעם לפעם לא רק לצד דמוקרטיות. רוב הארצות לא היו טורחות להצטדק על העדפת האינטרסים שלהן. אבל האמריקאים פיתחו הרגל של הצטדקות. הם חשבו תמיד שמקומם הוא לצד בני חורין, אפילו כאשר פרנקלין רוזוולט הגדול ניסח את הכלל האולטרה־פרגמטי, "הוא אמנם בן כלבה, אבל הוא בן הכלבה שלנו".
הנשיא ה־32 של ארה"ב אמר את זה לפני 85 שנה על הרודן הצבאי של ניקרגואה, אנסטסיו סומוסה גרסיה, שלא היה סתם בן כלבה, אלא גם אבי כלבות. ילדיו שלטו במדינה המרכז אמריקאית הענייה 40 שנה ויותר.
כמעט עשר שנים אחר כך, ערב מותו, רוזוולט אירח על אוניית מלחמה אמריקאית את אבן סעוד, מייסד המלוכה הקרויה על שמו. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, לפחות מצד הנשיא. חיבוק הדוק של חיבה, או לפחות של אינטרסים, לא התרופף מאז 1945.
הסעודים תמיד היו שותפים קצת מפוקפקים בקואליציה של העולם החופשי. בערב הסעודית, חופש ניתן תמיד במשורה. יתר על כן, לא תמיד היה ברור שהם משיבים אהבה אל חיקה של אמריקה, בייחוד כאשר משפחת המלוכה מימנה מיסיונרים דתיים, שהפיצו שנאה אלימה נגד המערב ברחבי העולם המוסלמי; או כאשר טובי הנוער הסעודי התגייסו לאל קאעידה, והפילו שני מגדלים תאומים בניו יורק.
טראמפ לא שאל שאלות
אמריקה נהגה סובלנות ניכרת בסעודים, גם כאשר היה עליה להסב את פניה בגועל נפש, או לקמוץ אגרוף. בחשבון הסופי תמיד היה נראה שהרווח גדול מן ההפסד. החשבון הזה עומד בעינו. ערב הסעודית חיונית לחלוטין בכל משוואת כוח אזורית ובין לאומית, בייחוד כאשר הנסיבות מעניקות לה חלופות.
בימי המלחמה הקרה בין המערב לקומוניזם, ארה"ב הייתה האופציה היחידה. עכשיו רוסיה וסין מנופפות לסעודים בחביבות. ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג לא יציגו שאלות מביכות על זכויות אדם.
גם דונלד טראמפ לא הציג אותן. הוא אמנם נקט עמדה אנטי סעודית בזמן מערכת הבחירות שלו, ב־2016. אבל מב"ס ויועציו הקדימו לעמוד על נקודת התורפה במחשבה הפוליטית של טראמפ: השורה התחתונה. נכונותם המובעת להוציא 200 מיליארד דולר על נשק אמריקאי הפכה את טראמפ מאויב לאוהב. הוא הוציא את תיק סעודיה מידי שנואי נפשו, הדיפלומטים במחלקת המדינה, ומסר אותו לחתנו ג'ארד קושנר.
אבל צריך להגיד שהנכונות לעצום עין אפיינה את גישת ארה"ב לסעודים במשך שנים. ממשל אובמה נתן את ברכתו להתערבות מסיבית של הסעודים במלחמת האזרחים של תימן.
התוכנית הייתה להביס את החות'ים, בעלי בריתה של איראן. התוצאה הייתה התארכות והעמקה של מלחמת האזרחים, שהניבה אסון אנושי עצום ממדים. החות'ים עדיין שם, שולטים בשלושה רבעים של תימן, מסיבים אבדות כבדות לצבא הממשלה, ופוגעים במטרות צבאיות ואזרחיות בתוך ערב הסעודית.
"ארה"ב עזרה ליצור את אחד הצבאות בעלי הציוד המשובח ביותר ויכולת הלחימה הלקויה ביותר בעולם", כותבת קארן יאנג, חוקרת בכירה במרכז המחקר השמרני אמריקן אנטרפרייז בוושינגטון.
מה מב"ס יכול ללמוד מדודיו
מעשית, יש מעט מאוד טעם בניסיון להעניש את מב"ס. אין כמעט ספק שהוא יירש בקרוב את אביו, המלך החולה סלמאן. אם הוא ייהנה מתוחלת החיים של אביו ושל חלק מדודיו הוא עשוי לחבוש את הכתר הסעודי במשך 50 שנה.
טעותו הגדולה ביותר של מב"ס היא זו שאצה לו הדרך. יש לו רעיונות מרשימים של מודרניזציה ושל נרמול חברתי, אבל ספק אם הדרך היחידה לחולל אותם היא באמצעות השלכת יריבים אל מרתפי עינויים, או ביתור גופותיהם. משפחת המלוכה הסעודית האריכה ימים בין השאר בזכות חתירה אל הסכמה רחבה בתוך המשפחה הצרה. אולי יש למב"ס מה ללמוד מדודיו עליהם השלום.
אולי לא אותו ביידן
הסעודים חרקו שיניים ביום ו', ודחו את מסקנות הדוח האמריקאי. הם, כמו כל המזרח תיכוניים האחרים, עדיין תוהים על קנקנו של ביידן. הם מכירים אותו מגלגוליו הקודמים, אבל ביידן מביא אתו לבית הלבן גישה הרבה יותר רדיקלית בענייני פנים, כלכלה, חברה, איכות הסביבה. גישתו לענייני חוץ, בייחוד באזורי עימות, עדיין צריכה הבהרה.
על פניה, הפעולה נגד מיליציה פרו איראנית בסוריה בסוף השבוע שעבר מראה שהוא אינו מתכנן מכירת חיסול. אבל באוזני הסעודים מהדהדות המלים שהוא השמיע ב־2019, כאשר התחיל את מסעו הארוך אל הנשיאות. "אנחנו לא מתכוונים למכור (לסעודים) עוד נשק. אנחנו מתכוונים להכריח אותם לשלם את המחיר ולכפות עליהם את הנידוי שלו הם ראויים".
נראה מה הוא יכפה, אולי אפילו היום.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny