פתיחת מפעלים של פייזר ומודרנה זו הזדמנות אמיתית לצמצום פערים

לראש הממשלה בנימין נתניהו יש חזון חדש: הפיכת ישראל למרכז עולמי לטיפול בקורונה על ידי פתיחת שני מפעלים בפריפריה לייצור חיסונים של פייזר ומודרנה בתמורה להטבות ממשלתיות שונות.

על פניו, חזון אשר יכול להיטיב עם יישובי הפריפריה ולקדם שוויון בין תושביהם היהודים והערבים המהווים אחוז ניכר מהם. אולם מדיניות הממשלה, כפי שהיא היום, רק משמרת את הפערים הגדולים ממילא בין האזרחים היהודים והערבים בכל היבטי החיים ובמקרה זה בשיעורי התעסוקה, על כל המשתמע מכך.

ככלל, הקמת מפעלים בסדר גודל כזה מצריך מן הממשלה הענקת הטבות נדיבות לחברות על מנת לעודדן להקים מפעלים בישראל ובפריפריה, בפרט. ההטבות מן המדינה ניתנות, בין השאר, מכוח חוק עידוד השקעות הון הן באמצעות הטבות מס מפליגות והן באמצעות מענקי הון ישירים למפעלים.

המשמעות היא שיש פה הזדמנות: באמצעות ההטבות שהמדינה מעניקה לחברות הענק האלו ואחרות, היא יכולה לדרוש מהן לעמוד בקריטריונים שונים הפועלים לטובת הציבור - כמו למשל להגדיל את הביקוש לעובדים ערבים. מפעלים בפריפריה מספקים תעסוקה ישירה לתושבים ולספקי המשנה המקומיים ובכך מחזקים את הכלכלה המקומית.

מיותר לציין כי חיזוק הכלכלה המקומית היא אבן בסיס להתמודדות עם תופעות חברתיות שליליות כגון אלימות ופשיעה, חולי, אי ביטחון תזונתי וכו' אשר ברובן ככולן יש ייצוג יתר לחברה הערבית.

צעירים מפוטרים או מובטלים אשר חלקם (לפחות בגילאי 18-20) אינם זכאים לדמי אבטלה נאלצים לעיתים קרובות, באין מקורות תעסוקה ופרנסה, למצוא הכנסה באמצעות ארגוני הפשע. משפחות בעוני מתקשות למצות את זכויותיהן הסוציאליות ורוכשות מזון לא מזין ולא בריא שמביא לשיעורי תחלואה גבוהים. אלה אינם נוצרים יש מאין אלא תולדה של מדיניות ממשלתית מפלה ומזניחה.

ממשלה החותרת לשוויון ומחויבת לשלומם של אזרחיה הייתה ממענת הטבות אלו למפעלים המספקים תעסוקה לקבוצות באוכלוסייה עם שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר ובראשן החברה הערבית. בהתאם לנתוני שירות התעסוקה, מספר המתייצבים בשירות התעסוקה מקרב החברה הערבית עמד על 190 אלף שהם 19% מכלל המתייצבים למרות שהם מהווים 13.9% בלבד משיעור כלל המועסקים במשק.

כמו כן, בראש רשימת הערים בעלות אחוז דורשי העבודה הגבוה ביותר נמצאות שלוש מן הרשויות המקומיות הערביות הגדולות ביותר (אום אל פאחם 27.3%, נצרת - 26.9% ורהט 24.8%). היות ו-45% מן העובדים הערבים במשק הם צעירים (עד גיל 34) ניתן להניח שהם הנפגעים העיקריים מן המשבר והאחרונים להתאושש ממנו.

הממשלה מכירה את הנתונים הללו ועל-כן מצופה שתספק להם מענה מקיף, בכל הכלים העומדים לרשותה ותדע למנף יוזמות מעין אלה לשיפור נתוני התעסוקה של אזרחיה הערבים. כיצד מבטיחים כי ההטבות שמעניקה הממשלה יגבירו את הביקוש לעובדים דווקא מן החברה הערבית בקרב החברות והיזמים?

אחת הדרכים היעילות היא דרישה מן החברות לדיווח שנתי על מספר העובדים הערבים בכל אחד מדרגי השכר בהן. ככל ששיעורם גבוה יותר כך תגדל זכאותן לקבל את ההטבות המיוחלות מן הממשלה. על הממשלה להטמיע מנגנון דיווח זה כחלק בלתי נפרד מתהליך הבקשה של חברה לקבלת הטבות ומענקים מן הממשלה. כמובן, יש ללוות מהלך זה בהסברה למעסיקים המתמקדת ביתרונות הגיוון התעסוקתי וכן בהיבטים החוקיים של אפליה במקומות עבודה.

מעל הכול, על הממשלה לאמץ גישה פרואקטיבית בבואה לעודד העסקת עובדים מן החברה הערבית ולא להניח כי המצב ייפתר מעצמו. עליה להציב נושא זה בראש סדר העדיפויות שלה ובהתאם להעמיד את כל הכלים העומדים לרשותה לטובת קידומו. הפערים בתעסוקה בין יהודים וערבים הם בעוכרינו ויש כאן הזדמנות להיאבק בהם ולהבטיח כי הזכות לתעסוקה וחיים בכבוד תהיה נחלת כל האזרחים - האם הממשלה תזהה אותה או תחמיץ אותה?

הכותב הוא מנהל שותף במחלקה למדיניות שוויונית בעמותת סיכוי, המקדמת שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה