למרות הזינוק בחוב הממשלתי, צריך להתמיד במדיניות המרחיבה

המשק הישראלי כמו גם משקים גדולים וחזקים בעולם נמצא במשבר. סגירת המדינה לטיסות נכנסות ויוצאות והסגרים האחרונים, שהם כפי הנראה כורח שילווה אותנו בזמן הקרוב, מתבטאים בירידת הביקוש לתוצרת המקומית בעיקר עקב הירידה בתצרוכת הפרטית ובהשקעה במכונות, ציוד ומבנים.

כדי לפצות על ירידת הביקוש לתוצר המקומי הגדילה הממשלה את רמת התערבותה במשק, ובהשוואה לשנת 2019 שבה היה הגירעון הממשלתי כ-52 מיליארד שקל, בשנת 2020, לפי פרסומי החשב הכללי במשרד האוצר, נוסף לגירעון זה גידול בהוצאות הממשלה בסך של כ-78 מיליארד שקל וירדה גביית המסים בכ-30 מיליארד שקל, ובכך הסתכם הגירעון הממשלתי בכ-160 מיליארד שקל.

אין כל ספק שהתערבות הממשלה תרמה להתמתנות ההשלכות של משבר הקורונה על המשק הישראלי ומנעה את הגלישה לשפל עמוק יותר. כפי שידוע לנו התוצר המקומי הגולמי של ישראל התכווץ בשנת 2020 בכ-3% בלבד, ירידה מתונה אותה ניתן לשייך מחד לקיומו של סקטור הייטק אשר לא רק שלא נפגע מן המשבר, אלא במקרים רבים זכה לגידול בביקוש למוצריו ושירותיו ומאידך למדיניות הממשלתית המרחיבה שהוזכרה קודם.

עם זאת, אובדן התוצר הפוטנציאלי של ישראל גבוה יותר ומסתכם בכ-6% תוצר. זאת מאחר שהמשק הישראלי שהיה מתוכנן לצמוח בכ-3% התכווץ בתקופת המשבר בכ-3%. ההפסד של 6% תוצר מבטא ירידה בייצור ובהכנסות הפוטנציאליות של ישראלים בסך של כ-90 מיליארד שקל.

ישנה אי ודאות רבה לגבי המשכיות משבר הקורונה, ומאחר שלא ניתן לקבוע שהמשבר הבריאותי קרוב לסיומו נצטרך להניח בשלב זה שילווה אותנו לפחות בחודשים הקרובים. בתנאים אלו עולה השאלה האם על הממשלה להמשיך במדיניותה המרחיבה בשנת 2021.

כאן יש להציב על כף המאזנים מחד את תרומת ההתערבות המוגברת של הממשלה למניעת הצניחה בביקוש לתוצרת מקומית, ובכך להפחתת הכוחות המובילים לשפל עמוק, ומאידך הגידול הניכר בחוב הממשלתי.

צריך לזכור ששפל כלכלי יכול להימשך מספר שנים, שפל שמכה במיוחד בחלשים ובעניים ולכן מגביר את הפערים הכלכליים והחברתיים, מוביל לאי שקט ולעוינות בין חלקי האוכלוסייה השונים.

גידול בחוב הממשלתי כמובן רע לכלכלה, אולם צריך לזכור שהימנעות הממשלה מהתערבות מסיבית תתבטא בצניחה של התוצר (וההכנסה של תושבי המדינה) ולכן תתבטא גם בירידה בהכנסות הממשלה ממסים, אשר על פי נתוני החשב הכללי במשרד האוצר ירדו בכ-43 מיליארד שקל ב-2020 לעומת ההכנסה שתוכננה טרום המשבר.

ירידה חדה יותר בהכנסות ממסים תתורגם כמובן לגירעון ממשלתי ובכך יהיה הפסד הן במונחי גידול בחוב הממשלתי והן במונחי הפסד תוצר והכנסה שוטפת לאזרחי המדינה.

בהילקח בחשבון המרכיבים השונים שהוזכרו לעיל, נראה שלממשלה יש חובה להמשיך במדיניות המרחיבה, ובכך להחזיר את המשק לתוואי של צמיחה בטווח הארוך, תוואי שבסופו גם החוב הממשלתי במונחי תוצר יהיה נמוך יותר.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה ונשיא האקדמית גליל מערבי