בשולי משפט נתניהו, פרקליטו, סנגוריו ופרשניו, חמקה לה ידיעה תקשורתית שהרעישה עולמות בקרב אנשי החינוך בישראל ופרטה על נימים כואבים של מורי, מדריכי ונאמני החינוך החוץ-בית ספרי. מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, אמרה כי "אנחנו אומרים לכם כאנשי מקצוע, כאנשים שמבינים בחינוך - לא יכולה להיות למידה בחוץ... אפשר לקיים פעילויות חוץ, טיולים, מוזיאונים - הרבה דברים - אבל להגדיר את אלה כפעילות חוץ, לא כלמידה. אני מדגישה - למידה בחוץ לא תהיה".
לא אכחד, אודה ואבוש: ליבי יוצא אל עובדי ההוראה בשנה החולפת, כהורה וכמנהל שעוסק בחינוך למעלה מ-25 שנה. אני מלא הערכה למורים, לגננות, למנהלי בתי ספר וסביבתם על שנה כל-כך לא פשוטה עם מרכיב אי-ודאות שעוטף אותנו כחברה מכל הכיוונים.
אינני רוצה להיתלות במאות מחקרים בארץ ובעולם על חשיבותה של למידה חוץ-בית ספרית או למידה מבוססת מקום - די להציץ בחוזרי מנכ"ל שפורסמו בשנים האחרונות, בהם מפורטים מטרות, דרכי פעולה וחשיבות של למידה מחוץ לכותלי הכיתה.
כרמל, ביתי, התרגשה לקבלת תעודת מחצית שנערכה לא בזום אלא פיזית מול המורה ששוחחה איתה חצי שעה. מהתעודה היא לא התרגשה, מהדרך כן. היא פגשה חברות ונהנתה מיום שלם ללא מסך. מורה של הבן שלי הראל התעקש לפגוש את כל הכיתה בשתי קפסולות בשטח הפתוח כדי להזכיר כי לתלמידי הכיתה נדרשים קשרים חברתיים ומיומנויות רגשיות שאינן נקנות במסך על שלל יתרונותיו. ואולי זו הטרגדיה של הפעילות החוץ-בית ספרית בכלל והטיילות החינוכית בפרט.
בשנים האחרונות והרגילות (היו פעם כאלה) היציאה מחוץ לגדרות בית הספר הפכה למסורבלת ולא מקובלת, גם לשטחים הפתוחים הסמוכים לבית הספר. הטיול היומי והרב-יומי הפך למשימה בסדר עדיפות נמוך שדורשת מעט רגישות ביטחונית או אקלימית, והיא מבוטלת במחי החלטה שאינה מודעת לגודל משמעותה ולפוטנציאל הנזק שלה.
גם לפני הקורונה חינוך סביבתי אינו במערכת הלימודים, והוא נסמך על טוב-ליבם וכיסם של ההורים במסגרת תל"ן או תרומות ותמיכות של נדבנים שאכפת להם.
בשנת קורונה החברה הישראלית למדה להבין את החוזק של השטחים הפתוחים ובמיוחד אלה הסמוכים לעיר. היציאה התכופה למרחבי הטבע הפכה את המשאב הזה ליקר ולמקור עוצמה לבריאות נפשית, פיזית וחברתית. נקרתה ההזדמנות לפגוש סוף-סוף את התלמידים במרחבים פתוחים אחרי שנה של אינטראקציות בין-אישיות וחברתיות פחותות, והתשובה היא - "למידה זה לא - למידה בחוץ לא תהיה".
את הדברים הטובים ביותר ילדינו ותלמידנו לומדים בחוץ: מבט מעמיק לשורשים שלנו, הקשבה לעולם של ידיעת הארץ, טבע וסביבה, כבוד לסובלנות למרחב שבו אנחנו חיים, לקיחת אחריות לאיכות העתיד שלנו כאן. וזה לא קורה סתם כך, זה קורה בזכות אלפי מדריכים, מורי דרך, גננות ומורים מסורים שמאמינים שלמידה בחוץ היא לא פתרון לבעיה או ברירת מחדל - אלא נתיב אמיתי ומעמיק ללב של המנהיגים של המחר.
בבית הספר לומדים, אבל לא רק - בבית הספר מתחנכים ומקבלים מטען ערכי שלא יסולא בפז וילווה אותנו לכל החיים. את זה אפשר, ניתן ורצוי לעשות בחוץ.
הכותב הוא סמנכ"ל חינוך וקהילה בחברה להגנת הטבע
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
