במהלך השנה האחרונה נצפתה התקדמות משמעותית במלחמה נגד אנטישמיות ברשתות החברתיות. אחת מהיוזמות הבולטת ביותר, שהתחלתי לקדם בינואר 2020, היא שגופי המדיה החברתית יאמצו את הגדרת האנטישמיות של האגודה הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA) - מסגרת חינוכית מקובלת בעולם המגדירה אנטישמיות קלאסית ומודרנית.
עד כה, הרשתות החברתיות סירבו לאמץ את הגדרת ה-IHRA במלואה, אך עם דיונים ברמה הלא ממשלתית והממשלתית, פייסבוק, טוויטר וטיקטוק שינו את גישתן לאנטישמיות ומנהלות דיאלוג פתוח בנושא. לדוגמה, בעוד ששיח השנאה נגד יהודים היה תמיד אסור (אם כי לא נאכף) בכל הרשתות החברתיות, רק השנה הכחשת השואה נאסרה במפורש בטוויטר ובפייסבוק.
זה כמובן לא מספיק, אבל זהו צעד בכיוון הנכון. ההתמודדות עם אנטישמיות בימינו מחייבת הכרה בכך ששנאה לישראל יכולה לשמש תירוץ להצדיק את שיח השנאה (ופשעי שנאה), אבל רק לאחרונה בפייסבוק הצהירו שהם לוקחים זאת בחשבון כעת בסטנדרטים הקהילתיים של הפלטפורמה. לדוגמה, מספר פעמים בשנה האחרונה בלבד, בתי כנסת ברחבי העולם הושחתו בכתובות גרפיטי "לשחרר את פלסטין".
עם תחילת משבר הקורונה, המדיה החברתית ראתה גל של פוסטים אנטישמיים שהאשימו את "הציונים" בנגיף, כולל מנהיג הקו קלוקס קלו דייוויד דיוק הניאו-נאצי, שהאשים את "האליטה הציונית העולמית" כ"עומדת מאחורי נגיף הקורונה״. באלפי פוסטים אחרים ברשתות החברתיות, פעילים אנטי-ישראלים משתמשים בתופעות אנטישמיות קלאסיות כמו ציורים של דמויות יהודים עם אפים ארוכים כדי לתאר את ה"ציונים".
התגובה של קבוצות קיצוניות כמו JVP (קול יהודי לשלום) הייתה להשמיץ את הגדרת ה-IHRA, בטענה שהיא "מגבילה את חופש הביטוי" ו"משתיקה את הקולות הפלסטיניים". אולי באופן הכי מגוחך, הארגון IfNotNow טען שהגדרת ה-IHRA היא "כלי של הימין הפולטי".
ראשית, הרעיון שפלסטינים אינם יכולים לבקר את המדיניות של ישראל או את הציונות מבלי להיות אנטישמים היא טענה אבסורדית ומתנשאת להפליא כלפי הפלסטינים. הדיון והביקורת על הציונות אינם אנטישמיות לפי מסגרת ה- IHRA, אך הדמוניזציה של ציונים, המחזיקה רק את היהודים לסטנדרטים כפולים, או קריאות מוות כלפי ציונים, מוגדרות כמעשים אנטישמים. שנית, הגדרת ה-IHRA אינה דורשת צנזורה - אפילו לא של שיח אנטישמי, אלא מבטאת קריאה לחינוך. כאחת ממייסדות הקמפיין #AdoptIHRA, וכמומחית בתחום, הצעתי לחברי הכנסת וגם למשרד לעניינים אסטרטגיים לערוך שינויים במדיניותם דרך IHRA. בשנה האחרונה עבדתי איתם על המלצות המדיניות שפורסמו על ידי המשרד לעניינים אסטרטגיים מוקדם יותר החודש. אני יכולה להעיד על העובדה שאימוץ הגדרת ה-IHRA ברשתות החברתיות מעודדת דיאלוג אמיתי ולא מונעת אותו. ההמלצות דורשות להגדיר שיח אנטישמי ולספק משאבים חינוכיים כנגדו, ולא צנזורה.
בנוסף, IHRA קובע במפורש כי ביקורת על מדינת ישראל או על מדיניותה אינה שיח אנטישמי. הסיבה היחידה שאפשר להעלות על הדעת מדוע קבוצות אלה פועלות במרץ כנגד הגדרה זו היא על מנת להגן על השימוש שלהם באנטישמיות מודרנית, ולא על חופש הביטוי.
ניסיונותיהם של קבוצות פוליטיות אלה לקדם את האג'נדה שלהן תוך שהן עושות סיבוב על מטרת מסגרת ה-IHRA הן למעשה ניסיון להכשיר את האנטישמיות ולעודד את אחת הצורות המסוכנות ביותר של שיח השנאה הקיימים כיום נגד יהודים: אנטישמיות בשם שנאת ישראל. הגדרת ה-IHRA מקובלת על ידי הקהילה היהודית בהסכמה, על ידי עשרות מוסדות אקדמיים ואזרחיים, 30 מדינות ואפילו האיחוד האירופי -הסיבה לכך היא שאנטישמיות כיום לובשת שתי מסכות, רעילות, וכדי להילחם בהן ולמגר אותה, עלינו להגדיר אותה.
הכותבת היא עמיתת מחקר במכון תל אביב למחקר ומדיניות ומתמקדת בהסתה לאנטישמיות. מנכ"לית חברת השיווק הדיגיטלי Social Lite Creative
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
