הלכת השוויון במזונות הגיעה לבתי הדין הרבניים

האם אנו נמצאים בתחילתו של עידן חדש בבתי הדין הרבניים, וחוזים במחזה שרבים סברו כי לא יחזו בימי חייהם - הגעתה של הלכת השוויון במזונות לבתי הדין?

בפסק דין טרי של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, שעשוי להוות בשורה חשובה בעיקר לאבות גרושים, נקבע כי אב גרוש לא ישלם מזונות לילדיו מעל גיל 6, לאור הכנסתה הגבוהה של האם וחלוקת זמני השהות השווה. פסק הדין הנדיר עשוי לבשר על מגמה חדשה של בתיי דין הרבניים, במסגרתה יישרו קו עם ההלכה החשובה ביותר של בית המשפט העליון בתחום דיני המשפחה מהשנים האחרונות.

בקיץ 2017 חולל בית המשפט העליון מהפכה של ממש (בע"מ 919/15), כאשר קבע כי הורים נשואים או ידועים בציבור שנפרדו, יחויבו באופן שווה במזונות ילדיהם בין הגילאים 6-15, בהתאם ליכולת הכלכלית היחסית של כל אחד מהצדדים וזמני השהות של כל אחד מהם עם ילדיהם. בכך שינה בית המשפט העליון את העוול ההיסטורי שהוביל אבות גרושים רבים לקריסה כלכלית.

כידוע, בענייני משפחה קיימים בישראל שתי מערכות משפט שבמקרים רבים נחשבות למקבילות לחלוטין - מצד אחד בית המשפט לענייני משפחה, השייך למערכת בתי המשפט המדינתיים; ומצד שני בתי הדין הדתיים, המטפלים גם הם בענייני גירושים ומזונות, דוגמת בתי הדין הרבניים. המתח בין שתי מערכות המשפט הללו מורגש תמיד, ובעיקר בתיקי מזונות.

ואכן, עד היום מעטים המקרים בהם בתי הדין הרבניים יישמו את הלכת השוויון במזונות. והנה הגיע פסק הדין יוצא הדופן של בית הדין הרבני בחיפה ויישם את ההלכה במקרה שבו הכנסת האם היא גבוהה משמעותית מזו של האב, וכאשר המשמורת משותפת וזמני השהות שווים.

אדגיש כי לא רק שמדובר בפסק דין שתוצאתו נדירה בבתי הדין הרבניים, אלא גם שבית הדין כלל נימוקים המעידים על אפשרות לשינוי תפיסה. כך, למשל, הדיינים הסבירו כי גישתם ההלכתית שונה לעומת בתי דין אחרים.

בית הדין אף הסביר בפסק הדין כי "יש לחייב את האב בתשלום מזונות, רק כאשר חיוב זה מקדם את טובת הילדים. במצב של משמורת משותפת, וכאשר תשלום של האב לאשה יגרור רווחה גדולה בבית ודלות בבית אחר, אין לחייב אב בתשלום מזונות", בנימוק שנראה כאילו נלקח ישירות מפסק הדין המכונן של העליון בעניין הלכת השוויון.

בכך, אני סבורה כי בית הדין צועד בבטחה לעבר ייושר קו עם מגמת השוויון שכבר השתרשה בבתי המשפט לענייני משפחה. כמי שמייצגת אבות רבים, עד היום והחל ממועד מתן הלכת השוויון בנטל המזונות, העדפתי הברורה הייתה לנהל תביעת מזונות בבתי המשפט. זאת, לאור העובדה כי ההלכה בקושי יושמה בבתי הדין הרבניים, ואף חמור מזאת, נוכח כך שבמקרים רבים ציינו דיינים כי הלכת השוויון במזונות שניתנה בעליון כלל אינה חלה עליהם.

אז האם בית הדין הרבני מסמן לנו כי גם הוא מתכוון להחיל את המהפכה שחולל בית המשפט העליון, ומבשר לנו כי הוא מתכוון לדבוק בערך השוויון כפי שמצופה מכל מערכת משפט במאה ה-21?

נכון שמוקדם עדיין לקבוע מסמרות בדבר, ואולי בית הדין בכלל רוצה לעצור את בריחת התיקים מצד גברים שמבקשים ליהנות מהלכת השוויון במזונות. עם זאת, כבר עכשיו ברור, בייחוד לאור נימוקי הדיינים, שנפל דבר שאין להקל בו בראש.

למרות הבשורה החיובית, חשוב גם לזכור שדווקא במקרה הספציפי האמור, בית הדין הרבני היה יכול ללכת צעד אחד נוסף ולחייב את האם בתשלום מזונות, פרקטיקה שכמעט ולא קיימת בבתי הדין הרבניים. סביר להניח כי אם המקרה היה נידון בבית המשפט לענייני משפחה, כך היה נקבע, נוכח הפער הכלכלי העצום בהכנסות הצדדים.

כל שנותר לנו הוא לייחל כי בקרוב באמת לא יהיה כל הבדל בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה בכל הקשור למזונות הילדים, שכן באמת לא קיימת סיבה טובה להיעדר האחידות בפסיקת המזונות בין הערכאות השונות.

הכותבת היא עורכת דין ומגשרת בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה וגירושים