כיצד צריכה הממשלה הבאה לפעול בנוגע לקידום נשים

מגפת הקורונה האיצה תהליכים שאנחנו מכירים בישראל כבר שנים רבות, ונדמה כי אינם מטרידים במיוחד את מרבית הפוליטיקאים שלנו. אי השוויון המאפיין את שוק התעסוקה הישראלי, בשילוב סגירת מערכת החינוך בחברה שבה מרבית הנשים הן אלה המטפלות בילדים, יצרו מצב שבו נשים נפגעות הרבה יותר מהמשבר.

ברור לכולן ולכולם, שסוגיות אלה כלל לא עמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות, בבואם ליישם מדיניות של שלושה סגרים.

בכנסת שבה מכהנות 31 ח"כיות מתוך 120, ובממשלה שביום השבעתה נכללו בה 8 שרות מתוך 34 (ואלה עוד הנתונים הטובים בשנים האחרונות) אין זה מפתיע ש-70% ממובטלי הסגר השלישי הן נשים, וכי השפעות הסגרים עליהן יהיו ארוכות טווח; גם אם יצליחו לחזור לשוק העבודה לאחר התאוששותו של המשק הישראלי, ייאלצו הנשים להתמודד עם פגיעה בשכרן, בקידומן ובביטחונן התעסוקתי.

הנתונים הללו הם בבואה מטרידה של הייצוג הנשי בפוליטיקה הישראלית, שנחשב לנמוך בהשוואה לרוב המדינות הדמוקרטיות המתקדמות, וגורם לקולות רבים לא להישמע ולא להילקח בחשבון בזירה הציבורית.

בשעה שכולם משבחים, ובצדק, את ראשת ממשלת ניו זילנד שניהלה את משבר הקורונה באופן נחוש ומוצלח ביותר, בישראל נחשפנו בתקופה זו ביתר שאת להדרתן ונוכחותן הדלה של נשים במוקדי קבלת ההחלטות בדיוני הכנסת, הממשלה, בקבינט הקורונה ואף בצוות שהקים המטה לביטחון לאומי (המל"ל) להתמודדות עם מגפת הקורונה.

מציאות זו החזירה את הנשים בישראל עשרות שנים אחורה וגרמה לפגיעה קשה ביותר בהן, ולא רק בהיבט התעסוקתי. מאז פרוץ משבר הקורונה חלה עלייה חדה ומדאיגה ביותר במקרי האלימות במשפחה. מצב מזעזע זה, בו חיי נשים הפכו להפקר, הינו תוצאה של חוסר מדיניות ברורה ונוקבת של ממשלת ישראל, היעדר טיפול והקצאת משאבים ותקציבים לתוכנית חירום לאומית למיגור האלימות הקשה כנגד נשים.

הבחירות לכנסת ה-24 כבר מעבר לפינה, ולצערי גם בה לא יהיה ייצוג רב לנשים. מספיק מבט חטוף על הרשימות ועל העומדים בראשן (למעט השינויים לאור היבחרה של ח"כ מרב מיכאלי לראשות העבודה) כדי להבין זאת.

לכן צריך להסתכל כבר על היום שאחרי הבחירות, ולקוות שהרכב הממשלה יאפשר לנבחרות ונבחרי הציבור לנקוט בצעדים משמעותיים על מנת לשפר את מצבן של הנשים בזירות הפוליטיות ואת מצבן בכלל, בעתיד הקרוב והרחוק.

צעד הכרחי לשינוי הוא הענקת תמריצים מוסדיים למפלגות ארציות המשלבות נשים, וחיוב של שריון משמעותי ביותר של נשים ברשימות. כאן אפשר וצריך ללמוד ממדינות כדוגמת צרפת, בלגיה, ארגנטינה ופרו, שחוקקו בחוקי הבחירות מכסות ייצוג לנשים, והצליחו לגרום לעלייה רציפה ומשמעותית בייצוג הנשים בבתי הנבחרים.

לצד זאת, על מנת לייצר שינוי אמיתי - חייבים לחתור להטמעה ויישום של שוויון תעסוקתי באמצעות מיזמים ופרויקטים לאומיים לקידום עצמאותן הכלכלית של נשים.
יצירת אופק תעסוקתי ומקצועי בשוק העבודה תסייע בקידום ייצוגן של נשים והגדלת שיעורן באיוש תפקידים בכירים במגזר הציבורי והעסקי.

במקביל נדרש לעודד ולהטמיע בשוק התעסוקה הישראלי מדיניות של איזון בית-עבודה, וחלוקת נטל שווה יותר בין נשים לגברים. כך, אימהות יהיו פנויות להקדיש יותר זמן לפיתוח הקריירה. כך ניתן יהיה גם להגיע להישגים בנוגע לשוויון בשכר, כשלא ניתן יהיה לטעון שנשים עובדות פחות או משתכרות פחות.

בנוגע למגפת האלימות נגד נשים - נדרשים צעדים דחופים ותקיפים.
הפניית תקציבים נוספים ומשמעותיים לחינוך מגדרי ובמיוחד לחינוך נגד אלימות כלפי נשים; יישום מדיניות ברורה, בה האישה הנפגעת לא תיענש בכליאתה במקלט בגלל שהיא תחת אלימות; טיפול בגברים אלימים בתוכניות מתאימות, והקמת מקלטים לגברים מכים. אשרור של אמנת איסטנבול, כפי שהמדינה התחייבה ולא עשתה (האמנה כוללת צעדים משמעותיים שעל המדינות החתומות עליה לבצע כנגד אלימות נגד נשים).

הממשלה הבאה תתמודד עם אתגרים עצומים ורבים, שבלבם הנושאים החברתיים.
אני מאמינה כי קידומן של נשים בכל התחומים הכרחי לא רק לאור חלקן היחסי באוכלוסייה, לא רק בשם ערכי השוויון והצדק, אלא גם כי נשים ידאגו לחברה צודקת יותר, ישימו ערכים אזרחיים במרכז, ויש להניח גם יביאו להתנהלות מוצלחת יותר בשגרה, כמו גם נוכח משברים אדירים מהסוג שהביאה עמה הקורונה.

הכותבת היא ראשת המועצה האזורית עמק חפר